תמיר סטפר, המולטי טאלנט המפתיע שהפך את הקושי שלו לעוצמה

סטפר, אתה בעל עבר עשיר בתחום ומופיע שנים רבות, ספר לנו איך הכל התחיל?

"המשיכה שלי לעולם המוזיקה והתנועה הייתה עוד מגיל צעיר. התחלתי לתופף בבית ספר יסודי, לתקלט במסיבות כיתה בחטיבת ביניים, לשדר ברדיו בית ספר. ומצאתי את עצמי מגלה ונכנס לעולם הברייקדאנס בגיל 19. מאד אהבתי איך שהקצב משתלב עם התנועה. הדבר הזה הוביל אותי מהר מאד לעולם של הראפ, לכל תרבות הרחוב הזו, של אנשים שיוצרים את המוזיקה רק מהגוף שלהם. וככה עם הברייקדאנס, עם הראפ, עם הביטבוקס והקצב  שכל הזמן ליווה, מצאתי את עצמי נמשך לבמה ולאומנויות האלה"

 

בכל זאת, בגיל 16 גילית שאתה חולה בסוכרת נעורים, ומאז החיים מתנהלים בצל המחלה למעשה?

"בצל המחלה זה מינוח מעניין, זה כאילו המחלה שמה צל עלי. אני מרגיש במובנים מסוים שלפעמים המחלה שמה צל, אבל לפעמים היא מאירה אותי. כמה ימים לפני גיל 16 גילו לי את הסוכרת נעורים, אחרי כמה חודשים שבהם לא הרגשתי טוב. לא הבנתי בהתחלה מה זה, מה עושים, איך זה מתנהל, ואתה פשוט מתחיל לחיות עם הדבר הזה"

 

ספר בקצרה על מחלת סוכרת הנעורים לאלו מאיתנו שפחות מכירים

"יש שני סוגים של סוכרת. יש סוכרת סוג 2, שיש לעשרה אחוז מהאוכלוסייה, שם אלמנטים גנטיים, אלמנטים של תזונה ואפשר "לרכך" את זה בכל מיני צורות. ויש סוכרת מסוג 1, שזו הסוכרת שיש אצלי. מדובר בסוכרת בה כל הזמן צריך להיות צמוד לבדיקות סוכר, לדקור את עצמך באצבע 10-15 פעמים ביום, להזריק אינסולין 5-6 פעמים ביום וזה עוד החלק הקל - החלק הפיזי שאתה מרגיש איזו דקירה וממשיך. ההתנהלות עצמה, היא להיות בבקרה שעתית אחרי כל דבר שאתה אוכל, אחרי פעילות, אחרי שינה, כל יום, כל שעה"

 

אתה אדם רב פעלים ומופיע בכל רחבי הארץ, איך אתה מצליח לשלב את שגרת יומך עם סוכרת נעורים?

"אני לא יודע אם הסוכרת היא מה שהוביל אותי לחיים האינטנסיביים האלה, כי כן מאד הייתי פעיל. אבל מה שקרה שם הוא הרצון כל הזמן להגשים את עצמי בצורות קצת אחרות,  אולי אפילו לפצות על זה, להגיד לסוכרת 'את לא תנהלי אותי, אלא אני אנהל אותך'. ברגע שהתחלתי להופיע וראיתי כמה אני אוהב את זה, ראיתי שאלו חיים שאני ממש רוצה ולקחתי האומנויות, את המחשבה, את היצירתיות למקום חדש. האינטנסיביות היא משהו שהוא לפעמים לא פשוט, כי אותה בקרה שאני עושה כל יום, אז עכשיו אני צריך לקחת איתי להופעות"

 

עשו עליך סרט דוקומנטרי בשם "היפו" שהוקרן בפסטיבלי קולנוע מובילים בעולם ובו הצופים זכו להיחשף  ל"חיים הכפולים" שאתה מנהל

"באמת מדובר בסוג של חיים כפולים. כשאני נמצא על הבמה ולוגם תוך כדי ההופעה מיץ פטל, תוך כדי המופע ויש 400-500 אנשים בקהל, הם לא מבינים באמת מה עומד מאחורי זה, הם רואים 'שהוא שתה רגע', לא מבינים שהכמה שלוקים זה בשביל להעלות לי את הסוכר שירד. יש כל כך הרבה סיטואציות במקומות האינטנסיביים האלה של הסוכרת אל מול הבמה וזה בעצם מה שרואים בסרט. הצוות עקב אחרי כמה שנים, הבמאי והצלמים, הסרט הוא שוחרר לפני שנתיים, ומאז הוקרן בכל מיני פסטיבלי קולנוע בעולם".

 

בנוסף להופעות אתה גם מרצה להתפתחות אישית ועמידה במשברים, ספר לי איך נראית הרצאה שלך ומה היא כוללת

"ההרצאה עצמה היא שילוב של עולם ההתפתחות האישית וההעצמה שאני מאד אוהב וחוקר כבר הרבה שנים, NLP, פסיכולוגיה חיובית, פסיכולוגיה אדלריאנית, כל העולמות האלו לצד אלמנטים של "שואו" וכלים משמעותיים של איך אתה יכול לקחת קושי, בטח קושי גדול, כי כולנו חווים קשיים: בסופו של דבר סוכרת היא סוג של מטאפורה, כלומר לכל אחד יש איזשהו קושי גדול. בהרצאה אני מעביר כלים איך לוקחים קושי, והופכים אותו לחוזקה מאד גדולה"

אם גם אתם רוצים לקחת חלק בהרצאת השראה המשלבת את אומנות הרחוב ותובנות עמוקות על החיים, או להזמין סדנה או מופע צבעוני ואנרגטי מאמן רחוב כל כך מוכשר, מוזמנים ליצור קשר עם תמיר "סטפר" קהתי.

אתר

פייסבוק

אינסטגרם