ביקורת: The Wolverine

לוולברין יש בעיה, הוא לא מסוגל למות. לרובנו חיי נצח וודאי נשמעים כמו פרס לא קטן, אך עבורו הם עונש. זכרונות מן העבר מייסרים אותו, ורוחה של ג'ן גריי אותה נאלץ להרוג בסרט השלישי של אקס מן, לא נותנת לו מנוחה. את זמנו הוא מעביר כעת בהאזנה לרדיו במערה מבודדת בקנדה, חריטה על עצים בסביבה, והתרועעות עם דובים.

הפתרון מגע בדמות יאשידה, חייל יפני צעיר אותו הציל וולברין בעבר מהפיצוץ הגרעיני בזמן שהיה שבוי בנגסאקי, וכעת אחד האנשים העשירים ביפן. יאשידה מטיס את וולברין ליפן ומציע לו מוצא מחייו חסרי התכלית והמטרה, שאיבת כוחו המוטנטי והפיכתו לבן אנוש רגיל, אשר ימות כמו כולם כאשר יגיע זמנו.

למרות ההצעה המפתה לקפד את חייו, וולברין מסרב ומתכוון לשוב חזרה אל החור החשוך שלו, אך כאשר יאשידה מת במפתיע ונכדתו מאריקו מותקפת על ידי היאקוזה, נאלץ וולברין לגלם את הגיבור ולהציל אותה. כדי להוסיף לדרמה, מגלה וולברין כי באופן אירוני כוחות הריפוי המופלאים שלו נטשו אותו, וכעת הוא פגיע כמו כל גיבור סרטי פעולה ממוצע.

מנקודה זו מתחיל בעצם הסרט באמת, ומתנהל בסגנון הצייד-ניצוד הקלאסי, בו מנסים וולברין ומאריקו להתחמק מהיאקוזה, ומקביל לגלות מי עומד מאחורי ניסיונות ההתנקשות עליהם. השניים נעזרים ביוקיו, אחותה החורגת ושומרת הראש של מאריקו, החמושה בקטאנה קטלנית, שיער אדום בוהק, ויכולת לסחוב על עצמה בקלות סרט ספין אוף משלה, אם מישהו במארוול במקרה קורא את הביקורת.

וולברין תמיד עמד במרכז סרטי האקס-מן של מארוול, והדבר היה נכון על אחת כמה וכמה ב"וולברין ההתחלה", אך זו היא הפעם הראשונה בה אני מסוגל להגיד בכנות שראיתי סרט המוקדש לו בלבד. לא תמצאו כמעט אף מוטציה אחרת בסרט, ולאחר "וולברין ההתחלה", ו"אקס מן 3", אשר היו עמוסים לעייפה במוטציות רק לשם אזכור, מדובר ביתרון משמעותי.

"וולברין" מספק את הסחורה בתור סרט קומיקס דווקא משום שהוא מתייחס לעצמו כסרט פעולה. עבורי, היה זה קטע הפעולה הסופי וה"קומיקסי" ביותר שהרגיש לא שייך. מדובר לדעתי באחד מסרטי האקס-מן החזקים יותר שיצאו בסדרה, אשר גואל אותה מסופה המאכזב ב"אקס מן 3".