ביקורת וידאו: Metal Gear Rising Revengeance
לסדרת מטאל גיר יש סטייל חדש - במקום התגנבות חשאית, אקשן בלתי פוסק. ביקורת וידאו לאחד ממשחקי הפעולה הטובים של השנה
עריכה: מיכאל שטיין
קריינות: אילן גלר
סדרת משחקי מטאל גיר סוליד הוותיקה גילתה לנו (וכנראה שגם לסם פישר) שלפעמים עדיף להתחבא מלהסתער. לאורך שנים אימנו אותנו להתקדם בחשאיות, להמנע מקרבות אם אפשר ובמקרה הגרוע ביותר - להכנס לקופסת קרטון ולא לזוז מהמקום.
Metal Gear Rising: Revengeance, המטאל גיר הראשון שלא פותח על ידי קונאמי היפנית אלא בסטודיו פלטינום גיימס המוערך, הופך הכל: הפעם מעודדים אתכם לחסל את כל היריבים, ואם תתגלו זה ממש לא נורא. אחרי הכל אתם שולטים בריידן, סייבורג אימתני המצויד בחרב שיכולה לחתוך פשוט הכל, כולל רובוטים בגובה של בניינים.
המעבר מהתגנבות חשאית לאקשן מהיר לא פוטר אותנו מהעלילה המתוסבכת והדמויות המתוסבכות עוד יותר שהפכו לסימן ההיכר של הסדרה. את ריידן אנחנו כבר מכירים מהמשחקים הקודמים, והפעם הוא מנסה לעצור חבורת שכירי חרב שמנסים להפוך ילדים תמימים למכונות חיסול. תהיו מוכנים לקטעי מעבר מושקעים בטירוף, אבל גם ארוכים מאוד - במידה כזו שתגרום לכם לשכוח לפעמים שמדובר במשחק, ולא בסרט אנימציה יפני.
אבל כשהאקשן חוזר, הוא בהחלט שווה את זה. כאמור, ריידן מתמחה בעיקר בקרבות סייף מהירים ומרתקים, אם כי לא יחסרו לכם גאדג'טים אחרים אותם תזכו להפעיל במהלך ההרפתקה (ואפילו כלב רובוטי אחד מגניב במיוחד). קל ללמוד את השליטה הבסיסית בדמות, אך כדי למצות את הפוטנציאל המלא שלה תזדקקו לאימונים רבים ויד זריזה על כל כפתורי הגיימפאד.
השלבים ליניארים לגמרי וברוב סצינות הקרב טווח הפעולה שלכם יוגבל למטרים ספורים, ואולם הסביבה אינטראקטיבית למדי ואפשר לחתוך לא רק יריבים אלא גם ריהוט, קירות ופרטי נוף. בסך הכל המשחק לא ארוך, אבל יש הרבה סיבות לחזור לשלבים שוב ושוב כדי לצבור עוד שיפורים ויכולות, כמו גם תלבושות מגניבות ומצחיקות עבור ריידן.
Metal Gear Rising: Revengeance לוקח את הסדרה לכיוון חדש ומעביר אותה להילוך מהיר, והתוצאה היא אקשן ממכר ומהנה. המעריצים יופתעו לגלות משחק שונה לגמרי ממה שהתרגלו אליו, אבל אין סיבה לכעוס: ייתכן בהחלט שהגלגול הזה של מטאל גיר הוא הטוב ביותר עד כה.