The Walking Dead

אם איכשהו הצלחתם להימנע מלקבל את הרושם הזה עד עכשיו, זו ההזדמנות שלי להכריז את זה רשמית: אני אוהב משחקים עם עלילה טובה. זה לא שאני לא מסוגל ליהנות אחרת - בדיוק דיברתי בגיימפוד על Super Hexagon, שיש לו פחות עלילה מאשר שחמט - אבל באופן כללי אני מאוד מעריך נרטיב מוצלח ושמח כשיש כזה במשחק שאני משחק בו. וזה נחמד במיוחד כשהעלילה משתלבת יפה עם הגיימפליי ואפשר ממש להרגיש את האינטראקטיביות ואת התחושה שזה באמת לא היה עובד באף מדיום אחר, כמו שעבר מצוין ב-Journey למשל.

The Walking Dead של TellTale הוא לא משחק עם עלילה טובה. הוא פשוט סיפור אינטראקטיבי. עם עלילה טובה. אולי שמעתם שזה בכלל משחק point-and-click, או שזה "משחק זומבים", אבל למעשה המשחק שהכי קרוב אליו מבחינת סגנון הוא כנראה Heavy Rain. מעבר לפרק הראשון, שבו מאוד מורגש שהשורשים של TellTale הם בז'אנר ה-P&C, זה פשוט סרט אינטראקטיבי בצורה כמעט הכי טהורה שאפשר. האם זה דבר טוב? הו, כן.

אני הולך לנסות משהו טיפה שונה בביקורת הזו ולהתמקד לא במכניקה או בפרטים הטכניים, אלא בצד החווייתי של המשחק ובמה שמרגישים כשמשחקים בו. כי זה החוזק האמיתי של המשחק, וגם כי פשוט אין כל כך מה לדבר על מה שמסביב. ה-setting הוא אפוקליפסת זומבים סטנדרטית, העלילה היא עלילת זומבים סטנדרטית, הגרפיקה היא סטייליסטית ודי פשוטה, והגיימפליי מסתכם בשליטה מאוד בסיסית על הגיבור, המון דיאלוגים (במערכת דומה ל-Alpha Protocol, רק שעוצבה על ידי אנשים חכמים בניגוד לחבורה של קופים), ופה ושם קצת פאזלים של point-and-click ו-quick time events.

עם האמצעים הבסיסיים האלה, The Walking Dead מצליח להעביר סיפור שהוא לא פחות ממופתי. העלילה הכללית היא כאמור די סטנדרטית, אבל כמו בקומיקס ובסדרה, הדגש הוא על קבוצה קטנה של דמויות ועל ההתפתחויות האישיות שלהן והאינטראקציות ביניהן. האנימציה במשחק עשויה מצוין והמשחק מעולה (במיוחד של שתי הדמויות הראשיות), וביחד הם מצליחים להעביר רגשות ואופי ברמה שפשוט לא רואים מחוץ לסרטים של פיקסאר; גם הכתיבה טובה, והדמויות - חוץ מכמה מקרים בודדים - לא מרגישות מוגזמות אלא ממש אמיתיות. מצאתי את עצמי ממש מתחבר לחלק מהן, פשוט כי אלה אנשים טובים שנמצאים איתי בסיטואציה קשה ומתוחה. מה שעושה את זה הרבה יותר קשה כשדברים מתחילים inevitably להידפק.

המשחק לא מרחם ולא מרמה בשום שלב. לא בסיטואציות שהוא יוצר, ולא בדברים שהוא מכריח אתכם לעשות כדי לצאת מהן. כשמישהו טוב הפך לזומבי, אני הייתי צריך לכוון אליו את הסמן ולהרביץ לו בראש שוב ושוב עד שהוא נמעך לגמרי. כשמישהי מהקבוצה עשתה משהו נורא, אני זה שאמר לה "תקשיבי, את לא ממשיכה איתנו". הכל אינטראקטיבי והכל קשה וכואב ומורגש.

המבנה הלינארי של המשחק וחופש התנועה המאוד מוגבל ממש עוזרים פה, כי הם מאפשרים ליוצרים להשקיע הרבה בסינמטוגרפיה - זוויות צילום, זום, קומפוזיציה, שמאוד עוזרים להעביר את הרגשות החזקים שזורמים פה. כל שוט מעוצב בקפידה והתוצאה היא מאוד סינמטית ומרשימה, אבל כאמור, בלי שום רמאות מצד המשחק בנושא האינטראקטיביות. לאור העובדה שהגיימפליי מאוד מוגבל מלכתחילה, זה לא מרגיש כאילו לוקחים מכם את חופש הפעולה לטובת cutscenes, אלא כאילו הדברים פשוט קורים בצורה הטבעית, כשאתם בעצמכם חלק מההתרחשות.

חדי העין שביניכם אולי שמו לב לשימוש החוזר בשורש ר.ג.ש. - ואכן, כל מה שתיארתי בפסקאות האחרונות מתחבר לחוויה שהיא מאוד רגשית. המשחק מצליח להעביר בצורה מעולה את המתח והאימה של אפוקליפסת הזומבים; את הלחצים הנפשיים שעוברים על האנשים בסיטואציות האלה; את התחושה הנוראית שמרגישים כשצריך לעשות משהו באמת מזעזע כדי לשרוד, או כשנתקעים עם בחירה בין שתי אופציות גרועות. חוץ מזה יש גם רגעים של שמחה, כמה קטעי אקשן נחמדים (מבחינת ה-feel, לא מבחינת גיימפליי), ואפילו קצת רגעים קומיים, שגם הם עוברים לא רע.

וכמובן שהכל מושפע מהבחירות שלכם. טוב, לא הכל - הקווים הכלליים של העלילה קבועים מראש והמשחק איכשהו תמיד ימצא דרך לחזור אליהם - אבל יש כמה בחירות גדולות שקובעות אם דמות מסוימת תמשיך איתכם או לא, ומעבר לזה כל בחירה משפיעה על היחס של דמויות אחרות אליכם, וזו כאמור המהות האמיתית של המשחק. במיוחד מעניין לראות את התגובות של Clementine, הדמות הראשית השנייה - ילדה בת 8 שהגיבור Lee משגיח עליה כי ההורים שלה כנראה מתו - שעשויה בצורה מדהימה מכל בחינה אפשרית (כתיבה, אנימציה, משחק) והקשר בינה ובין הגיבור הוא כוח מניע מרכזי בעלילה.

הפרק הראשון ובמובן מסוים גם השני הם הרבה פחות חזקים, אבל החל מהפרק השלישי מדובר בסיפור מעניין וסוחף, והמכניקה הפשוטה והמיקוד בדיאלוגים ובנרטיב הופכים את זה למשחק מצוין גם לאנשים שהם לא גיימרים מנוסים. עם תג מחיר של $25, זה משחק מומלץ לכל מי שאוהב את הז'אנר (כלומר, מתח/אימה/דרמה עם דגש על יחסים בין הדמויות), אפוקליפסות זומבים, או פשוט רוצה לראות איך המדיום של interactive storytelling נראה כשהוא במיטבו.

טור זה הופיע בבלוג "גיימפאד", והוא מתפרסם כאן תחת רישיון רשיון ייחוס-שיתוף של Creative Commons