Sleeping Dogs
נמאס לכם לחכות ל-GTA V? מותחן האקשן החדש של סקוואר אניקס הוא אולי לא תחליף מושלם, אך מפתיע לטובה עם קרבות מהנים, גרפיקה מצוינת ועיר אחת מדהימה
מרחק דקות ספורות טרם פרסום הביקורות הראשונות, נראה Sleeping Dogs כעסק ביש: משחק פעולה שהחל את דרכו כהפקה עצמאית, זכה בהמשך לחסותה של הענקית אקטיוויז'ן (ואז גם סופח לסדרת True Crime), ואז לפתע נזנח ובוטל. אילולא סקוואר אניקס, שהחליטה להעניק לו חיים חדשים, לא היינו זוכים כלל לשחק בו.
ואולם מרגע שדירוג ה-Metacritic החל לתפס מעלה נעשה ברור כי לפנינו אחת מההפתעות הגדולות של העונה. לא מדובר, אומנם, באיום של ממש על אימפריית GTA, אולם בטווח הזמן שנותר עד צאתו של הכותר הבא בסדרה ההיא (בין חודשים לשנים, תלוי בשמועה העדכנית) מזמין אתכם Sleeping Dogs למסע אקשן מהנה ברחבי הונג-קונג, עם משימות מאתגרות ומערכת לחימה שרוקסטאר בהחלט יכולה ללמוד ממנה דבר או שניים. אפילו הגרפיקה נראית מצוין - הישג לא קטן למשחק המגיע אלינו בשלהי דור הקונסולות הגריאטרי.
שוטר חשאי נגד העולם
ויי-שן, גיבור העלילה של Sleeping Dogs, חוזר להונג-קונג לאחר שהות ממושכת בארה"ב, לכאורה כדי לבסס את מעמדו בין כנופיות הפשע המקומיות. מה שהם לא יודעים - ואנחנו כן - הו שויי הוא למעשה שוטר חשאי המדווח למפעיליו על הנעשה בסמטאות האפלות. הדיווח הזה הוא תירוץ מספיק מבחינתם בכדי לאפשר לו לגנוב, להכות עד זוב דם עוברי אורח ולהחריב את העיר. המטרה מקדישה את האמצעים.
שן מגיע בדיוק בזמן על מנת להשתתף במלחמת כנופיות אכזרית במיוחד, במהלכה נזכה להיכרות אישית עם ארסנל מרשים של דמויות הנענות לקלישאות המוכרות: פושעים טיפשים וחמומי מוח, גאונים המתכננים את מהליכהם חמישה צעדים מראש, וגם סתם מופרעים. הסיפור אינו טעון בסאטירה מבריקה כמו זו של GTA או באבסורדיות מגוחכת כמו זו של Saints Row, אך לאוהבי סרטי האקשן לא תהיה איתו שום בעיה.
מבנה המשימות, כרגיל, נע בין ציר מרכזי של שלבים עליהם לא תוכלו לדלג, ועשרות משימות צד שאינן חובה - אך לא תוציאו מהמשחק את ערכו האמיתי אם תוותרו על כולן. בין קרב אחד למשנהו נתבקש להתנייד ברחבי העיר במכוניות ואופנועים (זהירות, נוהגים מצד שמאל!), ולעתים גם נזכה להזדמנות לצאת לדייט המלווה בתחרות קאריוקי.
לקחו שיעור אצל באטמן
עד כאן נשמע המשחק כמו חיקוי שקוף למדי לקודמיו בז'אנר "העיר הפתוחה", אך דברים מתחילים להשתנות ברגע שמתחיל הקרב. בעוד שרוב המשחקים הללו מוטים באופן ברור לנשק חם, Sleeping Dogs נאמן לסרטי הקונג-פו הקלסיים ולעתים נדירות בלבד יאפשר לכם לירות במישהו מרחוק. רוב הזמן הקרבות הם מטווח קצר, במערכת לחימה המזכירה במידת מה את זו של משחקי באטמן האחרונים: כפתור אחד משמש למכות, אחר לתפיסה ושלישי מאפשר לכם לשבור את מהלכי היריב ולהפתיע אותו.
בשילוב עם סביבה שבה כמעט כל חפץ יכול להפוך משטח עבודה להטחת ראשים, הופכים הקרבות לכיף גדול. חבל רק על אופיים המתוסרט והקשיח: אפילו בשלב מאוחר למדי בהרפתקה לא מצליח המשחק להתאפק מלהדריך אתכם צעד אחר צעד, בלי שום אפשרות לאלתר ולגוון. הרבה מאלמנט "ארגז החול" הולך לאיבוד כאשר יושבי העיר נותרים אדישים לחלוטין למעשיכם - אלא אם התסריט הנחה אותם במפורש לנהוג בצורה אחרת במשימה הספציפית שאותה אתם מנסים לעבור.
ההפתעה הגדולה הבאה של Sleeping Dogs היא המנוע הגרפי, שמצליח לעשות פלאים עם החומרה המיושנת של קונסולת הפלייסטיישן 3 (גרסת המחשב האישי, אותה לא נזדמן לנו לנסות, אמורה להיות מרשימה אף יותר). נופי העיר מפורטים, אורות הניאון המפוזרים בכל רחוב מכניסים היטב לאווירה, וכאשר האקשן צובר תאוצה הסצינות נעשות מרהיבות ממש עם אנימציה חלקה ונאה במהלכי הקרב. הדיבוב עומד גם הוא בציפיות, כמו גם פס-הקול ההוליוודי באופיו.
בזבוז זמן מוצלח
קשה להאמין שהמשחק יותיר חותם עמוק מאוד בז'אנר: הוא לא חדשני מספיק בכדי שנזכור אותו לאורך זמן. ואולם בהתחשב בקורות חייו הקשים, אפשר בהחלט להגדיר כנס את עצם היותו מהנה ומוצלח כל כך. Sleeping Dogs יציע לכם בין עשר לעשרים שעות של אקשן מאתגר ומשכנע, ובהעדר מתחרים של ממש באופק נהפך לבחירה טריוויאלית עבור חובבי הסגנון.
