ביקורת: דיאבלו 3
בפעם השלישית אנו שבים להגן על העולם מפני שליט האימה והטרור דיאבלו וצבא השדים שלו
אני אוהב את דיאבלו. אהבתי את הכותר הראשון, את דיאבלו 2 סיימתי בערך ארבע פעמים (נקרומנסר, פלאדין ופעמיים ברברי) ואת גרסת ההרחבה עוד פעמיים. שיחקתי גם בבטא של דיאבלו 3 והייתי ער עד בערך ארבע בבוקר ביום עבודה בהשקה. אני חושב שזה שילוב של נוסטלגיה יחד עם אהבה לז'אנר שגרמו לי להתלהב כל כך מהיציאה של הכותר הזה. אם קיננו בי חששות כלשהם זה להתאכזב ולהישאר עם טעם רע בפה מסדרת המשחקים האיכותית הזאת.למזלי זה לא קרה. דיאבלו 3 הוא אחד המשחקים היותר מהנים בהם שחקתי ועומד איתן בסטנדרטים הגבוהים אותו הציבו אחיו הבכורים.
חוזרים למקלט
למרות שהובס לפני עשרים שנה בעלילת הכותר הקודם, חוזר דיאבלו לאיים על העולם השקט של סאנקטוארי. אולי זה אומר שרעיונות ערטילאיים כמו פחד ואימה הם לא דברים הניתנים להשמדה. אולי זו ביקורת על טבע האדם שאינו מסוגל למגר את הרוע מליבו ולכן אינו מסוגל לגבור על ההתגלמות הגשמית שלו. אולי זה אומר שבליזארד מסרבת להרוג פרה חולבת כמו דיאבלו .
בכל מקרה, הוא חוזר. כוכב נופל בשמי הלילה מתרסק אל הארץ ומסמל את תחילתה של עוד נבואה על חורבן והרס. כמו בעבר גם הגיבורים של דיאבלו 2 לא שרדו היטב את השפעות המאבק ברוע של השדים וכעת מוטלת האחריות להצלת העולם על חמישה גיבורים חדשים, ברברי, רופא אליל, קוסם, נזיר וצייד שדים. (הדמויות רשומות כזכרים אך שני המינים פתוחים למשחק בכל דמות).
מטחנת הבשר
הדבר הראשון ששמתי לב כשהתחלתי לשחק היה הקצב המסחרר בו התקדם המשחק. מהרגע בו אתה עוזב את האזור הבטוח בכל שלב אין כמעט רגע מנוחה. מפלצות ושדים נשפכים עליך מהעצים, ואז גם העצים קמים לתחייה ותוקפים אותך. האזורים השונים במפה לא קטנים יותר משהיו בדיאבלו 2 אבל פריסת האויבים ונקודות הציון דואגים לכך שתמיד תהיה עסוק בלחיצה על העכבר.
אני לא טוען שדיאבלו 2 היה איטי חס וחלילה, אבל היו בו לא מעט רגעים מתים (סליחה על משחק המילים) בהם פשוט נגמרו המפלצות ונשארו רק שדות ריקים שיש לעבור עד לנקודת הציון הבאה. בדיאבלו 3 המצב שונה, הדרך בה מסודרות המפות דואגת שיהיו מעט מאוד חזרות על שבילים שכבר פינית. ליד כל נקודת ציון משמעותית נמצא שער קפיצה, וגם בסופו של כל מבוך או מנהרה ישנה אבן מיוחדת המחזירה את השחקנים אל הקרקע וחוסכת את המסע המייגע למעלה.
בליזארד אף הגדילה לעשות ושינתה לחלוטין את הדרך בה המנה (Mana) עובדת על מנת לדחוף את השחקנים קדימה אל הקרב. הדבר בראשון שהשתנה הוא השם עצמו. מלבד דמות אחת, כל גיבור משתמש בווריאציה שונה של מנה בעלת שם ותכונות קצת שונים. אתם גם יכולים לשכוח משיקויים הממלאים את האנרגיה - הדרך העיקרית למלא את המצברים במשחק היא פשוט להלחם.
המכנה המשותף בין צורות האנרגיה השונות של כל הדמויות הוא שבעוד שיש התקפות ומהלכים שמבזבזים אותן, ישנן התקפות שטוענות אותן. כך למעשה האנרגיה ממשיכה להיטען במהלך הקרב עד שתבחרו להשתמש במהלך מנצל אנרגיה. כדי להגביל בכל זאת את השימוש בכישורים הכי חזקים כל הזמן, הוסיפה בליזארד זמן מנוחה לכל פעולה אשר מתארך ככל שההתקפה מתקדמת יותר.
חורש הכישורים
אם היה משהו שעצבן אותי בדיאבלו 2 ועדיין מעצבן אותי בהרבה משחקים מהז'אנר הוא עץ הכישורים. אני מצטער, אבל לפעמים לבחור בין תוספת של 1.47 אחוז להתקפה או 1.23 להגנה נראית כמו בחירה מאוד מגוחכת. גרוע מכך היא הידיעה שעוד רמה או שתיים תוכל להשתמש ביכולת הרבה יותר טובה מהנוכחית, מה שגרם לי לא להשקיע בכלל ביכולות בתחילת המשחק ולחסוך נקודות עד הכישורים שבאמת רציתי. כמו כן בשלבים מאוחרים יותר כל דמות פשוט דבקה במהלך הכי חזק שלה והקרב הפך למעין תחרות שתייה של שיקויי מנה.
בדיאבלו 3 אין עץ הכישורים, יש חורש. במקום כישור אחד אשר הכרחי לשימוש בכישור שבא אחריו ומתפצל לשני כישורים אחרים וכך הלאה, הכישורים במשחק מחולקים לכמה קטגוריות: בסיסיים, מתקדמים ופסיביים. בכל רמה כמעט נפתח בפני הדמות כישור מסוג אחר לשימוש, וכאן מגיע ההבדל העיקרי הראשון - הוא לא בהכרח טוב יותר מקודמו בקטגוריה. הוא פשוט שונה.
כל התקפה, גם הבסיסית ביותר, מתחזקת עם הרמות ומקבלת אפשרויות לשדרוג. כמו כן אלו הן בדרך כלל המתקפות הבסיסיות שממלאות את האנרגיה וצורכות הכי פחות זמן מנוחה. לכן גם בשלבים מאוחרים של המשחק יש סיכוי מצוין שעדיין תשתמשו בהתקפה הראשונה שלמדתם על בסיס קבוע, עם שילוב של מהלכים מיוחדים ברגעי מפתח.
ההבדל השני והיותר שנוי במחלוקת הוא היכולת לשנות בכל שלב את הכישורים וההתקפות בהן אתם משתמשים. מאחר ואף תכונה לא הכרחית לקיומה של חברתה, הכישורים אינם נעולים ושחקנים יכולים לבחור ולהחליף בין התקפות ומהלכים מתי שירצו. ישנם שחקנים אשר טוענים שבכך הדמות מאבדת מייחודה. אני חושב שזה פותר שחקנים מהחרדה שמה בחרו לא נכון, ומאפשר להם לנסות סגנונות משחק אחרים ולמצוא את הסגנון שהכי מתאים להם.
קשה שם בחוץ, וקר
אם עד כאן המשחק נשמע לכם קל, אל תטעו. כמו שכבר הזכרתי העולם שורץ בשדים ולא פעם תמצאו את עצמכם מוקפים בתוך המון הסוגר עליכם מכל הכיוונים. המצב נעשה קשה עוד יותר כשמתברר שבניסיון נוסף למנוע את משתה השיקויים, בליזארד הקציבה גם לשיקויי החיים זמן מנוחה בין שימוש לשימוש. האיזון נשמר על ידי כדורי כוח חיים שייפלו מדי פעם מאויבים שנקטלו. כדורים אלה נאספים במעבר עליהם ופועלים יפה לדרבן גם את השחקנים הפצועים להישאר בשדה הקרב בתקווה לאסוף כדור לפני שיהרגו.
אם ישנו יתרון לכך שדיאבלו 3 מחובר באופן קבוע לרשת, הרי הוא המצב מרובה המשתתפים. הקלות והפשטות בהן ניתן להצטרף למשחק ברשת גרמה לי לוותר על המשחק ליחיד ולהצטרף מיד להרפתקה פעילה עם קבוצה אקראית שמעולם לא הכרתי וגם לא אכיר. ההתחברות נעשית לפי רמת הדמות של השחקן והקווסט הספציפי בו הוא בוחר להתחיל. משחקים פעילים רצים כל הזמן ולא פעם דמויות נכנסו ויצאו ממשחקים בהם השתתפתי בלי להפריע לרגע לרצף ולחוויה.
מה רואים ומה שומעים
אני לא יכול לומר שדיאבלו 3 נמצא בפסגת הגרפיקה של בימינו, אבל למען האמת גם לא ציפיתי ממנו להיות. כן ציפיתי שיראה טוב ויעביר את האקשן בצורה חלקה, ובשתי המשימות הללו הוא עושה את עבודה מצוין. בין אם במבוך אפלולי ומתפורר או עיר מדברית מאובקת, המשחק מעביר את התחושה בצורה מעולה. הרקעים מאוירים היטב, הדמויות חדות, והאפקטים צבעוניים אבל לא מצועצעים, בשביל משחק מהסוג של דיאבלו לא ניתן לבקש יותר. באשר למוזיקה, אני יכול להגיד באמת ובתמים שאין לי שום זיכרון ייחודי ממנה. היא משתלבת היטב במשחק, רועמת היכן שצריך ושקטה במקומות הנכונים, אך לא מותירה שום רושם מיוחד.
הצד האפל של השד מהגהינום
לא כל הסעיפים הטכניים מושלמים, וכאן אנחנו מגיעים לנקודה שבאמת מפריעה לי - הצורך המתמיד להיות מחובר. דוגמה מצוינת לבעייתיות קיבלנו בליל ההשקה, כאשר השרתים היו כל כך עמוסים וחסרי תועלת שבליזארד נאלצה לסגור אותם ברחבי יבשות לתיקונים וגם אותם ברי מזל שכן הצליחו להתחבר חוו בעיות ונותקו. לא שיקרתי כשאמרתי שנשארתי ער עד ארבע בבוקר בערב ההשקה, מה שלא ציינתי הוא שאף דקה במהלך אותו יום לא נעשתה במשחק, אלא רק בבהייה במסך שחזר על אותה הודעת שגיאה 37 ידועה לשמצה.
העובדה שאתה לא מסוגל לשחק בכותר אותו קנית במיטב כספך בלי להיות תלוי בשרתים של החברה נראית לי הזויה ומועדת לכישלון. לא פלא שהשחקנים מבלים בפורומים בקיטורים בפני כל מי שמוכן להקשיב. יש לי עדיין האמונה בבליזארד שבמהלך השבועות הקרובים המצב יתייצב, אך האם מלכתחילה הבלגן הזה באמת היה בלתי נמנע?
לסיכום, דיאבלו 3 הוא משחק מצוין באמת, שלוקח את הצדדים הטובים מדיאבלו 2 ובונה עליהם. מי שאהב את הכותרים הקודמים בסדרה, נהנה מהז'אנר או סתם מחפש משחק מהנה, דיאבלו 3 הוא קנייה ראויה. החובה להישאר מחוברים לרשת והתקלות הבאות לצידה הן כמעט מגרעתו היחידה של משחק שהיה יכול בקלות לזכות לציון מושלם אילולא ההמצאה המוזרה הזו.
