Prototype 2
המשחק השני בסדרת הפעולה של אקטיוויז'ן פרוע וברטואלי מקודמו, אך העלילה עדיין לא נותנת רקע מספק לכל האלימות הזו. מצד שני, כשאפשר להעיף מכוניות באוויר ולערוף ראשים בלחיצה, מי אנחנו שנתלונן?
זוכרים את Saints Row: The Third? בטח שזוכרים. להיט הפעולה של THQ מהשנה הקודמת היה משחק מטופש להחריד - ומודע לעצמו לחלוטין. לא היה בו רגע שאיננו פארודיה על הז'אנר, על משחקי וידאו בכלל, או סתם בדיחה מטורפת. בתוך הבלגאן הזה, קל היה לסלוח על כך שסצינות האקשן היו נטולות כל היגיון, והעיר הפתוחה לא הייתה יותר מאשר מגרש משחקים שלא מנסה להידמות לשום מקום אמיתי.
ובכן, Prototype 2 החדש מבית אקטיוויז'ן משתייך בדיוק לאותו הסגנון. הבעיה היא שהוא פשוט לא יודע את זה. המשחקיות שלו מאפשרת לכם להתפרע בלי חשבון, אבל העלילה והאווירה הכללית אפלים ומדכאים. זהו חיבור לא מוצלח שהופך את הקמפיין לחוויה נשכחת, אך עדיין מהנה כל עוד תצליחו להעסיק את עצמכם באטרקציות הרבות שפזורות בעיר. וכשאתם שולטים בדמותו של גיבור-אנטיפת ונטול עכבות, כל רחוב הופך למסיבה של אלימות.
נקמתו של הלר
במקומו של אלכס מרסר, גיבור המשחק הראשון בסדרת Prototype, אנו מקבלים הפעם את ג'יימס הלר. לאחר שירות צבאי בעירק חוזר הלר לעירו ניו-יורק, כדי לגלות שהוירוס אותו פיזר מרסר באוויר הפך את השכונה השקטה שלו לגן-חיות לזומבים ומפלצות. האישה והבת נהרגו, וכעת לא נותר להלר אלא לחפש נקמה. תחילה הוא מפנה את זעמו לעבר מרסר, אך חיש מהר מבין כי האויב האמיתי הוא אנשי חברת בלאק-וואצ', המושכים בחוטים מאחורי הקלעים ומנצלים את התפרצות המגפה לניסויים בכלי נשק ביולוגיים.
להלר כוחות-על דומים לאלו של מרסר. הוא יכול לגדל מתוך גופו טפרים קטלניים, "לבלוע" ולהפוך את עצמו לאנשים אחרים, וגם לטפס על קירות ולרחף. שינוי מהותי בממשק, שהופך את נעילת הכוונת על היריבים וההתנפלות עליהם מהאוויר למעשה חצי-אוטומטי, הופכת את דמותו לעוצמתית אף יותר. כאן מגיע ההבדל הבולט ביותר של המשחק לעומת קודמו: הלר הוא גיבור כמעט בלתי מנוצח. עשרות חיילים שמתנפלים עליו בו-זמנית לא יצליחו לדגדג אותו. כלי-הנשק של בלאק-וואצ' פשוט לא מספיקים כדי להתמודד עם המפלצת אותה יצרו.
צרפו לזה אינטליגנציה מלאכותית של עדר באפלו ומערכת אתראה שפוטרת אתכם מכל אחריות למעשיכם אם תתרחקו בלוק אחד מזירת הפשע, וקיבלתם רשיון להעיף אנשים, מכוניות ומפלצות באוויר, לערוף ראשים ולהתפרע כאוות נפשכם. מידת האתגר ברמת הקושי הרגילה נמוכה להחריד, ואפילו ברמת הקושי הגבוהה לא תתקשו לסיים את המשחק מבלי לההרג אפילו פעם אחת. העלילה, כאמור, לא ממש מסונכרנת עם תחושת הכוח הזו ומוסיפה לנסות ולרגש אותנו במיני טוויסטים פאתטיים. למה שלהלר יהיה בכלל איכפת מעסקי היום-יום של ניו-יורק מוכת המפלצות לאחר שהפך לאל עלי אדמות?
מגרש משחקים
בהעדרה של עלילה חזקה ומושכת נשענת החוויה על עיצוב המשימות והעיר, וכאן נעשתה עבודה יסודית ומוצלחת. ניו-יורק של Prototype 2 מחולקת לשלושה אזורים שונים הנבדלים זה מזה ברמת התפשטות המגפה בתוכם, וכל אחד מהם יציב בפניכם הזדמנויות אחרות להרס. בדרך מופלאה הצליחו המפתחים לסחוט עוד טיפה של כוח מהקונסולות הוותיקות של הדור הנוכחי, והאקשן נראה משמעותית טוב יותר עם דמויות מפורטות ומרשימות.
המשימות אומנם חוזרות על עצמן שוב ושוב (נדמה שמשך רוב המשחקים אנו עסוקים בלהשתלט על גופם של אנשים אחרים, עד שלא ישאר עוד אדם חי אחד במנהטן), אך בזכות החופש הרב והשליטה הכיפית לא תשתעממו מהר. הצלחות בשלבים יזכו אתכם בעלייה בדרגות ושיפור יכולות התקיפה וההגנה, אך בונוסים זמניים וסודיים מהסוג שנהוג להחביא במיני פינות וסמטאות במשחקים מהז'אנר הזה כמעט נעדרים לחלוטין. גם מולטיפלייר משום סוג אין כאן.
בסיכום הדברים מורגש טעם קל של אכזבה. Prototype הראשון היה משחק פעולה מהנה, אך לא מהודק או מקורי מספיק בכדי למשוך תשומת לב מיוחדת. המשכו פרוע ממנו, אך שוב כושל ביצירת תחושה מיוחדת ובולטת מכל בחינה שהיא. אין בכך כדי לקבוע שהמשחק איננו מוצלח כלל. בתקופת הבצורת הנוכחית, מדובר דווקא בכותר אקשן מהנה ושווה ניסיון. מה שאינני בטוחה בו הוא אם לאחר סיומו אני באמת מחכה לפרוטוטייפ השלישי.
המשחק זמין כעת לרכישה עבור פלייסטיישן 3 ואקס-בוקס 360, יצא בחודש יולי למחשב האישי