Men of War: Condemned Heroes
בואו להכיר את סיפורם של הגיבורים בעל כורחם, לוחמים שגויסו לצבא הקומוניסטי בימי מלחמת העולם השנייה למשימות מסוכנות במיוחד. זהו הרקע למשחק אסטרטגיה מאתגר וראליסטי שיכניס אתכם היטב לערפל הקרב
באילו קריטריונים נדרש לדעתכם לעמוד אדם, בכדי שנוכל לכנותו "גיבור מלחמה"? אם תשובתכם היא חייל שבחר מרצונו החופשי לסכן את חייו למען המדינה או חבריו לנשק, נכונה לכם התעמתות לא פשוטה עם ספרי ההיסטוריה: לאורך השנים, בהרבה מקרים ללוחמים לא ניתנה בחירה האם לחרף את נפשם, החל מהתקופות העתיקות וכלה בצבאות שהאצילים הפאודלים היו מזמנים מבין נתיניהם (האם באמת חשבתם שכל החיילים במשחקי ה-Total War נמצאו שם מרצונם המלא? לא ולא!).
גם בעת החדשה גויסו אנשים בעל כורחם ונשלחו לקרב, ובמשחק Men of War: Condemned Heroes מסופר סיפור הגיבורים בעל כורחם של מכונת המלחמה הקומוניסטית בזמן מלחמת העולם השנייה. זו פינה חשוכה ונסתרת בהיסטוריה, "החלטה 227" של סטאלין, שקבעה שחיילים שסרחו, אכזבו ונכלאו על פשעם, יקבלו הזדמנות נוספת להציל את עצמם - למות מות גיבורים למען המולדת. הם ישלחו לשדה הקרב ויקבלו את המשימות הקשות ביותר, על סף ההתאבדות, כדי לכפר על פשעם. מאחוריהם הוצבו מכונות ירייה בכדי לוודא שאף אחד לא יקבל רעיונות. רצים קדימה בלבד, מבלי להסתכל לאחור. גדודי העונשין הללו מנו מספר בלתי נתפס של כמעט חצי מיליון חיילים רוסים בין השנים 1942 עד לסוף המלחמה ב-1945.
גיבורים בעל כורחם
Condmned Heroes מנסה, אם כן, לספר את סיפורם דרך הקרבות. גם חומר רקע היסטורי אפשר למצוא במשחק, אך הוא מועבר בצורה סטטית ומשעממת, דפים על דפים של מידע ללא סרטונים או אפילו תמונות. קצת חבל, אם המפתחים כבר בחרו להתמקד את הנושא הנדון. באופן כללי ניכרת דלילות גרפית (אין שום סרטונים או קטעי מעבר) במשחק. אפילו ההוראות במשימות מועברות בקריינות לא איכותית שמצריכה עיון נוסף בפקודות הכתובות לאחר מכן. הדלילות הזו גם תקשה עלינו להזדהות עם הגיבורים האלמונים שלנו, אבל קחו טיפ ממני - אל תקשרו אליהם יותר מדי. בין כה וכה השרידות שלהם אפסית.
המשחק עצמו משתמש במנוע של קודמיו בסדרת Men of War. הגרפיקה לא רעה, אך מראה בהחלט שהמנוע מזדקן (המשחק הראשון בסדרה יצא ב-2004). אמנם הטקסטורות השתפרו אך הנופים עצמם משעממים ודי חד-גוניים. ולא רק הם: המשימות עצמן ארוכות ומורכבות ממספר תתי-משימות, ובכל פעם שחושבים שסיימנו מקבלים אחת נוספת. זה מוליך למשימות ארוכות עם תחושה של חזרה (כבוש את הגבעה, נקה את הביצורים, התגונן מול מתקפת הנגד). בסה"כ יש 13 משימות במערכה ליחיד, ועוד כמה משימות בונוס. אגב, המשימות לא מסתיימות גם אם מפסידים, ולאחר ההודעה על הכישלון אפשר להמשיך לשחק מאותה נקודה. לא ברור למה, כי אין אפשרות לעשות משהו מהותי היות והאנשים שלנו כבר מתים.
רמת הקושי הבלתי אפשרית של הכותר הקודם (Men of War: Vietnam) הופחתה משמעותית, ולכן המשחק הפך להיות נגיש יותר גם אם הוא עדיין לא קל. רמת הקושי עדיין מורגשת גם בגין המשימה (תמיד נהיה בנחיתות מספרית רבה ונוצב בעמדה כמעט בלתי אפשרית) וגם בגין המנוע, המקשה על ביצוע חלק מהפעולות. מצאתי את עצמי לא פעם זוחל אל עמדת מקלע גרמנית ותופס מחסה, רק כדי לעמוד פתאום ולרוץ לשטח פתוח שלא מרצוני בניסיון לזרוק רימון. מתסכל! אולי בגלל זה הוסיפו המפתחים את מנגנון השליטה הישירה. במקום לנהל את אחד החיילים טקטית, פשוט תתפסו עליו פיקוד בגוף שלישי. זה בהחלט מסייע ברמת הדיוק, ונחמד לשחק ככה. שיפור נוסף מתבטא בניהול החפצים. היכולת להרים חפצים מאויביך המתים ולהשתמש בהם מאפשרת להתרפא ולהשיג תחמושת נוספת בקלות יחסית.
המלחמה הגדולה
חשוב להתרגל לעובדה שאנחנו לא היחידים על המסך, ובכל רגע נתון יהיו כמויות עצומות של חיילים בצידנו ובצד האויב. אנחנו שולטים בקבוצה קטנה מאוד, ולעתים קשה לאתר על מי בדיוק מתוך עשרות החיילים. רוב המשחק מתרחש רגלית, אך אפשר להשתלט על כלים כמו טנקים ותותחים ולהשתמש בהם. שדה הקרב מבולגן, אך דווקא זו מבחינתי נקודה לחיוב. אפשר להרגיש את המתח, את אוירת הקרב המתרחש סביבנו, את כמויות האנשים העצומות, את הפיצוצים והיריות. כל זה מושך אותנו פנימה לתוך המשחק והמשימה.
אותו בלגן חצי מאורגן מושך אותנו לשחק עוד ועוד, להמשיך את המשימה ולנסות לנצח. בכך הוא הופך את Condemned Heroes לתוספת ראויה לסדרה. מאידך, התוספת אינה עמוקה, מיוחדת או יוצאת דופן, אלא פשוט עוד מאותו דבר. זה קצת חבל, כי יש תחושה שהסדרה לא מתקדמת והמנוע הוותיק חורק. נוצר מצב מעט מפתיע מבחינתי: משחקי הסדרה אשר פותחו על ידי חברת פיתוח חיצונית היו ממש לא רעים, בזמן ששני האחרונים אשר פותחו תחת קורתה של המפיצה 1C עצמה הם פחות נגישים ומוצלחים.
הצצנו מעט אל המצב מרובה-משתתפים. כמות השחקנים והמשחקים הפתוחים לא הייתה מדהימה, אבל ישנה קהילה אדוקה וגם כאן היא תגדל לאיטה ותתפתח. המוד השיתופי שאהבנו מאוד ב-Assault Squad בוטל לצערנו הרב והותירו בעיקר מוד CTF שלא הרשים יתר על המידה (הוא לא שונה מהותית מהמשימות עצמן).
לסיכום - מנוע חורק, פרזנטציה דלה והעדר גיוון עומדים מול תנאי שטח משתנים ובלגן כללי, רק בצורה החיובית של המילה. יש פה תחושה של "עוד מאותו דבר" שזה לא רע, אבל גם לא כל כך טוב בהתחשב בגילו המתקדם של הבסיס הטכנולוגי. אחרי חמישה משחקים אפשר היה לצפות לקפיצה קדימה שלא התרחשה כאן. Condemned Heroes מעביר היטב את תחושת הדחיפות שבקרב. אם אהבתם משחק אחר בסדרה, יש פה משהו בשבילכם. אחרים יאלצו להסתגל לגישה הייחודית שלו, ואם יצליחו יוכלו למצוא בו עניין למרות מגרעותיו.
