Mass Effect 3

סיימתי את Mass Effect 3, ואני חש כעוס ומרומה. לדעתי מאז החלק האחרון של Half-Life ב-98 (הקרב נגד אותו חייזר אימתני בצורת... תינוק) לא חשתי כך כלפי משחק מחשב, ועוד אחד שציפיתי לו בכיליון עיניים. אבל אכזבה ושאט נפש בצד, קשה להתעלם מההישג הכביר של הטרילוגיה הזאת, שהחזירה את ז'אנר אופרת החלל אל המקום הראוי לו עם ערכי הפקה גבוהים והשקעה רבה בתסריט הדוק ואיכותי. הסדרה כבשה לה מקום של כבוד בפנתאון המד"ב לצד סדרות טלוויזיה עתירות תקציב ופרסים כסטארגייט ופארסקייפ.

קיצור הפרקים הקודמים

בסוף 2007 יצא Mass Effect הראשון לאקס-בוקס 360. הוא הכיר לנו את קומנדר שפרד והציג עלילה מותחת ומעניינת, מודל קרבות פשטני ומערכת ניהול חפצים (Inventory) שהוציאה את החשק לחיות. במשחק זה התוודענו ל-Reapers, גזע קדמון עוצמתי וחסר מעצורים, ולנטייה שלהם לעבור בגלקסיה כל 50,000 שנים ולרוקן אותה מתושביה כמו אטילה ההוני על סטרואידים (אגב, לקוראינו הוותיקים יותר, יש כאן יותר מקו דמיון אחד לסדרת המד"ב בבילון 5).

בתחילת המשחק השני שפרד מת וחוזר לחיים כשהוא עובד תחת "האיש המעשן" וארגון קרברוס השנוי במחלוקת. במשחק יצאנו למסע חובק יקום, במטרה לחפש מידע אודות הגזע קדמון, רק בכדי להבין שארגון קרברוס (על שם כלב השאול בעל שלושת הראשים) הוא בעל אג'נדה משלו ולאו דווקא חיובית. המשחק מסתיים במשימת התאבדות מותחת בה נאבדים חלק משותפינו למסע, ומכין את הרקע לשלב השלישי - הפלישה הגדולה של ה-Reapers. כמשחק Mass Effect 2 טוב מקודמו כמעט בכל פרמטר, החל בגרפיקה, דרך מנוע הקרבות המזכיר יותר כותר פעולה וכלה בשיטת ניהול מצאי בסיסית יותר שפשוט... עבדה.

Mass Effect 3 בונה על היסודות המאוד יציבים שהונחו בשני המשחקים הקודמים, ואף משלב הסתעפויות עלילתיות המבוססת על בחירות שכבר עשיתם. דמויות ייחודיות שנהרגו באחד משני המשחקים הקודמים לא יופיעו כאן והחלטות שקיבלתם (למשל האם לשחרר את מלכת הראכני) יהפכו הרות גורל בהמשך.

 

יוצאים למלחמה

העלילה של הפרק השלישי מתחילה על כדור הארץ, עם פלישתם של ה-Reapers בדרכם להשליט שלום עולמי (על כוכב ריק מתושבים). במהרה מתברר כי על שפרד לצאת שוב לגלקסיה ולגייס כוחות למלחמה. יכולתו לעשות זאת תתבסס על גיוס מחדש של הצוות שעבד איתנו במשחקים הקודמים, פתרון סכסוכים ובעיות מקומיות, ובגדול - לעשות מה שצריך בכדי לגייס עוד גזעים גלקטיים למאמץ. כבר בשלב מוקדם נתוודע לקיומו של "מד המוכנות הגלקטי", אינדיקטור המציין את סיכויי שרידות הגלקסיה. כל פתרון סכסוך, כל משימה מושלמת, מזיזה את המדד לכאן ולכאן. הסיכויים מגיעים עד לסביבות ה-50 אחוזים ומציגים תסריט קודר, רק חבל שמעבר לסטטיסטיקה אין כאן הרבה.

כבר בתחילת ההרפתקה נתבקשתי להקריב קרבן לאלי הטכנולוגיה: מכיוון ששיחקתי את שני הכותרים הקודמים במחשב האישי, לא יכולתי לייבא את השמירות לגרסת הפלייסטיישן 3 אותה קיבלתי לסקירה. אכן בעיה לא קטנה, שכן אין כל תאימות בין הפורמטים של השמירות ונאלצתי להתחיל את השפרד (או השפרדית) שלי מההתחלה. ישנן מספר שאלות המעצבות את הדמות ונותנות לה רקע, וחלק מהבחירות שנעשו לאורך הדרך מוחלטות עבורנו כך שנשחק עם החלטות שעשה מישהו אחר. אפשר היה למצוא איזו דרך יצירתית לפתור את זה, כמו יצוא השמירות או העברתן לאכסון בשרת חיצוני.

הגרפיקה מרשימה מאוד בהתחשב בגילו של מנוע המשחק. אני לא יודע כמה מאמץ הושקע בלסחוט את הלימון, אבל התוצאה בהחלט משביעת רצון (גם אם אנימציות הדמויות קצת מזכירה מריונטות לפעמים). הסאונד ומשחק הדמויות - מהמשובחים שנראו על מסכינו. זה מתחבר להשקעה בכתיבת התסריט (לאורך כל הטרילוגיה) וכתיבת הדיאלוגים בין הדמויות. הם עשירים, מעניינים לקריאה ומניעים את העלילה. בכלל, המשחק רצוף דילמות שדורשות משפרד שלנו להתאמץ, לקבל החלטות קשות. להכל יש מחיר ולכל חייזר יש שם. בניגוד להסחות הדעת ועלילות הצד של המשחקים הקודמים, רובה של העלילה והמשימות ממוקדות בהנעת הסיפור הראשי.

 

עלילה מצוינת עם סיום טרגי

העלילה אכן מתקדמת בקצב משביע רצון, משחק חיפוש המשאבים ה-נ-ו-ר-א-י הוחלף באחר (מעניין שלאורך שלושת המשחקים כל עניין המשאבים היה בינוני ומטה. אולי נמצא דרך לוותר על העניין וזהו?) שהוא מהיר יותר אבל עדיין לא מעניין. הקרבות מאידך אינטנסיביים מתמיד ומקרבים את המשחק עוד יותר  לזירת ה-FPS. אם רציתם אי פעם לשחק גיבור חלל עטור קרבות בדרכו להציל את היקום - זו בדיוק הדרך לעשות זאת.

לקראת הסיום, המשימות יותר צפופות ויותר מהותיות, וככל שמתקרבים לסוף מרגישים את העול, את המחויבות הזאת של הגלקסיה על כתפינו. ידענו שהרגע יגיע, שבו אחת מטרילוגיות משחקי התפקידים הטובות ביותר תגיע לסיומה והיה ברור לכולם שזה עניין של הכל או כלום, של מפץ גדול. ואז הגענו לסוף. נדמה שלכולם כבר יש דעה די מגובשת בעניין, כולל המעריצים שאספו מעל 70 אלף דולר על מנת לגרום לאלקטרוניק ארטס ו-לBioWare לשנות את סוף המשחק. בכלל, אחרי כותרים כדוגמת Witcher 2 יכולנו בהחלט לצפות מהמפתחים לכלול מספר סיומים שונים ולאפשר לדילמות להתמצות בכמה דרכים.

 

במקום זאת קיבלנו סיום מאכזב, שטחי, בטוויסט שנראה לא קשור לכל מה שקרה קודם בטרילוגיה. יותר מכך? מה עם מד המוכנות שטרחתי לטפח כל העת? איזה משמעות יש לו? כמעט וכלום. התחושה הכללית היא שלאחר כ-80 שעות משחק, הודבק סיום של 20 דקות שהוא בהחלט לא מה שציפינו לו. לא כך זה היה צריך להסתיים, בשטחיות הזאת שלצערי מאפיינת את BioWare בשנים האחרונות.

 

הרפתקה מומלצת, למרות הסוף

כמה מילים לטובה על המשחק מרובה המשתתפים. בתחילה לא הבנתי כלל את מהותו. זה נראה כמשהו שפשוט הוצא מהקשרו או סוג של זירת אימונים לדבר האמיתי. לא ולא! קודם כל המולטיפלייר מקדם את הדמויות ומאפשר צבירה של כסף. שנית, הוא מעדכן את מד המוכנות הגלקטי שלכם (אם עדיין חשוב לכם לקדם אותו). ושלישית - הוא פשוט כיפי. זו תוספת חביבה למשחק, למרות שמספר המפות זעום ולא מספק (DLC  מישהו?), ואיננו מהווה תחליף אמיתי ל-Mass Effect Team Assault שבוטל (וחבל שכך).

Mass Effect 3 סוגר טרילוגיה אפית שעומדת בשורה אחת עם היצירות הגדולות ביותר בז'אנר המד"ב והפנטזיה. שמחתי מהאופן שבו המשחק היה הדוק סביב העלילה הראשית, גם כי לאורך הסדרה BioWare לא הצליחו להרים את עלילות ומשחקי המשנה (כולל ה-DLC של המשחק הקודם) לגבהים. הקרב היה תזזיתי ומשקף את החיוניות הנדרשת בהינתן מה שהונח על הכף. והסיום? בדומה טרילוגיה גדולה אחרת, לא ידעו גם כאן לסיים בזמן והעלילה נמתחת אחרי הנקודה בה יכלה והייתה אמורה להסתיים. זה מוריד, אך לא מעלים את ההישג העצום של הטרילוגיה הנהדרת הזאת, ולא מפחית את ההמלצה לשחק בה.