Shogun 2: Fall of the Samurai
הסמוראים עומדים לאבד את מקומם ביפן, אך סדרת "שוגון" מגיעה דווקא לשיא כוחה: השילוב המשולם בין טקטיקה מחוכמת וקרבות מלאי אקשן ומתח
כמו ילד עם ארגז חיילים מפלסטיק, סדרת 'טוטאל וור' מעוררת בי תמיד קורטוב של יצירתיות. בכל משחק חדש בסדרה, רגע לפני המערכה המלאה, אני מנסה את מזלי במבחר קרבות לא מאוזנים בעליל. אחד האהובים עלי הוא שליחת אלפי חיילים פשוטים להסתערות על יחידות בודדות של ארטילריה כבדה. תוצאות מרחץ הדמים משתנות בהתאם לתקופה בה מתרחש המשחק, אך בכל פעם מתעוררת בי סקרנות לגלות כמה חיילים ישרדו את ההפצצה ויגיעו עם חרבות שלופות כדי לכתוש את יחידות הארטילריה חסרות האונים.
מסתבר שאינני לבד. "נפילת הסמוראים" מבוסס בדיוק על החוויה הזאת. קרבות המתרחשים בשלהי המאה ה-19, שמשליכים לשדה הקרב בערבוביה סמוראים, פרשים, רובי מקלע ותותחים, יוצרים שדה קרב חסר איזון לחלוטין – במובן החיובי. שעון החול של הסמוראים הולך ואוזל, בעוד יפן מתקדמת לעבר עתיד חדש.
אין רגע דל. המשחק נפתח במאבק פתוח מול כולם, כאשר השוגון והקיסר מנסים לגייס לצידם כמה שיותר תומכים שיעזרו להם להפוך לכוכב הנולד הבא (רק שכאן מספר התותחים מועיל יותר מאשר מספר המסרונים). תוך כדי, בלי חיבה יתרה, משפחות יפן מפתחות קשרי מסחר עם הבריטים, הצרפתים והאמריקאים, שממררים לכולם את החיים אך גם מספקים ערימות אמצעי לחימה. בסוף, בנקודה שבה הסכסוכים האזוריים הופכים להיות מייגעים, המדינה מתחלקת בין תומכי השוגון ותומכי הקיסר ואתם תתבקשו להוביל את הצד שלכם לשליטה ביפן כולה.
כובשים את יפן. שוב
צריך להודות על האמת: מפתחי הסדרה הפכו לאמני אסטרטגיה. כמעט כל משחק חדש מצליח להמחיש את אווירת התקופה, לנער את האבק מספרי ההיסטוריה ולעורר לחיים באופן עוצר נשימה קרבות נשכחים. אחרי כמעט עשור של ליטוש הנוסחה, היא כבר פועלת כל כך טוב שחבל לחזור בכל פעם מחדש על אותם דברי הלל ושבח.
אם זהו המפגש הראשון שלכם עם משחק 'טוטאל וור', מדובר בנקודת התחלה טובה. המשחק אמנם מלא אפשרויות, עם שילוב של מפה אסטרטגית בתורות וקרבות טקטיים בזמן אמת, אך הוא גם מלווה בהסברים פשוטים ונגישים שיעזרו לכם לצלול בקלות לחווית האסטרטגיה הטובה בשוק. לחלופין, אם אתם שועלי קרבות ותיקים, אתם ודאי תוהים אם ההרחבה החדשה, שכדי לשחק בה לא תזדקקו למשחק המקורי, שווה את ההשקעה?
איך אומרים ביפנית? האי. או, בשפת הקודש, כן. ברמה הבסיסית תמצאו עשרות יחידות חדשות, מפה אסטרטגית מורחבת וטכנולוגיה מתקדמת. כל אלו יגרמו לכך שכיבוש יפן בגרסת המאה ה-19, יהיה שונה לחלוטין ממה שהתרגלנו. חשוב מכל, המפתחים בחרו תקופה מרתקת, עם שילוב מרענן של קרבות פנים מול פנים ושימוש מאסיבי באבק שריפה.
רכבת ההפתעות
שדה הקרב מרשים מאי פעם, אך השינויים מימי שוגון 2 אינם סמנטיים בלבד. ההתקדמות הטכנולוגית המואצת שעוברת יפן משנה לחלוטין את כללי המשחק. חיל הים תופס תפקיד משמעותי יותר, עם יכולת להשתמש בספינות כדי להפגיז צבאות וערים על היבשה. כמו כן, במהלך קרבות יבשתיים המתנהלים קרוב לים ניתן להיעזר בספינות המצויות בסביבה כדי להמטיר פגזים על האויב. לעולם לא מזיק להוסיף עוד חופן פיצוצים למערכה. בשעה טובה, אפשר להגיד שלום לספינות עץ נרקבות ולקבל בברכה צי של פלדה, מצויד בטילי נפץ שהופכים את המאבקים בין הגלים למשהו ששווה את הזמן.
רכבות הן עוד תוספת מבורכת ביותר. אם גם אתכם תמיד תסכל לפתח מתקני אימון מתקדמים בערי העורף רק כדי לגלות שהחיילים מתים מזקנה במהלך המסע הלא נגמר לחזית, כעת תוכלו להעמיס את הכוחות על רכבת ולהוביל אותם הישר למשימה. תחנות הרכבת פזורות במספר מחוזות ברחבי יפן ועם כיבושם תוכלו להקים מערך הסעות מהיר. במאה ה-19, מי היה מאמין, רכבות מגיעות בזמן, בלי שביתות ובלי תקלות, לפחות כל עוד אף סוכן אינו מחבל במסילה...
כרגיל, נקודת התורפה היא בעיות טכניות מרגיזות ומציקות. לחלק כבר התרגלנו. נניח, כאשר המשחק קורס חזרה לשולחן העובדה בדיוק בסוף קרב גורלי, כמובן בלי שמירה באופק, כבר למדתי לקבל ברוגע את רוע הגזירה. עם זאת, הפעם המשחק הצליח להוציא אותי משלוותי כאשר תקלה מטרידה הציפה את יפן כולה במי האוקיינוס השקט, בדיוק ביום השנה לצונמי הכבד שפקד את המדינה בתחילת 2011 ופגע בכורים הגרעיניים בפוקושימה. למרבה המזל, למרות ההתקדמות הטכנולוגית, הסמוראים עדיין לא הספיקו לבנות כורים גרעיניים והתקלה (או שמא בדיחה שחורה של אחד המפתחים?) נעלמה לאחר טעינת המשחק מחדש. מטריד ביותר.
אז בואו נסכם, כדי שאוכל לשוב במהרה להיאבק על כבודו של הקיסר. היסטוריה עקובה מדם הופכת את יפן לזירה נהדרת למשחקי אסטרטגיה. נפילת הסמוראים מציגה את סדרת 'טוטאל וור' במיטבה – וזה אומר הרבה. אם אתם מוכנים לחיות עם מציאות בה אסונות טבע ותקלות טכניות הן צו מכוח עליון, זה הזמן לחזור ליפן למסע כיבושים נוסף.
