Final Fantasy XIII-2

אני שונא שמחזיקים לי את היד וגורמים לי ללכת בקו ישר, בלי אפשרות בחירה. בגלל העובדה הזאת לא אהבתי את משחקי קול אוף דיוטי האחרונים, שעושים זאת בצורה כל כך ישירה, או את המתחרה הישיר מדאל אוף הונור. אחד מהמשחקים הכי ליניארים שיצאו בשנים האחרונות היה פיינל פנטזי 13, שגרם לי להרגיש כאילו מישהו פתח ספר והקריא לי ממנו, בלי שאוכל להשפיע על קורות גיבורת המשחק, לייטנינג.

כשקיבלתי את משחק ההמשך של פיינל פנטזי 13, הייתי בטוח שהעניין יחזור על עצמו. ששוב אאלץ לשחק באותה דרך שנקבעה מראש עד שנגיע אל סוף הסיפור, ואותה תחושת החמצה תישאר לה. למזלי, זהו לא המצב עם פיינל פנטזי 13-2, שמאפשר לנו להתקדם בדרכים בהן נבחר, ומקדם את העלילה בצורה שנותנת לנו להרגיש שאנחנו משפיעים על מה שקורה.

נעים בזמן, נלחמים באוטומט

עלילת המשחק מתחילה דווקא עם לייטנינג, ששומרת על ממלכת Valhalla מהרשע התורן של המשחק - קאיוס. בשיא הקרב שלנו מול קאיוס אנחנו פוגשים את אחד מגיבורי המשחק - נואל, בחור נחמד וטוב לב שהגיע מהעתיד עם רצון לשנות את הגורל שאליו נקלע העולם. לייטנינג מצווה על נואל להגיע אל אחותה שרה, כדי שתוכל להצטרף אליה בממלכת וולהאלה הקסומה.

לאחר בערך שעה של פתיחה, אנחנו מתוודעים אל ההרפתקאה של שתי הדמויות הראשיות שלנו. לנואל ושרה יש את הכוח לעבור בשערי הזמן, שמאפשרים להם לקפוץ בין נקודות שונות בזמן ובמרחב בדרכם אל אחותה של שרה ואל העתיד הטוב יותר (גולשים בזמן, מישהו?). שערי הזמן מאפשרים לנו לבחור את השנה בה אנחנו רוצים לבקר, בין אם להתקדם אל לייטנינג בצורה המהירה ביותר או לעבור בין כל נקודות הזמן וללמוד יותר על העולם הקסום שנקרא Cocoon.

מערכת הקרב החדשה מציעה שינויים רבים, הגדול בהם הוא שנואל ושרה הם הדמויות היחידות בהן ניתן לשחק ולהלחם איתן, והעוזרים היחידים של השחקן הם מפלצות אותן ניתן ללכוד ולהשתמש בהן בתור דמויות עזר. לפני שתספיקו לשאול - כן, זה מזכיר קצת את פוקימון, רק קצת פחות ילדותי, ולא, אי אפשר לגרום למפלצות לתקוף את העוזר שמתעקש להגיד Kupo בכל צעד ושעל של המשחק. אני אומר לכם, הוא מעצבן כמעט כמו הפיה של The Legend of Zelda. כמעט.

הזרימה הכללית של מערכת הקרב מרגישה הרבה יותר מהירה ומלאת אקשן. אפשרות הקרב האוטומטי חזרה אלינו במשחק והמהלכים הטובים ביותר נבחרים על ידי המערכת לפי סידור הלחימה בו בחרתם. בכלל, הקרבות מרגישים מאוד קלים אם משתמשים בבחירות הללו, אז אני אישית מעדיף להשתמש בבחירת היכולות הישנה והטובה, גם אם היא גורמת לקרבות להיות מעט ארוכים יותר.

עליית רמות מהירה וקלה

מערכת עליית הרמות של המשחק מעלה הילוך משמעותית, ומספקת המון נקודות ניסיון לעלייה ברמות בצורה יעילה וקלה. כמו שערי הזמן, בדומה לעלילה, גם מערכת עליית הרמות מסועפת ומאפשרת לשחקן לבחור את הכיוון שאליו הוא מעוניין להתקדם, ולא ללכת בכיוון היחידי עליו חשבו המפתחים מראש. סיבה זו כנראה נעוצה בכך שניתן לשחק בשתי דמויות בלבד, שכן לולא חופש הבחירה הזה מערכת עליית הרמות הייתה משעממת מאוד.

דבר שהפריע לי במשחק הוא הכמות הגדולה של קטעי פלטפורמה, במיוחד בשביל משחק פיינל פנטזי. מערכת התזוזה של המשחק פשוט אינה בנויה לתזוזת פלטפורמה. לעתים נתקעתי בשלבים מסויימים רק מכיוון שהדמות פשוט לא הסכימה לקפוץ אל הפלטפורמה הבאה אלא אם כן עמדתי בנקודה מסויימת משם הקפיצה מתאפשרת. למזלנו, קטעי הפלטפורמה מועטים וקצרים, ולא גורעים מהמשחק יותר מדי.

הגרפיקה היפנית המוכרת מלאת חיים וממשיכה לספק את הקסם של הסדרה המפורסמת, אך עם זאת נראית פחות אומנותית ומרשימה מאשר בכותר המקורי ששוחרר לפני כשנתיים. ירידות פריימים רבות פוגעות בהנאה הזורמת של המשחק, אך אינן מופיעות בכמות מוגזמת במהלך הקרבות. קצת עצוב לראות ירידות פריימים על קונסולת הפלייסטיישן 3, במיוחד כשמשחקים כמו אנצ'רטד 3, לדוגמה, שהיה בעל גרפיקה טובה מזו של פיינל פנטזי, רץ בצורה חלקה בהרבה על הקונסולה.

סאונד מלוטש וסוחף

הסאונד של המשחק מלוטש כרגיל, עם מנגינות מרשימות ואפיות והמון אפקטים מעולים שנשמעים נפלא במערכות צליל היקפי ראויות. דבר שיכול להפריע לפעמים הוא הדיבוב של הרבה מהדמויות, הנשמעות הרבה פחות אמינות ומלאות חיים מאשר במשחק הקודם. תוסיפו לזה את המוגל עם הקול הכי מעצבן ששמעתי בשנים האחרונות, ותבינו למה אני מעדיף את הסאונד של המשחק הקודם. ראוי לציין לשבח את השחקנים של שרה ונואל, שנשמעים מעולה ועושים עבודה מאוד טובה בדיבוב.

סיפור המשחק מועבר בצורה מעט מוזרה, ונתפס יותר אל פרדוקסים בזמן שאותם מזמינים אותנו לפתור מאשר אל מערכת היחסים המתפתחת בין הדמויות. כל העלילה סובבת אחר הרצון של שרה להגיע אל לייטנינג, כך שההתעלמות מאירועים אחרים המתרחשים בעולם יכולה לעצבן. העלילה לא הצליחה לסחוף אותי, אבל קשה להתחרות מול העלילה של פיינל פנטזי 7 - הכותר האהוב עלי בסדרה. מה שכן, רואים ניסיון של המפתחים לגרום לשחקנים להתחבר אל הדמויות הצעירות שמגלמים שרה ונואל, אך הם עדיין מרגישים מעט אנמיים לטעמי.

פסק הדין

בסופו של דבר, המשחק הוא חווית פיינל פנטזי במיטבה. הוא מספק סיפור שמצליח להכניס את השחקן אליו בצורה טובה מאוד, ומספק חווית משחק של 40 שעות (במקרה שלי). הוא אמנם מעט קצר יותר מהמשחקים הקודמים, אך עדיין ארוך יחסית למשחקי תפקידים אחרים כגון, נניח, The Witcher 2. המשחק מקבל אצלי ציון של ארבעה גיימפאדים. מעט ליטושים טכניים וסיפור יותר סוחף היו יכולים להפוך את הכותר לאחד מסיפורי הפיינל פנטזי הטובים ביותר.