Rayman Origins
ריימן חוזר למקורות, אך לא מסתפק בליטוף נוסטלגי. קבלו את אחד ממשחקי הפלטפורמה המהנים, המצחיקים, וכן - גם היפים - של השנה
בתוך אפנת גרסאות ה-HD למשחקי וידאו אהובים, מהטרנדים הבולטים שהיו לנו ב-2011, קל לטעות ולחשוב כי Rayman Origins הוא רימייק לאחד ממשחקי הסדרה הנוסטלגיים. למעשה מדובר בחוויה חדשה לגמרי, שאומנם נותנת כבוד ל-Rayman של פעם אך מביאה גם הרבה אופי משלה. החזרה האמיתית למקורות היא חזרתו של מייקל אנסל, האחראי ליצירת הסדרה, אל עמדת המעצב הראשי. חופש הפעולה אותו קיבל מיוביסופט הביא ליצירתו של אחד המשחקים היפים ביותר שראינו אי-פעם.
נכון, בדרך כלל אין אנו נוהגים להתמקד בענייני הגרפיקה, אך Origins הוא הישג יוצא דופן שראוי להתייחסות מיוחדת. הרקעים הדו-מימדיים נהנים מרמת פירוט ועושר צבעים שלא ראינו מעולם, גם בימים שבהם משחקי פלטפורמה שכאלה היו הז'אנר הפופולרי ביותר בקונסולות. כל רגע מהמשחק הוא פוסטר, מלא בנגיעות קטנות ועדינות שהופכות את העולם הזה ליצירת אמנות שלמה ומרהיבה. לכך חוברת אנימציה חלקה ומרהיבה עבור כל הדמויות, מהולה בכמויות נדיבות של קריקטורה והומור. גם אם אתם כבר מכירים את העולם של Rayman, כך אף פעם לא ראיתם אותו.
עוד התעכבות טכנית קלה מגיעה לפס הקול. Rayman Origins לא רק נראה טוב יותר מכל משחק פלטפורמה דו-מימדי, אלא גם נשמע יותר טוב. המוזיקה פשוט ממכרת, מתאימה עצמה לכל שלב ולכל סיטואציה במדויק. קשה להסביר במילים כמה היא תורמת לתחושת המשחק - אולי מצפייה בטריילר תצליחו להבין. מי שחשש כי החזרה לסגנון הקלסי פירושה קיצוץ בהוצאות וקיצור זמני הפיתוח יכול להסיר דאגה מליבו. בלי פוליגון אחד לרפואה, מצליח Origins להתבלט כאחד המשחקים המושקעים והמרשימים של השנה.
קופצים בשביל הכיף
כמובן שלא הגרפיקה לבדה גרמה לנו להתלהב כל כך מ-Rayman. בסופו של דבר זהו עדיין משחק פלטפורמה, הנשפט על עיצוב שלבים ושליטה נוחה ואינטואיטיבית. למרבה המזל, גם בתחומים אלו הוא מצטיין. קודם כל, בהשוואה למשחקי הסדרה הדו-מימדיים מפעם, האקשן עבר להילוך מהיר הרבה יותר. זה אומר שאחרי כל רצף מוצלח של קפיצות מדויקות תוכלו להיות מאוד גאים בעצמכם על שהצלחתם להשתלט על העניינים, וכל נפילה רק תדרבן אתכם לחזור ולנסות שוב. ואתם תיפלו, המון. ותחזרו מיד להרפתקה, שכן זמני הטעינה בתוך השלבים עצמם כמעט לא קיימים.
כנהוג בז'אנר, מחולקים השלבים למספר עולמות בעלי סגנון משלהם. שני מטרות עומדות בפניכם בכל שלב: להגיע לסיומו בשלום, כמובן, אך גם לאסוף כמה שיותר אלקטרונים (יצורים צהבהבים ומכונפים) בדרך. אלו חבויים לעתים בפינות נסתרות, ועל כן כדאי ומשתלם לחקור היטב כל שלב. זה פחות מהנה לעבור את כל השלבים בזריזות, ואז להיתקע במחסום הדורש כמות מסוימת של אלקטרונים על מנת לעבור אותו ולאלץ לחזור שוב על עולמות בהם כבר ביקרתם. בין עולם לעולם, אגב, מפרידות טיסות-יתוש משעשעות בסגנון משחקי החלל של שנות ה-80. זה מהנה במידה, וטוב שאין יותר מידי מאלה.
הצלחות בשלבים יאפשרו לכם לחשוף דמויות נוספות, אך אלו מציעות בעיקר גיוון קוסמטי ובהעדרו של מצב מולטיפלייר סובל המשחק מאורך חיים מוגבל יחסית - וזהו כנראה הדבר הנורא ביותר שאפשר לומר עליו. Origins מצליח להוכיח כי פלטפורמה דו-מימדית לא חייבת להיות עניין של נוסטלגיה. כפי שחובבי משחקי המכות יודעים לומר כי כותרים דו-מימדיים מתעלים מבחינות רבות על מותגי ה-3D, כך Rayman Origins מצליח לשכנע שעולם תלת-מימדי רחב ידיים איננו בהכרח הדבר הגדול הבא שחובבי ז'אנר הריצה והקפיצה זקוקים לו. והוא גם מאוד, מאוד יפה. כבר אמרנו את זה?
