The Lord of the Rings: War in the North
רגע לפני שעולם הפנטזיה של טולקין שב ומשתלט על חיינו, מציגה וורנר משחק פעולה ותפקידים המגייס אתכם ללחימה במשרתיו של סאורון. העלילה מעט מאכזבת, אך האקשן דווקא ממכר ומהנה
אתם שומעים את הרחש הזה? איזה המהום מוזר ברקע? זוהי מכונת השיווק של שר הטבעות מתניעה מחדש, מתכוננת לשובה של סדרת הפנטזיה האהובה בדמות ההפקה הקולנועית של "ההוביט" שצפויה לעלות לאקרנים בשנה הבאה. לפני שזה יקרה חייבים להזכיר לכולם, כולל אלו שאינם טולקיניסטים מושבעים, במה בדיוק מדובר - וכך אנו זוכים, כאילו לפתע פתאום, במשחק רשמי.
War in the North משחזר בדייקנות כמה מהמיקומים והדמויות הזכורים מטרילוגיית הסרטים הקלסית, אך עניינו למעשה בפינות של הארץ התיכונה בהן לא זכינו עד כה לבקר. מסתבר שבזמן שפרודו וחבריו ההוביטים עשו את דרכם לעבר ריבנדל (שם כונסה המועצה ממנה יצאה אחוות הטבעת. מה, כבר שכחתם?), כבר החל המכשף המרושע סאורון לצבור כוחות בצפון. בחכמתו, שלח אראגורן חבורה נפרדת לטפל באיום הזה. גם הם היו גיבורים גדולים, וגם הם הצילו את העולם. אלא שמשום מה, עד עכשיו פשוט לא שמענו את סיפורם.
טוב, האמת שיש לי הסבר אחד מדוע עד כה לא התפרסמה גבורת הלוחמים הללו: הם פשוט כל כך משעממים! עסקינן בגמד, קשת ומכשפת, העשויים כל אחד מתמצית כל הקלישאות שאתם יכולים לחשוב עליהן בז'אנר הפנטזיה. לא ברור מי הם, מדוע חשוב להם כל כך למלא את הוראותיו של אראגורן ומה מניע אותם בחיים למעט הרצון הבסיסי לחסל אורקים מרושעים. מאחר ואנחנו בקושי מכירים אותם קשה מאוד להיקשר אליהם, ומתחילת המשחק ועד סופו משמשת העלילה כלא יותר מרקע חלש ומנותק לאקשן שעל המסך.
משימה לחברים
אם הסיפור מאכזב יחסית לכותר המתיימר להיות חלק מהקאנון הרשמי של שר הטבעות, לפחות המשחקיות מפתיעה לטובה. War in the North נבנה עבור משימות משותפות (Co-Op) וזו גם הדרך הטובה ביותר לשחק בו - עם עוד שני חברים. כמשחקים לבד מנסה המחשב לשלוט בשתי הדמויות האחרות ועושה בכך עבודה סבירה, אם כי לא כדאי שתסמכו עליו כשהמסך מתמלא באורקים זועמים. בין שלב לשלב אפשר לדלג בין הדמויות, אך לא במהלך המשימות עצמן.
לכל דמות מתקפות רבות לטווח קצר וארוך. על הנייר חלקן מתמחות בתחומים מסוימים, אך בפועל נדמה כי הבחירה היא בעיקר קוסמטית, וגם על ההבדלים הקלים ניתן לגשר בשיפורים וניסיון שאותו צוברים בקרבות. המעבר בין ירי חצים וכישופים למהלומות חרב וגרזן מהיר וחלק, ובאופן כללי האקשן מהנה וממכר. הבעיה היא בחוסר הגיוון בין השלבים השונים. המשימות חוזרות על עצמן בשינויים קלים מאוד, ובשלב כלשהו נעשה קצת מעייף שוב לטווח את לוחמיו של סאורון מרחוק ואז להתמודד עם עדרי השורדים.
המשחק, אם כן, עשוי למצוא חן בעיני חובבי הז'אנר שמחפשים איזו תעסוקה בין Skyrim לדיאבלו 3, אך יאכזב דווקא את מעריצי עולם הפנטזיה המפורסם שכנראה ציפו ליותר. הוא נראה ונשמע טוב בדרך כלל ולא מפספס אף פרט חשוב מהנוסחה המוכרת של אקשן-תפקידים, אך גם לא עושה שום דבר מיוחד, לא במשחקיות ובטח שלא בעלילה, שיגרום לכם לזכור אותו רגע אחרי שתסיימו את הקמפיין.
