Sonic Generations
סגה חוגגת לקיפוד הכחול יום הולדת בסטייל, עם כותר המשחזר בדייקנות את כל רגעיו הגדולים. המעריצים יהיו מאושרים עד השמיים, אך לאן ממשיכים מכאן?
Sonic Generations הוא ממש מציאה לחובבי ז'אנר משחקי הפלטפורמות. אם אתם מבוגרים מספיק כדי לזכור את סוניק של פעם הוא יציע לכם חוויית רטרו משובחת, ואם עדיין לא הייתם בסביבה בדור 16 הביט תוכלו ליהנות מהשלבים המגוונים גם בלי להבין את ההקשר ההיסטורי. החדשות הפחות טובות הן שסגה שוב מוכיחה כי בכל הנוגע לקיפוד הכחול, שחזור משחקי העבר עובד הרבה יותר טוב מיצירת חוויות חדשות לגמרי. זה לא אומר שום דבר חיובי על עתיד הסדרה - אבל עוד נגיע לזה.
בתחילתו של המשחק אנו עדים למסיבת יום-הולדת פסטורלית הנקטעת באחת כאשר כוח מסתורי שואב לתוכו את חבריו הטובים של סוניק, ומפזר אותם במקומות שונים ובזמנים שונים ברחבי היקום. כל מקום וכל זמן הוא קריצה למשחק אחר בסדרה שיצא במהלך עשרים השנים האחרונות, ומשחקים בו פעמיים: פעם אחת בדו-מימד, בסגנון הקלסי והאהוב, ופעם אחת בתלת-מימד מודרני. המעבר החד בין שני הסגנונות מבלבל לעתים, שכן יכולותיו של סוניק משתנות בהתאם לגילו של השלב, אך מצדיק עצמו בזכות תחושת הגיוון וההפתעה עם כל אתגר חדש.
סוניק במיטבו
אחרי שנים של ניסוי וטעייה, צוות הפיתוח סוף סוף נזכר במה שהפך את משחקי סוניק לטובים כל כך מלכתחילה. הם לא מתכחשים עוד לאופיו הייחודי, לא מנסים להפוך את סוניק לסופר מריו. האטרקציה העיקרית של שלבי המשחק הזה איננה אויבים קשוחים או מלכודות מתוחכמות, אלא בפשטות - חופש התנועה. יש עשרות דרכים לסיים כל שלב, והאתגר שלכם הוא למצוא את הדרך המהירה, הבטוחה או הרווחית ביותר (זו שבמהלכה תאספו הכי הרבה טבעות מוזהבות). זו סיבה מצוינת לחזור על כל הרפתקה שוב ושוב ושוב, עד שתהיו בטוחים שמיציתם את החוויה עד תום.
והשלבים פשוט מקסימים. רגעי הרטרו משוחזרים בגרפיקה צבעונית וחדה, ועולמות התלת-מימד נראים טוב מכפי שזכרתי אותם. נזדמן לי לבדוק את המשחק באמצעות טלוויזיית 3D איכותית (נו, אתם יודעים - עם המשקפיים), ובניגוד לציפיותיי המוקדמות זו דווקא תרמה רבות לחוויה. שלבי הדו-מימד זוכים לעומק מפתיע, ושלבי התלת-מימד הופכים כאוטיים ומרגשים עוד יותר.
עם סיום שלבי העלילה נחשפות משימות נוספות וקשות במיוחד, ואלו כבר מיועדות למעריצים השרופים והסבלניים ביותר. אולם גם בלעדי הבונוסים הללו, מדובר במשחק ארוך ומרשים שעושה הרבה כבוד להיסטוריה של הסדרה. כאמור, לא חייבים להתחבר לאווירה הזו בכדי ליהנות: המשחקיות הקלסית של סוניק היא פצצת אדרנלין מהפנטת בפני עצמה, וגם שחקנים שזהו המפגש הראשון שלהם עם הקיפוד הכחול ייהנו מאוד מהחוויה.
כיף נוסטלגי וממכר
סגה, אם כן, הצליחה לשחזר בדייקנות את המשחק שהפך אותה לפני שני עשורים ליריבה רצינית עבור נינטנדו. ואולם אם אנו כבר משווים לסופר מריו, אי אפשר להתעלם גם מהצד השני של המטבע. השרברב האיטלקי לא נרדם מאז ימי הסופר נינטנדו, המציא עצמו מחדש בכמה וכמה הזדמנויות, והיום מטייל בעולמות תלת-מימד מרהיבים, מפתיע אותנו עם רעיונות מקוריים ומופרעים יותר בכל פעם. נוסטלגיה זה נהדר, חדשנות אמיתית זה טוב עוד יותר.
סוניק הוא הדימוי המושלם לביטוי "נח על זרי הדפנה", ואפילו ביום הולדתו העשרים כלל לא מנסה להביא משהו חדשני ופורץ דרך אלא רק משחזר את תהילת העבר. זה כיף נוסטלגי וממכר, אך כזה שלא עוזר להבין לאן הסדרה תמשיך הלאה מכאן. זה לא מרגיש כמו פרק ראשון בעונה חדשה ומפתיעה, אלא מפגש האיחוד בסופה של עונת ריאליטי מותחת. כן, לסוניק היו כמה רגעים מאוד טובים בעשרים השנים האחרונות, וקיבוצן לאוסף אחד מהודק הוא בוודאי רעיון מוצלח. אבל מה יהיה בשנה הבאה? נקווה שליפנים יש תשובה טובה לכך, כי גם מתישהו יימאס לנו גם מתקליטורי האוסף.
