Uncharted 3: Drake's Deception
המשחק השלישי בסדרה הבלעדית של סוני הוא הטוב מכולם. הקרבות מהירים ומהנים יותר, העלילה סינמטית ומרגשת מתמיד, ואפילו המנוע הגרפי עוד מצליח להפתיע
למרות ההבטחות הגדולות והסרטונים המרהיבים, לא הייתי אופטימית במיוחד כאשר התחלתי בהרפתקה של Uncharted 3. חששתי שהסטנדרטים אותם קבע הצוות של Naughty Dog במשחק הקודם בסדרה היו גבוהים מכדי שיוכלו להתעלות עליהם. Uncharted השני לקח משחק פעולה והרפתקאות טוב מאוד, והפך אותו למצוין. מה כבר אפשר לעשות מכאן?
הרבה מאוד, מסתבר. רק אחרי שמסיימים כמה שלבים ב-Uncharted 3, מבינים עד כמה קודמו היה לוקה בחסר בתחומים מסוימים. אנחנו אולי לא כל כך שמנו לב, אבל צוות הפיתוח בהחלט כן - ונדמה כי רק עכשיו, ארבע שנים לאחר שהמסע החל, סוף-סוף הכל מתחבר והופך לחוויה אחת מדהימה ומרגשת. אם בתחילת הדרך ביקש הצוות ליצור את הסרט האינטראקטיבי המושלם, האקשן הסינמטי והגרנדיוזי ביותר שניתן להעלות על הדעת במשחק וידאו, הרי שכעת ניתן לקבוע בוודאות כי המשימה הושלמה בהצלחה.
חפש את המטמון
נתן דרייק, ללא ספק הגיבור הסימפטי ביותר בתולדות עולם המשחקים, מפתח אובססיה קלה לעלילות אבותיו במשפחת ההרפתקנים האירופאית. זו תוביל אותו במהלך Uncharted 3 לעוד מסע חובק עולם במרדף אחרי אוצר שהוא כלל לא בטוח מהו. מסוריה ועד תימן, היכונו לשלל נופים אקזוטיים, אנשים מרושעים (עם מבטא בריטי!) וידידות אמת בחבורה של דרייק. כרגיל, לא פרטי המסע הם החשובים אלא הדיאלוגים המבריקים. אלו הופכים את הסיפור להרבה יותר ממה שהוא: תרגיל בסיסי למדי בחפש את המטמון.
אם ב-Uncharted 2 הצליחו אנשי צוות הפיתוח להפוך את קטעי הניווט והפלטפורמה לרמת אומנות, הפעם מושם הדגש על הקרבות. אלו שופרו ללא היכר, ומעניקים למשחק סגנון מובחן המשלב באופן כמעט מושלם בין חילופי אגרופים, נשק לטווח קצר וצליפה למרחקים. השינוי דורש הסתגלות מסוימת, וב-Naughty Dog מודעים לכך היטב ודאגו כי השלב הראשון יהיה כל כולו שיעור קצר ברזי קרב המגע החדש.
אחר כך רמת הקושי עולה בהדרגה, לרגעים בהם תתבקשו לגייס את מיטב כשרונכם על מנת להגיב בזריזות למהלכי האויב. הפעם לא תוכלו להסתתר בשלווה ולצלוף ברעים מרחוק - הם נעים אליכם כמעט מיד, מאגפים ומסתערים מכל הכיוונים. הוסיפו לזה את הסיטואציות הבלתי אפשריות בהן נתן דרייק מוצא את עצמו שוב ושוב, וקיבלתם את סצנות האקשן המדהימות ביותר שנראו אי-פעם על המסך, ואני לא מתכוונת רק למשחקים.
גם הפאזלים זכו לתשומת לב מיוחדת, אם כי המנגנונים המסובכים מעלים תהייה באשר לאמינותם הטכנית המופלגת - דלתות מסתור ומכונות הפועלות היטב אלפי שנים לאחר שהורכבו, בעוד שבעולם האמיתי ועמוס הטכנולוגיה אנו לא מצפים ממכשיר חשמלי חדש שיפעל יותר משנתיים ללא ביקור טכנאי... הפאזלים נראים "הגיוניים" יותר, פתרונותיהם לעולם אינם אקראיים ועיון ביומנו של דרייק יספק לכם את כל הרמזים להם אתם זקוקים. יש כאן רגעים מקוריים, אך הדבר המרשים ביותר הוא המינון: המעבר בין סצנות אקשן עמוסות לפאזלים שדורשים מכם לעצור ולחשוב הופך את ההרפתקה לדינמית וממכרת.
בשביל זה יש חברים
את מצב העלילה אתם בהחלט עלולים לסיים עוד באותו יום בו תקנו את Uncharted 3, לא מפני שהוא קצר במיוחד אלא כי קשה להניח אותו בצד - והשעות עוברות כל כך מהר. בהחלט אפשר ומומלץ לחזור עליו שנית ברמת קושי גבוהה יותר (אולי לחפש כמה אוצרות שפספסתם?), אך את התמורה המקסימלית לכספכם תקבלו במצבי המולטיפלייר המושקעים.
תחילה למשימות המשותפות, הנחלקות לשלושה מצבי משחק שונים. "הרפתקה" מורכב משלבים שפותחו במיוחד עבור Co-Op, ומבוססים על סיטואציות שהתרחשו הן במשחק הנוכחי והן בקודמו. הדגש הוא על קרבות, המצריכים תכנון קפדני וטקטיקה מסודרת - אחרת תדרסו על ידי האויבים הרבים. אם עיצוב שלבים מקורי לא מעניין אתכם, אתם מוזמנים להיכנס ל"זירה" ולהלחם נגד גלים רצחניים של אויבים. במצב "ציידים" נלחמים נגד עוד זוג שחקנים, כאשר קבוצה אחת מנסה לגנוב אוצרות והקבוצה השנייה מנסה לשמור עליהם. הרעיון יפה, אך בסופו של דבר התוקפים עובדים קשה יותר - וגם הרבה יותר נהנים.
ישנו, כמובן, גם מצב הקרבות התחרותי, שהפך כאותי ומאתגר מתמיד. מרשים במיוחד לראות כיצד האלמנטים השונים שהופכים את הקרבות בשלבים העלילתיים למוצלחים כל-כך, מתורגמים היטב גם למולטיפלייר. תמצאו כאן הן את קרבות המגע המהירים והמהנים, הן את מגוון כלי הנשק העצום, והן את עיצוב השלבים המעולה שגם תורם לאווירה וגם יוצר אין ספור הזדמנויות למרחץ דמים משגע. כמו אצל משחקי הפעולה "הגדולים", צוברים נקודות ניסיון בכל קרב ואיתן רוכשים כלי-נשק חדשים ובונוסים ייחודיים. אם לא בא לכם להתמודד מול שחקנים שיכולים להשקיע במשחק הרבה יותר שעות מכם, מצב "הארד קור" מחזיר את כולם לנקודת הבסיס ויוצר קרב מאוזן ומפתיע פחות.
עד הפעם הבאה
כולנו יודעים שהפלייסטיישן 3 כבר לא צעירה כשהייתה, וקשה לצפות מ-Uncharted 3 שיצליח לרשים ברמה הטכנית, במיוחד בהשוואה למשחקי הפעולה הלוהטים למחשב האישי. אכן, למשך רגעים בודדים במשחק המנוע המיושן נחשף במערומיו, אך עיצוב אומנותי מבריק מצליח בדרך כלל להתגבר על החסרונות הטכנולוגיים. אז טקסטורות חדות ומודלים תלת-מימדיים מדויקים אולי לא תראו כאן, אך מה זה משנה ברגעים בהם נתן דרייק מביט אל מעבר לאופק ורואה שם את לונדון כולה, על שלל מבניה המפורסמים? המפתחים אפילו עשו את הלא יאמן והוציא מהקונסולה הוותיקה עוד קצת מיץ, במערכת תאורה ראליסטית שהזכירה לי את האפקטים הייחודיים של Alan Wake.
הדייט הבא שלנו עם נתן דרייק כבר נקבע ליום ההשקה של קונסולת הויטה הניידת, שתזכה לכותר בלעדי משלה. זה גם יהיה המשחק הראשון בסדרת Uncharted שלא יפותח על ידי יוצריה ב-Naughty Dog, וכעת הציפיות ממנו גבוהות מאי-פעם. אולי זה גם יהיה הרמז הראשון לעתידה של הסדרה, שכן חבורת הכלב הנבזי חובבת טרילוגיות ובוודאי עובדת עכשיו על משהו חדש לגמרי לדור הבא. מנהגה היא לסיים את חלקה בכל סדרה בשיא, בפיצוץ של כישרון וכיף, וגם הפעם עמדה בהצלחה באתגר.
