GTA: היסטוריה של אלימות נפלאה
עשר שנים עברו מאז המהפכה שחולל GTA 3 ועכשיו רוקסטאר הכריזה על כותר חדש. סיבות מספיק טובות כדי להיזכר בסדרת משחקי הפשע המוצלחת בכל הזמנים
"הרעיון המרכזי ב-GTA 3 לא היה האלימות, אלא החופש". המשפט הזה של דן האוסר, יוצר סדרת GTA, נכון לגבי כל כותר בסדרה. יותר מבכל תחום אחר, סדרת Grand Theft Auto השפיעה בארבע עשרה שנות קיומה על תחום אחד יותר מכל תחום אחר: חופש הבחירה. מושגים כמו "עולם פתוח" ו-"בחירת סגנון משחקיות" קיבלו משמעות חדשה עם יציאתו של (כמעט) כל כותר תחת הסדרה.
אז בעקבות ההכרזה על GTA V, הכנו סקירה של הכותרים המרכזיים של הסדרה ששינתה את פני משחקי הוידאו פעם אחר פעם.
Grand Theft Auto
השנה היא 1997. הכותר הראשון בסדרה יוצא ומתקבל בתחושות מעורבות.
מצד אחד הוא מציג זווית מקורית, תרתי משמע, על הדרך שבה משחקי אקשן ונהיגה משוחקים ונותן לשחקן חופש פעולה יוצא דופן. במקום לעקוב אחר משימות קבועות שיש דרך אחת עיקרית לצלוח אותן הוא מציג חופש פעולה גדול ומהנה שנותן לשחקן לבחור את הדרך שבה הוא מגיע ממקום למקום ומבצע את המשימות.
למשחק גם הייתה גישה חצופה ואלימה במיוחד, יחסית לתקופה. הדיאלוגים כללו סלנג רחוב שטוף קללות, השחקן יכל לדרוס למוות עוברי אורח תמימים ברחוב ואז לשדוד את גופתם ולשרוף אותה, ורובה המוחלט של המשחקיות התרכז בביצוע פשעים מסוגים שונים. למעשה, המשימות דרבנו את השחקן לעשות כמה שיותר פשעים, כשהמפורסמת מביניהם היא משימת ה-Kill Frenzy הידועה לשמצה, בה על השחקן היה להרוג כמה שיותר אנשים או לפוצץ כמה שיותר מכוניות.
מצד שני הגרפיקה הייתה מעט מיושנת ודרך ההתקדמות מעיר לעיר (צבירת סכום ענקי של נקודות) לא הייתה מספיק מתגמלת כדי שהמשחק יצליח לסחוף את השחקן לתוכו. בסיכום הביקורת שלהם מגזין גיימספוט כתב בזמנו: " אם הוא במבצע הוא מומלץ בחום, אבל זה לא שהוא יזכה בפרסים כלשהם". הפגמים שלו אכן מורידים מערכו, אך ההתמכרות לחיי פשע, למרדפי המשטרה ולגרימת ההרס היוו קרקע מוצקה להפיכת המשחק ללהיט, וזה אכן נהפך לקליסקה מיידית.
Grand Theft Auto II
ההצלחה של GTA לא עצרה שם ולאחר שתי חבילות הרחבה מוצלחות שהתרחשו בלונדון של שנות השישים יצא כותר ההמשך המתבקש.
GTA 2 לא הציג מהפכה של ממש, אלא פיתח את המאפיינים המהנים של קודמו: השחקן נדד בן מלחמתם של שבע כנופיות על השליטה ברחבי העיר. הגרפיקה שופרה, מגוון הנשקים הורחב ונוספו לו כמה אלמנטים שהצליחו להחזיק את השחקן יותר זמן מול המסך.
על אף שהביקורות שלו לא היו בשמיים, הקהל התלהב ורוקן את מדפי החנויות. ההצלחה המסחרית סללה את הדרך למשחק המשך שלישי, שיהיה המשחק החשוב והמהפכני ביותר בסדרה.
GTA 3 הוא מהפכה. בעידן בו משחקים התמקדו בקמפיין ברור אחד, GTA 3 נתן לשחקן לבחור איך ומתי לעשות את המשימות, אם בכלל. בזמן בו משחקי אקשן כמעט לא כללו קטעי נהיגה ומשחקי נהיגה לא כללו קטעי אקשן (מחוץ לרכב), GTA 3 הציג שילוב אולטמטיבי בין קטעי מרדפים, נהיגה ואקשן. בזמן שהביטוי "עולם פתוח" היה שמור למשחקי תפקידים מורכבים ואיטיים, GTA 3 הציג עיר חיה ונושמת ששעריה פתוחים להחלטתו של השחקן.
גם GTA 3, כ"מיטב" המסורת, היה כבד מדי לקונסולות או למחשב הממוצע והציג גרפיקה מעט מיושנת. אבל המשחקיות הייתה מהפכנית - ולא פחות חשוב - כיפית. בפעם הראשונה בתולדות משחקי הוידאו זכינו לחופש פעולה נרחב בעיר תלת מימדית גדולה ומגוונת שכוללת עלילה מושקעת ומרגשת, סטייל של סרט הוליוודי, דמויות מעניינות ומצחיקות, קטעי אקשן הדוקים ועוד. בשנת 2001 לכלול את כל התכונות האלו בתוך משחק אחד היה בגדר חלום שמשחקי אקשן, מירוצים, או הרפתקה העזו רק לחלום עליו. אם הם ניסו לשלב אותם, הם לא הצליחו כמו ש-GTA 3 הצליח. עשר שנים אחרי, בודדים המשחקים שהצליחו להעתיק את נוסחת העולם הפתוח ש-GTA 3 יצר.
מי ששיחק במשחק GTA כלשהו יודע עד כמה חופש הבחירה הזה חשוב להנאה שמפיקים ממנו. להסתובב ברחובות עם תחושת חרות מוחלטת, לעבור בין מרדף מכוניות למשימות אקשן מאתגרות, לשחק באמבולנס, בכבאית או אפילו בניידת משטרה, לשדוד חנויות ועוברי אורח או סתם לקחת את הרכבת לסיבוב מרהיב בעיר החיה שמזג האוויר והשעה שביום משפיעים על המראה ועל התנהגות התושבים שלה.
GTA 3 הציב סטנדרט חדש למשחקי עולם פתוח ונחשב עד היום לאחד המשחקים הטובים ביותר שיצאו (ביחד עם שאר כותרי ה-GTA שיצאו מאז).
Grand Theft Auto: Vice City ו-San Andreas
איך משפרים משחק כמעט מושלם? מה עוד אפשר לחדש ב-GTA? מה לשנות ומה להשאיר? גם Vice City וגם San Andreas התפארו ב-DNA המזוקק של GTA 3, שימרו את רוח הפשע החצופה והסרקסטית שלו והיו בבסיסם משחקי עולם פתוח מעולים שעומדים בזכות עצמם.
Vice City הוא גרסה משופרת של GTA 3, שלוקחת את כל הדברים הלא מושלמים ב-GTA 3 ומלטשת אותם. Vice City הציג סטייל מעט שונה כשלקח את הסדרה לסוף שנות השמונים העליזות, והציג בפנינו את "פני הצלקת" של משחקי הוידאו, מטובל בהומור של GTA. המעבר לעיר דמוית מיאמי ולסגנון שנות ה-80 הצליח לשבור את הנוסחה הכמעט שחוקה של המשחקים ולהציג יצירת מופת נוספת שמשפרת את זו של GTA 3.
אבל זה לא נגמר שם. San Andreas הצליח לעשות את הלא יאומן והציג משחק גדול פי שלושה מ-Vice City, עם דמויות הזויות יותר, הומור חריף יותר, והמון שיפורים שעוד לא ראינו בסדרה כגון סביבות הרריות, שטחים פתוחים נרחבים, גרפיקה עוצרת נשימה, קרבות מטוסים, אינספור שעות של משימות צד, תוכן נוסף, מיני משחקים, מאות חפצים לאיסוף, מועדונים, בארים, מסעדות, אתרי תיירות ועוד המון אטרקציות לבלות בהם גם מחוץ לקו העלילה הראשי.
GTA 4 לא היה מהפכני כמו GTA 3. הוא לא הציג משהו שכבר לא ראינו, הוא לא שינה באופן ניכר את סגנון המשחקיות... אבל, כדרכם של משחקי GTA, הוא עשה הכל עוד יותר טוב, באופן עוד יותר מקצועי. קטעי האקשן התחרו במיטב משחקי האקשן שיצאו באותה השנה, קטעי הנהיגה סוף סוף הרגישו שווים לאלו של משחקי נהיגה ארקדיים אחרים והעלילה... הו, העלילה... יותר טובה מהעלילה של רוב משחקי הוידאו ששיחקתי בהם.
אך היו גם כאלו שפחות אהבו את GTA 4. הביקורת העיקרית עליו הייתה שהוא לא מקורי, לא מגוון ולא מעניין כמו הכותרים הקודמים בסדרה. לראשונה בתולדות GTA 4, הכותר הואשם בשמרנות. ולהאשים משחק GTA בשמרנות זה הדבר הכמעט הכי גרוע שאפשר להגיד על משחק GTA. עם זאת, אפילו המבקרים הגדולים שלו לא יכלו להתעלם מהעובדה שרוקסטאר הצליחו בפעם המי יודע כמה לשפר את נוסחת המשחקיות עוד יותר ולשחרר כותר משובח שעומד בזכות עצמו ומספק שעות הנאה רבות.