Gears of War 3

חמש שנים אני כבר מלווה את צוות דלתא - מרקוס, קול, ברייד ודום - דרך קרבות שגורמים לכל מלחמה אחרת להראות כמו משחק ילדים. יחדיו צפינו בעולם כולו חרב, בערים גדולות מושמדות ברגע, חשנו מעט תקווה והרבה מאוד ייאוש. ובכל זאת, רק עכשיו, אחרי שסיימתי את הקמפיין של Gears of War 3, אני מרגישה שבאמת הכרתי אותם.

במשחק הקודם בסדרה הצליחה Epic להגיע לפסגות מדהימות של אקשן מטורף, כאלו שקשה יהיה להתעלות עליהן במגבלות הטכנולוגיה הנוכחית. הפרק החותם את הטרילוגיה בהחלט לא מוותר על הסטנדרטים הגבוהים האלה, אך עיקר ההתמקדות בקמפיין הארוך והמושקע היא דווקא על האלמנט האנושי. מסתבר שאפילו ללוחמים קשוחים יש לב, ואין דרך מוצלחת יותר לחתום את הטרילוגיה הזו ממסע מלא בזיכרונות ורגש, כזה שחושף אותם באמת.

נפגש בסוף העולם

קצת כמו האווירה האפוקליפטית של Resistance 3, גם המלחמה ב-Gears of War עומדת להסתיים ולא לטובתנו. האנושות מפוררת וחלשה, פזורה בחורבות הערים אותם השמידה בכוחות עצמה בתקווה להתגבר על איום הלוקוסט. הצבא חוסל כמעט כולו, ונקרע בין לחימה חסרת תקווה והישרדות גרידא. גם מרקוס פיניקס לא רואה עתיד וורוד במיוחד, עד שמשום מקום צצה הוכחה כי אביו, שנחשב למת, דווקא הצליח לשרוד את ימי המלחמה הראשונים ושבוי במעבדת מחקר סודית שמטרתה אינה ברורה.

זוהי נקודת הפתיחה לקמפיין ארוך ומושקע, במהלכו נזכה כאמור להכיר פנים אחרות של גיבורי העלילה. לא כולם ישרדו את ההרפתקה הזו, אולי האחרונה בסדרה, וההכרה בכך שכל אחת מהדמויות הראשיות עשויה בכל רגע להיהרג מעלה את מפלס המתח. גם אם הסיפור לא מעניין אתכם כלל ותבחרו לדלג על כל סרטוני המעבר, האקשן בהחלט עושה את העבודה: זהו עדיין משחק פעולה איטי, מעט מחושב וטקטי יותר מהממוצע, הנשען על מערכת תפיסת המחסות המצוינת שכבר הפכה סטנדרט בז'אנר ומבחר אדיר של כלי-נשק רבי עצמה ומהנים.

במהלך השלבים תתקלו בגיוון רב בין היריבים. חלקם מפלצתיים "כרגיל", אחרים ביזאריים ומפחידים יותר. רמת האתגר תלויה מאוד ברמת הקושי בה תבחרו, כך שלשחקנים מתחילים מוצעת נחיתה רכה ונוחה בעוד שבוגרי הקרבות הקודמים של Gears of War ייהנו מקרבות עמוסים במיוחד. לאורך שמונה שעות הקמפיין השכילו המעצבים לשלב בין קרבות ירי פתוחים, סצנות צפופות ומאיימות יותר ומידי פעם גם נסיעה "על פסים" להתרעננות קלה מכל ההתרוצצות. מכניקת האקשן המושלמת מבטיחה חוויה מוצלחת מאוד, אולי הטובה ביותר מבין כל משחקי האקס-בוקס.

מחליפים צד ונהנים במיוחד

גם בגזרת המולטיפלייר אין ל-Gears of War 3 במה להתבייש, גם אם סדרת Halo נחשבת למלכה בתחום. קודם כל אפשר כמובן לשחק ביחד עם חברים, כאלו שיושבים לצדכם או דרך הרשת. אתם מוזמנים להצטרף ולצאת מקמפיין של אחרים בכל עת, להזמין שחקנים שאתם מכירים או למצוא שותפים אקראיים דרך מערכת שידוך יעילה ומהירה. במצב הארקייד ביצועיכם יזכו אתכם בנקודות, וכאן שיתוף הפעולה בין השחקנים (החולקים ביניהם את הישגיהם) קריטי במיוחד.

אם בא לכם דווקא לפוצץ את השחקנים האחרים לחתיכות, תמצאו בתפריט מודים קלסיים כגון Team Deathmatch או "מלך הגבעה" לעד עשרה שחקנים, וגם ווריאציות מקוריות יותר כדוגמת Horde, בו עליכם להתמודד מול גלי האויב השוטפים את בסיסכם. בדומה למשחקי ה-Tower Defence למיניהם, בין תקיפה לתקיפה תוכלו להקים מבני הגנה ומלכודות שונות המשפרים את סיכויי ההישרדות שלכם ומוסיפים אלמנט אסטרטגי נחוץ למשחקיות.

את הטוויסט הפרוע ביותר בין מצבי המולטיפלייר תמצאו במצב ה-Beast, בו אנו מחליפים צד ומצטרפים דווקא למחנה הלוקוסט. כל אחד מהיצורים המפלצתיים שהתרגלנו לחסל מוצע כעת לפיקודנו, ומספק חוויה שונה בתכלית. יש כאן ענקים כבדים ואיטיים, וגם יחידות התאבדות זריזות המתנפלות על האויב ומתפוצצות לפתע. בהחלט מעניין למצוא את עצמנו לפתע משחקים עבור האויב, גם אם זה מצריך מעט ניסוי וטעייה על מנת להכיר את כל סוגי הדמויות.

סיום הולם לסדרה משובחת

Gears of War 3 מצליח להצטיין כמעט בכל תחום, מהגרפיקה, דרך עיצוב השלבים ועד הקרבות מרובי-המשתתפים. הוא אומנם לא מביא עמו מהפכות גדולות, אך ייתכן בהחלט כי מדובר במשחק הטוב ביותר מסוגו, הישג ראוי ל-Epic האחראית למנוע הגרפי של רוב משחקי הפעולה הבולטים של דור הקונסולות הנוכחי. מגיע לו להיות אחד הלהיטים הגדולים של עונת החגים הקרובה.

ומה הלאה? קשה שלא לרצות לבלות במהלך צוות דלתא עוד כמה שעות, אך נדמה לי כי הצלחנו להגיע לפסגה שממנה אפשר רק לרדת. מוטב כי עתה יעברו המפתחים לחשוב על מותג חדש, מדהים וממכר עוד יותר, אולי כזה שימצא את מקומו בין משחקי ההשקה של האקס-בוקס הבאה.