ביקורת: Deus Ex: Human Revolution

במחשבה ראשונה, הייתי רוצה להקדים ולספר עד כמה אהבתי את דאוס אקס המקורי משנת 2000. הייתי מתאר איך הכותר הזה הוא עד היום אות למופת של סיפור אינטראקטיבי. הייתי מתפאר ביכולות שלו להעביר עלילה ואווירה בצורה שרק משחק וידאו יכול להעביר. הייתי מגולל בפניכם את המעלות שלו, אחת אחרי השניה, ומנמק למה מאז שיצא כמעט ולא יצאו משחקים שמשתווים לו, בכל אחד מהז'אנרים בהם הוא נגע. הייתי-

 

אבל לא. במחשבה שניה, אין טעם לשים את Human Revolution בצל אחיו הגדול. זה נכון שכשאתה מתיימר לעשות משחק המשך ליצירת מופת שכזו, יש לך ציפיות גדולות, שלא לומר, בלתי אפשריות, לעמוד בהן. אבל מכיוון שזוהי בסופו של דבר ביקורת על הכותר עצמו, עדיף שנשפוט את המשחק כשהוא עומד בפני עצמו, עד כמה שההשוואה מפתה.

 

בניסיון לשמור על רוחו של הכותר המקורי, רוב האלמנטים ב-Human Revolution הם בעצם שחזורים לאלמנטים מדאוס אקס הראשון. ככזה, Human Revolution הוא כותר אקשן-תפקידים, שכולל מערכת בחירות ייחודית, בעיקר בכל הקשור למערכת שיפור הדמות. גם המערכת הזו היא שדרוג של המערכת המוכרת למי ששיחק בכותרים הקודמים.

"השנה היא 2027... תקופה של כאוס וקונספירציות"

אבל עוד נגיע לזה. כמו בכל ביקורת נפתח בסיפור הרקע. אם לצטט את הטריילר המעולה של המשחק (למטה), "השנה היא 2027, וזוהי עת של תמורות וקדמה טכנולוגית אדירה. זוהי גם תקופה של כאוס וקונספירציות". אנחנו נכנסים לנעליו של אדם ג'נסן, לוחם SWAT לשעבר שנלקח להיות אחראי האבטחה ב-Serif Industries, חברה שמתמחה בשתילה והטמעה של טכנולוגיות בגוף בני האדם. בניגוד למשחקים אחרים (*שיעול* קרייסיס *שיעול*), הטכנולוגיה הזו היא ממש לא רק תירוץ לכוחות העל שיש לגיבור.

 

ההפך הגמור מכך. במקרה שלנו, השינויים האלו בגוף האנושי, הנקראים Augmentations, הם תמצית המשחק כולו. מלבד היכולות השונות שהטכנולוגיה מעניקה לגיבור ולאויבים נגדם נלחמים לאורך המשחק, השינויים האלו נעוצים גם עמוק בבסיס העלילה, ולמעשה המשחק כולו - החל מהעיצוב הגרפי, דרך הרעיונות המובעים בעלילה וכלה באזכורים קטנים בתוך העולם והממשק, כולם מושפעים מאותם שינויים וטכנולוגיות.

 

לכן חשוב להבין קצת מהם אותם שינויים טכנולוגיים. מי שאין לו כוח לחפירות, מוזמן לעבור לפסקה הבאה. השינויים האלו הם בעצם השתלות של טכנולוגיות שנועדו לשפר ולהצעיד קדימה את המין האנושי. בעגה המדעית קוראים לזה "טרנס הומניזם". הטכנולוגיות האלו הולכות ונעשות לסטנדרט החדש בקרב בני המעמד הגבוה של החברה המערבית. אלו טכנולוגיות יקרות שבני המעמד הנמוך לא יכולים להרשות לעצמם, ומעבר לכך, הן גורמות להחרפת הפערים החברתיים כלכליים, ובעצם יוצרות מחיצה ברורה שמפרידה בין "סתם" אדם, לבין כזה שיש לו יכולות מתקדמות יותר. עד כאן החפירות.

 

הטכנולוגיות האלו מאפשרות מגוון תכונות מגניבות-אך-צפויות יותר כמו חיזוק השרירים ושיפור הרפלקסים של הגוף וצפויות פחות כגון ראייה דרך קירות, היכולת להיות בלתי נראה ועוד כהנה וכהנה קלישאות מתחום המדע הבדיוני. בכל אופן, הטכנולוגיה החדשה יוצרת ריחוק בין עניים ובין עשירים, ולכן דעות הקהל חלוקות סביב הנושא הזה. אם בימינו הציבור מתויג כשמאל וימין בעיקר על פי השקפות מדיניות-בטחוניות, בשנת 2027 הוא מתחלק על פי ההשקפה הטכנולוגית-מדעית שלו. מלבד המחלוקת הברורה סביב הטכנולוגיה החדשה, שמועות שליליות ואפלות על הטכנולוגיה מתרוצצות. שמועה אחת אף טוענת כי התרופה שגורמת לגוף לא לדחות את השינויים ממכרת, ויוצרת תלות בחברה שמייצרת את התרופה. בקיצור, החברה עומדת על סף מלחמת אזרחים בין המעמד הגבוה, שרק הולך ונהיה עשיר יותר, ועם זאת, מתקדם וחזק יותר, אל מול המעמד הנמוך, שהולך ונזנח מאחור מכל בחינה שהיא.

אדם ג'נסן - גיבור גיימינג חדש

כאמור, אדם ג'נסן הוא אחראי האבטחה של Serif Industries, אחת מחברות הייצור של טכנולוגיות אלו. יום אחד כוח פשיטה מיומן ובעל טכנולוגיה מתקדמת במיוחד פושט על משרדי החברה, מחסל את המדענים הראשיים שלה ופוצע אנושות את ג'נסן. על מנת להציל את חייו, החברה של ג'נסן משתילה לו את כל השינויים הטכנולוגיים שבאמתחתה, ולאחר שישה חודשים מאז הפשיטה על החברה, ג'נסן חוזר לתפקידו, עם מראה חדש, מטאלי וסייברפאנקי במיוחד. אפילו יש לו משקפי שמש שמתקפלות אל תוך עור הפנים בעזרת כוח המחשבה בלבד. מדליק.

 

כשג'נסן מתחיל לחקור ביחד עם אחראי אבטחת המידע של החברה את התקרית החמורה מלפני חצי שנה, הוא נחשף לשורה של גילויים מסתוריים, שמגלים טפח עמוס בטכנולוגיות מתקדמות ומכסים טפחיים של פרשיות קונספירציה סבוכות. מהר מאוד ג'נסן מוצא את עצמו במרכז מאבקי כוחות של הרבה שחקנים מרכזיים ובעלי שליטה על בריאות הציבור, המנסים לתמרן את ג'נסן כך שיאמין לגרסה שלהם להתרחשויות ויסייע להם להשיג את מטרתם.

 

 

ככל שניכנס עמוק יותר לתוך העלילה של Human Revolution, נבין שהיא סבוכה, מלאת דמויות מתוחכמות וטוויסטים כמעט-לא-צפויים (בכל זאת, כולם יודעים מה קורה 25 שנה לאחר מכן), קודרת ואפית יותר, עד סופה הדרמטי.

 

אווירת החוסר וודאות, שנמצאת שם החל מסצנת הפתיחה העמוסה והמבלבלת במכוון, ועד לשיאה לקראת סוף המשחק, מעצימה באופן מגניב במיוחד את יכולת הבחירה של השחקן. מפתחי המשחק התגאו לכל אורך תהליך הפיתוח, כי הכל תלוי בשחקן, וכי יותר מאי פעם בעבר, "בחירה" היא שם המשחק.

בחירות הרות גורל

ואכן, כמעט בכל רגע נתון, נצטרך לבחור באפשרות כלשהי: באיזה שדרוגים להשקיע - האם עדיף לשפר את תוכנות הפריצה כדי שתהיה לי גישה למערכות אבטחה ולחדרים סודיים, או שאולי עדיף דווקא לשפר את היכולות הפיזיות הכוללות קפיצה גבוהה יותר וריצה מהירה יותר? האם עדיף לי לתקן את הבאג במערכת הטכנולוגית שלי, שגורם לקטיעות בתצוגה של כמות התחמושת ומד החיים, או שאולי עדיף לתת למצב להמשיך להידרדר, העיקר שלא ללכת למרפאה שנמצאת בבעלות החברה שרודפת אותי ומנסה להרוג אותי? האם אני יכול לסמוך על דמות ממשלתית שמציעה לחסל חברי מאפיה מסוימת, או שאולי הדבר רק יוביל לשרפת הקשרים שלי עם אנשיה של אותה המאפיה?

 

ואיך לעזאזל אני מגיע למעבדה שנמצאת בלב מתקן בטחוני שורץ מאבטחים, מצלמות, מלכודות ורובוטים ענקיים? האם אני מנסה קודם כל לנטרל את מערכות האבטחה דרך חדר הבקרה, מנסה למצוא את דרכי בין תעלות האוורור, מבצע סדרת חיסולים שקטים למאבטחים המשוריינים או קונה תחמושת חדישה ומשדרג את יכולות הפריצה והנשק כדי לבצע "טיהור" רב אקשן ואדרנלין של השטח כולו?

 

 

בחירות כאלו הם הלחם והחמאה של Human Revolution. המשחקיות אינה סטרילית או "מסילתית", והיא דורשות יכולות אילתור והתאמה בכל רגע נתון. אף פעם לא תהיה לך מספיק תחמושת, אף פעם לא תצליח לפרוץ לכל מערכות המחשבים, אף פעם לא יהיו לך כל השדרוגים המתאימים וכמעט אף פעם לא תצליח להתגנב בלי שאף אחד לא ישים לב אליך. בין אם זה אויב שהצליח להתחמק וגרם לך לבזבז את כל התחמושת עליו, דמות שהיתה קשה יותר לשכנוע ממה שציפית, או מחשב שתוכנת האבטחה שלו ברמה גבוהה יותר ממה שכתוב עליו, תמיד יהיה איזה גורם שיידחק אותך לפינה ויחייב אותך לאלתר תכנית חלופית. תחושת המחנק הזו מאפיינת את המשחק לכל אורכו, ולכן דווקא כשתצליח שוב ושוב לעבור את האזורים השונים ואת המשימות (הפשוטות, כשמשווים אותן להתפתחות המסועפת של העלילה), הסיפוק יגיע מנה אחת אפיים.

 

Human Revolution הוא משחק עשיר ומפורט, ועם זאת לינארי לחלוטין.

 

עשיר ומפורט, מכיוון שעולם המשחק, בדומה, ואולי אפילו אף יותר מהכותר הקודם, עמוס בהמון תוכן, בעיקר תוכן כתוב. אל התוכן הזה נחשפים דרך ספרים אלקטרוניים, מכשירים אישיים, תיבות דואר אלקטרוני, שיחות בין עוברי אורך וכדומה. ברוב המקרים הוא מרתק ומצליח להגביר את התחושה כי זהו עולם העומד בפני עצמו, שהשחקן וקורותיו הם רק חלק קטן מתוך עולם גדול ונושם. בשלב מסוים אף נתקלתי, לגמרי במקרה, בקטע קריאה קצר המגולל את התרחשותה של התקפה בדיונית של מספר מדינות ערביות על מדינת ישראל בשנת 2014, שהוצתה בעקבות ההכרזה על מדינה פלסטינית. במקרה אחר יצא לי לקרוא אימייל המסביר בשפה מדעית לחלוטין איך תרופה מסוימת גורמת לתאים הביולוגים ולמערכת החיסונית של הגוף לקבל ואף לרפא את הטכנולוגיות המושתלות בו.

 

 

בחלק מהמקרים תקבלו משימות צד, שרמת המוסריות שלהן מוטלת בספק. בחלק קטן מהמפות תשחקו בעולם חצי-פתוח בו ניתן לחקור את העיר, ולאסוף עדויות ושדרוגים שיעזרו לכם בשלבים מאוחרים יותר.

 

עם זאת, המשחק הוא כן משחק לינארי ו"סגור" והוא מוכוון עלילה מא' ועד ש'. תנו לי להסביר: בניגוד לכך שעולם המשחק מציג אינספור פרטים ואנקדוטות קטנות שאפשר לגלות ולמצוא, הוא לא מציע כמעט התרחשויות לא מתוסרטות, שלא עוצבו במיוחד בשביל לנצל אותן למטרה מסוימת, שהמפתחים לא חשבו עליה וניסו אותה בעצמם. השינוי האימתי היחיד נמצא, בדומה לכותר המקורי, רק בסוף סופו של המשחק. מי שסיים את המשחק הראשון יבין, ומי שלא, יצטרך להגיע לסוף בעצמו.

 

לדוגמה, רק חלק מאוד ספציפי מהארגזים ומהחפצים הפזורים לאורך המשחק ניתנים להזזה. אם פח זבל אחד קטן לא מיועד להזזה, זה לא משנה אם תנסו את כל היכולות הטכנולוגיות המתקדמות שלכם, תירו ארגזי טילים ותרססו עליו מחסניות שלמות, הוא לא יזוז מילימטר, ולא יאונה לו כל רע. אפילו לא יישרט. זוהי, אמנם, דוגמה קטנה, אבל דין פרוטה כדין מאה; הבחירות שתעשו, למרות שהן יראו לכם הכי משמעותיות, דרמטיות, ומשנות סדרי בראשית באותו הרגע, לא ישנו בסופו של דבר את קו העלילה המרכזי. בסופו של שלב תגיעו לאותן הדמויות ותצפו באותם סרטוני קישור.

 

ובכל זאת, התרגשתי כל פעם מחדש כשהייתי צריך להחליט החלטה גורלית. לא בגלל שידעתי שהיא תשפיע על המשחק באופן משמעותי, כמו, לדוגמה, ב-The Witcher 2, אלא בגלל שהאווירה המתוחה והטעונה נותנת לכל החלטה משקל, והופכת אותה לדרמטית הרבה יותר. תורמים לכך גם הבימוי המדוייק, והדיבוב המושקע.

יצירת אומנות של ממש

אם כבר באווירה עסקינן, ב-Human Revolution האווירה קודמת לכל. אין שני ליכולת של המפתחים ליצור דרמה, ולנתב את רגשותיו של השחקן. המשחק כולו מעוצב בסגנון רנסנסי-עתידני, שגם שואב השראה מסגנון סטים פאנק. תחשבו בלייד ראנר פוגש את פיינל פנטסי. הצבעים השולטים הם צבעי שחור וזהב אפלוליים. הסביבות תמיד מוזנחות, מלוכלכות ועזובות.

 

וזה בדיוק מה שהופך אותן ליפות וחיות כל כך. בני המעמד הנמוך ילכו שפופים ברחוב, ידברו ביניהם על ההתנגדות למדיניות הממשלה ולתאגידי הענק, יריבו, ירקדו לצלילי מוזיקת הארדקור פאנק, ויקללו אותך כשהם ישימו לב שאתה משתמש בשדרוגים הטכנולוגיים שלך. זה עדיין לא GTA, אבל בין הסמטאות החשוכות תמצאו דמויות שישתפו אתכם פעולה, ימכרו לכם חפצים ונשקים יעילים, ישימו באור שונה אירועים שקורים בעולם המשחק ואף יציעו משימות צד מעניינות. המשימות האלו מורכבות ועדינות יותר, מבחינת המשחקיות וההחלטות שעל השחקן להחליט, מאשר אלו של העלילה המרכזית.

 

דוגמה קלסית היא משימה בה שני חברים מהחברה בה אתם עובדים העלימו מידע באשר לתרופה חדשה שהחברה מפתחת. הם ניסו למכור את התרופה לגופים חיצוניים, אבל נתקלו בסחיטה מצד הגופים האלו, שהפכו את שני העובדים לסוס טרויאני בעל כורחם. העובדים הוכרחו לספק את התרופה למאפיה, ולסוחרי סמים ותרופות לא חוקיות. כאשר אחד העובדים פונה אליכם בבקשה לעזרה, אתם יכולים לבחור להסגיר אותו למנהלי החברה, לעזור לו להשיג חזרה את התרופה שנשלחה, או פשוט להתעלם לחלוטין.

 

אם אתם מחליטים לעזור לו ולנסות להחזיר את התרופה, אתם תיגררו למאבק כוחות בין קבוצה אחת של נוכלים ובין קבוצה אחרת, שבסופו של דבר תוביל לכך שתצטרכו לחסל שני סוחרי תרופות לא חוקיות. מצד אחד, הנוכלים האלו מאיימים על חייו של עמיתכם לעבודה, ומצד שני, מעבר לעובדה שאתם מבצעים רצח בדם קר ולוקחים את החוק לידיים ללא רשות, אתם רק מסבכים את עצמכם עוד יותר עם אנשים שאולי תצטרכו את עזרתם בשלב מאוחר יותר.

תופסים מחסה במחשבה תחילה

המשימות העיקריות אינן כה מגוונות וכבדות כמו משימות הצד. תמיד תצטרכו לחדור למפעל כלשהו, לגורד שחקים של חברת ענק, לנמל מאובטח על ידי מאפיה או למבנה באותו הסגנון. אמנם, כל אחד ממקומות אלו מעוצב כך שתצטרכו לתכנן את הפשיטה שלכם באופן ייחודי ומאתגר, ובכל זאת, אין אופי מיוחד למשימות עצמן.

 

והאמת? זה לא דבר רע בכלל. ההפך הוא הנכון. כמו הלינאריות של העלילה והסביבה, גם הלינאריות של המשימות היא שאפשרה, ככל הנראה, למפתחים להשקיע בחוויית משחק מהנה, מותחת, מאתגרת וסוחפת. שוב ושוב תקלעו למצבים בהם אתם מפלסים את דרככם לעבר המטרה בדרך הכי נוחה, או כיפית, שאתם תקבעו, כשכל פעם תצטרכו לעצור רגע או שניים ולחשוב איך מתקדמים הלאה.

 

בשילוב הדיאלוגים הארוכים, קטעי חקירת האזורים והפריצה למערכות ומחשבים, אנחנו מקבלים משחק שהוא אטי יותר מכותר אקשן-תפקידים ממוצע, אבל הוא הרבה יותר "אקשני" מכותר תפקידים קלסי. זהו איזון מעולה שמזכיר משחקי אקשן התגנבות אחרים משובחים כגון Arkham Sylum וספלינטר סל. תוסיפו לזה את היכולות הטכנולוגיות שלכם ואת התכונות הנרחבות האחרות המושאלות מז'אנר התפקידים וקיבלתם נוסחת משחקיות מנצחת.

 

אמנם, הנוסחה הזו הייתה טובה כבר בדאוס אקס המקורי, אבל הפעם היא נגישה וידידותית יותר ומופקת ברמה גבוהה יותר. לכן אני מניח שבשנים הקרובות נראה יותר ויותר משחקים מגוף ראשון שמציגים סגנון משחקיות דומה, כהתפתחות טבעית של קטעי משחקיות שראינו לאחרונה גם בקרייסיס 2 ובסדרת מס אפקט.

על שלושה סגנונות עומד המשחק

בגדול, ניתן לחלק את הגישה לצליחה של הסביבות מלאות השומרים, המרכיבות את רוב המשימות, לשלושה סוגים: אגרסיביות, התגנבות, ו"מותאמת".

 

הגישה האגרסיבית, תתמקד במשחקיות shooter-ית יותר, המבוססת על חיפוי, ירי והתקדמות, בדומה לרוב משחקי אקשן מגוף ראשון. אף על פי שבדקנו את גרסת המחשב, ניכר כי המשחקיות הותאמה לקונסולות: מנגנון הכיוון על המטרות מוגבל, וגם בלתי אפשרי להסתער על מספר מטרות, שכן אי אפשר להיכנס בין כוונות. בכל זאת, קטעי האקשן, על אף היותם מצומצמים יחסית לאלו של FPS טהורים, הם מהנים, מלחיצים ומאתגרים. באופן אישי, אני חושב שיותר מעניין לנסות לצלוח את המשחק בגישה לא אגרסיבית, אבל כל אחד ואיך שהוא אוהב את הדאוס אקס שלו. בכל זאת, הקטעים שכן עברתי בגישה האגרסיבית היו טובים מאוד. זה לא קרייסיס או קול אוף דיוטי, אבל זה בהחלט מספק.

 

הגישה ההתגנבותית תשלב בין היכולת להיות בלתי נראה, בין דרכים סודיות לחצות חדר עמוס אויבים, משתיקי קול, התגנבות בין מחסות ושאר שטיקים מוכרים ממשחקי התגנבות. מה שעבד טוב בספלינטר סל, היטמן ו-Thief עובד היטב גם כאן, וקטעי ההתגנבות עשויים בצורה מעולה. האויבים חכמים יחסית, ישימו לב אליכם אם תעשו יותר מדי רעש ויקבלו החלטות נכונות כשהם חושדים כי הם שמו לב אליכם. גם יכולות ההתגנבות הניתנות לשדרוג מגניבות, תרתי משמע, ומציעות מעין המשך טבעי לממשק ההתגנבות הסטנדרטי.

 

הגישה ה"מותאמת" היא בעצם התגנבות בשילוב עם סגנון חיסול מרחוק. זה אומר יותר רימוני הלם או גז, ניטרול מערכות אבטחה בעזרת מחשבים, שימוש במוקשים ובחפצים מסוכנים שנמצאים בסביבה (מטף כיבוי, חביות דלק), ושימוש ביכולות טכנולוגיות מתקדמות כגון חיסול של מספר אנשים במקביל בתרגיל אקרובטי יעיל.

 

בין המשחקים הטובים ביותר שיצאו השנה

בסך הכל, דאוס אקס הוא משחק מעולה, אחד הטובים ביותר שיצאו השנה. אם להשוות תפוחים לתפוחים, לטעמי Human Revolution הוא משחק טוב יותר מ-Conviction ומ-Arkham Asylum, שני כותרי האקשן התגנבות שעשו רעש לאחרונה וקיבלו ביקורות טובות. הוא פחות טוב, לעומת זאת, מ-The Witcher 2 ומ-Mass Effect 2, שקופצים לראש מיד בגלל אפשרויות הבחירה המגוונות שלהם.

 

יש עוד כל כך הרבה דברים שאפשר לדוש בהם - מיני-משחק ההאקינג, מערכת הדיאלוגים הנפלאה, הקומבואים המתקדמים והמתוחכמים, הממשק הנוח, הרפרנסים הקורצים, הבדיחות הקטנות - אך קצרה היריעה מהכילם. ירידה לפרטים נוספים לא חשובה כמו לראות את התמונה הכללית. השאלה היא לא אם המשחק מוקפד על כל צדדיו ומאפייניו, או האם רמת הגימור שלו גבוהה מספיק.

השאלה היא האם הוא עומד בציפיות ממנו. אני לא מדבר על ציפיות של מי שמבקש יצירת מופת בקנה המידה של דאוס אקס המקורי, אלא הציפיות הריאליות שניתן לצפות מאיידוס מונטריאל, סטודיו הפיתוח של Human Revolution. והתשובה היא, חד משמעית, כן. Human Revolution עומד ככותר מעולה בזכות עצמו. חוויה ייחודית וסקסית שכיף לעבור גם יותר מפעם אחת. הוא גם ארוך בהתאם. לקח לי כ-25 שעות לסיים אותו, כולל מספר פעמים שבדקתי מה קורה אם אני בוחר בדרך אחרת מזו שבחרתי בה בניסיון הראשון. 

 

כיפי ומגניב ככל שהוא יהיה, Human Revolution הוא לא אותה יצירת מופת מהפכנית וחסרת תקדים כמו זו שזכינו לקבל בשנת 2000, אבל הוא ייזכר כאחד המשחקים הטובים של השנה הנוכחית, אם לא של השנים הבאות. יש לו כמה מגרעות כמו אקשן והפקה שאינם מרשימים כמו בכותרי FPS אחרים, עלילה לינארית על אף יכולת הבחירה הנרחבת, וחלקים קצרים שלא תואמים את הסטנדרטים של משחקים ברמה הזו - כמו ריבוי סרטוני מעבר ברזולוציה נמוכה. על אף חסרונות אלו, הוא עמוק ומעניין ומעז ומושקע, ולכן הוא אחד המשחקים הטובים ביותר שיצאו השנה, עם המון סטייל, רגש, ואופי ייחודי שישאירו אותו צף מעל כותרים אחרים בזמן הקרוב.

 

Deus Ex Human Revolution יצא מחר, ה-23 לאוגוסט, לאקס בוקס 360, לפלייסטיישן 3 ולמחשב האישי. אל השוק שלנו הוא אמור להגיע בשבוע הבא.