Shadows of the Damned
שניים מהיוצרים המוכשרים ביותר של תעשיית המשחקים היפנית חברו ליצירתו של משחק פעולה ואימה מקורי ומהנה במיוחד. את הטירוף הזה אתם לא רוצים לפספס
שינג'י מיקאמי הוא אבי סדרת הפעולה והאימה הפופולרית Resident Evil, כמו גם רבים מלהיטיה הגדולים של קאפקום בתחילת שנות ה-2000 כגון Devil May Cry או Ace Attorney. יש שיכנו אותו שמרן, אך מיקאמי מעמיד את המשחקיות מעל הכל ודואג ליצור בסיס איתן לסדרות הנמשכות לאורך עשורים.
גואיצ'י סודה הוא הילד הרע של תעשיית המשחקים היפנית, פאנקיסט פרוע ששמו חתום בגאווה על כותרים פורצי דרך כגון Killer 7 או No More Heroes. משחקיו מלאים בסגנון, אירוניה ומודעות עצמית. מעטים יתווכחו על מעמדם כיצירות אומנות, אך לעתים חוויית המשחק עצמה נסוגה לטובת האווירה וההומור.
כעת, נסו לדמיין לעצמכם מה יקרה אם שני היוצרים המוערכים האלה יחברו לפרויקט משותף, ובמקום לדרוך זה על בהונות זה יצליחו לקחת את הטוב מכל העולמות, לנצל עד תום עד כשרונם מבלי לתבוע בעלות על היצירה כולה. זהו Shadows of the Damned, משחק פעולה בלתי נשכח לפלייסטיישן 3 ולאקס-בוקס 360 המשלב בין אקשן מהנה ומדויק, אווירה מטורפת וכתיבה נהדרת. מבחינתי, אפשר להכריז עליו כבר עתה כהפתעה הגדולה של השנה.
טיול במסדרונות הגיהינום
גרסייה הוטספור הוא גברבר לטיני לוהט שמעביר את זמנו, כך סתם בשביל הכיף, בחיסול שדים ומפלצות. חברתו הלוהטת לא פחות, פאולה, נחטפת לגיהינום על ידי הברון פלמינג, וגרסייה דולק בעקבותיהם. לצידו צפה לה גולגלת זוהרת המדברת במבטא בריטי רהוט. זהו ג'ונסון, דייר לשעבר במסדרונות הגיהינום וכעת כלי רב עצמה בידיו של צייד השדים, המשתמש בו הן כנשק והן כמדריך תיירים בשאול.
אם יצירות האמנות של ימי הביניים קבעו בעבורכם את מראה עולם המתים, כדאי שתדעו שמיקאמי וסודה באים בראש אחר. העולם של Shadow of the Damned לא נקי לחלוטין ממפלי לבה וגופות מרוטשות, אך לטעמם הגיהינום הוא בעיקר בית משוגעים. הטירוף הוא המאפיין העיקרי של כל שלב, כל קרב וכל פאזל שתתבקשו לפתור. זה היה יכול להיות מפחיד נורא, אך הדיאלוג הקורע בין גרסייה וג'ונסון שלא לוקחים ברצינות רבה את המתרחש סביבם מחזיר את הפוקוס לדמויות ולעלילה.
בכל זאת, אי אפשר להתעלם מהמחזות המטורללים בהם תצפו במהלך ההרפתקה. הם לא משמשים רק כתפאורה, אלא משתלבים בדרכים מקוריות ומוזרות במשחקיות. כך, לדוגמה, תתקלו באזורים חשוכים הפוגעים בבריאותו של גרסייה. אתם זקוקים לאור כדי לעבור שלבים כאלה, והאור בוקע מ... ראשיהן של עזים הקבועים בקיר. חייבים לעקוב אחר קול פעיותיהן כדי להדליק את התאורה. פשוט כך. ומה דעתכם על דלתות נעולות, שבחזיתן הותקנו ראשי תינוקות? כל תינוק שכזה מבקש מכם תרומה, תות שדה או אולי פיסת מוח, כדי לפתוח את המנעול. עד שתגיעו למנורות הסושי המהלכות, תדעו שחזון מבריק במיוחד עומד מאחורי כל רגע במשחק הזה.
Resident Evil משודרג
בכל הנוגע למשחקיות עצמה, הרי ש-Shadows of the Damned מהווה מעין אבולוציה לקרבות המוכרים של סדרת Resident Evil. הסגנון בהחלט איטי, אפילו מיושן קמעה. אתם יכולים לשכוח מתפיסת מחסה וחשיבה טקטית בסגנון Gears of War. את רוב היריבים תרצו לחסל ממרחק, תוך ירי מדויק וקמצני בכדורים. כשהם מתקרבים אליכם, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לברוח לקצה השני של הזירה ולהוסיף לטווח את השדים משם.
ואולם זירות הקרב הסופר-מקוריות יציבו בפניכם אתגרים שידרשו מכם למתוח את המשחקיות הבסיסית הזו עד קצה גבול היכולת, וזה עוד לפני קרבות הבוס המדהימים ממש. לאורך השלבים תזכו גם לאסוף כלי-נשק חדשים ולשדרג את הקיימים, וכל נשק מביא טוויסט שישנה את סגנון המשחק שלכם. אורך ההרפתקה הכולל עומד על כשמונה שעות, אך סביר להניח שתרצו לחזור עליה שוב במוקדם או במאוחר על מנת לחוות מחדש את הטירוף המופלא.
אי אפשר בלי כמה מילים על הצד הטכני. המנוע הגרפי של Shadows of the Damned לא מציב סטנדרטים חדשים בתחום אך עושה את העבודה. הוא טוב בעיקר למסדרונות צפופים וחשוכים, פחות לאזורים פתוחים (בכאלה לא תתקלו יותר מידי בכל מקרה). הצליל - הן הדיבוב והן המוזיקה - פשוט מושלם. המנגינה תואמת תמיד את האווירה, השחקנים עושים עבודה מצוינת, ולשם שינוי המעבר מיפנית לאנגלית לא הביא ליצירתם של רגעים מביכים ומגוחכים.
חובה למעריצים
Shadows of the Damned הוא אחד ממשחקי האימה-פעולה הטובים ביותר שראיתי בדור הקונסולות הנוכחי, שילוב מוצלח בין עלילה נהדרת ומקורית ואקשן מהנה ומדויק. נדמה שבשילוב כוחותיהם, הצליחו צמד היוצרים היפניים ליצור חוויה מאוזנת להפליא בין משחקיות ואווירה - בדיוק מה שהיה חסר להם עד כה ברזומה. הסיבה היחידה לא לקנות אותו היא אורך החיים המוגבל והעדרו המוחלט של מצב מרובה-משתתפים. אולי מוטב להמתין מעט שמחירו ירד לאחר ההשקה, אך בסופו של דבר תהיו חייבים לשחק בו. יצירה שכזו מעריצי הז'אנר פשוט לא יכולים להרשות לעצמם לפספס.
