Duke Nukem Forever

מאחורי כל משחק, מוצלח או מאכזב, ניצבת חבורה של יוצרים מוכשרים יותר או פחות שהקדישו שנים מחייהם לפרויקט לא פשוט. כמבקרים, אנו בוחרים בדרך כלל להתעלם לחלוטין מהפן האנושי שמאחורי הקלעים ולהתרכז בכותר עצמו. את הגיימרים, הרי, לא יעניינו הכוונות הטובות. זו אומה צינית וחסרת רחמים, ובדרך כלל כך בדיוק אנחנו אוהבים אותה.

אך במקרה של Duke Nukem Forever, נדמה לי שהסיפור האנושי הוא העניין כולו. המשחק עצמו, הרי, לא הבטיח מהפכות גדולות ביום שבו הוכרז, ובוודאי לא הפך חדשני יותר ב-14 השנים שחלפו מאז. הסיפור האמיתי, זה שאת מלוא פרטיו אולי לא נדע לעולם, הוא זה של צוות אשר קבע לעצמו חזון בלתי מתפשר ולא השכיל להבין מתי בא הרגע להרפות את המושכות. דווקא בשל אותו פרפקציוניזם מופרע יצא הפרויקט משליטה, עבר מיד ליד עד שבסופו של דבר נחת אצל אנשי Gearbox ששמו להם למטרה להוציא אותו לחנויות בכל מחיר, ועמדו סוף-סוף במשימה.

מי שציפה כי בכמה חודשים של עבודה מאומצת יצליחו רנדי פי'צפורד וצוותו להפוך את הכאוס ליצירת מופת, השלה את עצמו כמובן. זה היה הרי מובן מאליו ששנות הפיתוח הארוכות לא מבטיחות כותר מופלא ומלוטש - Duke Nukem Forever חצה כבר מזמן את גבולות הסביר, את תחום הזמן בתוכו עוד אפשר היה להאמין כי כל רגע שעובר הופך אותו לטוב יותר. גם ציפיות נמוכות יותר, לסתם משחק פעולה קליל ומהנה, לא כדאי שתתלו בו. מוטב להתייחס אליו פחות כאל משחק, ויותר כאל יצירה דוקומנטרית מסקרנת העוסקת בקורותיו שלו עצמו, פרק מרתק בתולדות תעשיית הגיימינג. זו גם הסיבה ההגיונית היחידה לקנות אותו, שכן מכל בחינה אחרת מדובר בשבר כלי ובזבוז זמן מוחלט. אבל בעצם, זו יכולה להיות סיבה לא רעה.

אקשן מייגע והומור דלוח

ובכל זאת, כמה מילים על המשחק עצמו. הרי בכל התכנסנו כאן לביקורת. הזמן הרב וענן המסתורין שאפף את Duke Nukem Forever מגלים עם הסתת הווילון המשכון בנאלי לכותר הפעולה הקלסי, העוסק בשובם של החייזרים לכדור הארץ. גם הפעם הם מנסים לחטוף את נשותינו הנאות, ודיוק ניוקם שהפך לכוכב וגיבור אמריקני יוצא להגנתן, פמיניסט נלהב שכמותו. זהו מסע של הרג וקטל המתרחש במגוון נרחב של סביבות וסיטואציות שונות ומשונות, אך מצליח להיות מכוער ומסורבל בכל אחת ואחת מהן.

זה מתחיל במנוע הגרפי, גרסה עתיקה כלשהי לטכנולוגיית Unreal שנראית כאילו מקומה בדור הקונסולות הקודם - וזו הרי האמת לאמיתה. למרות רמת הפירוט המגוחכת והטקסטורות הכעורות, התחושה היא של משחק כבד שלא בנוי לקרבות ירי מהירים, לא נוח לשליטה ודואג להפיל אתכם במלכודות זולות ומיותרות. בניגוד גמור לסגנון המיושן, שואל המשחק את מגבלת כלי הנשק של Halo (רק שניים בכל רגע נתון) ואת מד הבריאות הנטען מעצמו, שניהם מרגישים לא במקום במקרה הטוב, ופוגעים בחוויה במקרה הרע.

וישנו ההומור הדלוח, בדיחה שוביניסטית מוקצנת עד אימה שאולי מפתיעה בקיצוניותה במהלך הדקות הראשונות, אך מוקצת מחמת מיאוס בהמשך הדרך. הסביבה האינטראקטיבית מספקת הזדמנויות רבות לשחק עם החפצים שסביבכם, אך זה לא תורם כמעט דבר לחוויה הרפטטיבית. ועל מצב האון-ליין אין כלל צורך להרחיב: בחרו לעצמכם כל כותר פעולה מתחילת שנות ה-2000, וסביר להניח שתמצאו בו מולטיפלייר מושקע ומהודק יותר. לפרקים הופתעתי לגלות שהקונסולה מצליחה בכלל להתחבר לשרת, וזה לא נסגר מזמן.

מפעל חיים

אני יכול להמשיך ולהפליא בתיאורים אודות אופיו המבולגן, המנותק והשבור של Duke Nukem Forever, אך אותן התכונות שהופכות אותו למשחק גרוע כל-כך, הן גם אלו שמעניקות לו חשיבות היסטורית בלתי מבוטלת. התפרים הגסים שבין התקופות, הרעיונות שהתערבבו להם זה בזה, הכוונות המקוריות שלא הבשילו לכדי חוויה מוצלחת באמת - את כל אלו תוכלו לראות גם בלי זכוכית מגדלת. הן צועקות מבעד למסך, תיעוד חי ומרשים למפעל החיים שקרס על עובדיו.

מרתק לראות את היומרה המוגזמת והמיותרת, זו אשר יצרה שלבים עצומים שלא היה לאיש שום סיכוי למלא בקרבות מהנים באמת, ופיזרה בתוכם אלפי חפצים אינטראקטיביים שלא תורמים דבר פרט לעוד בדיחה וולגרית. זהו שיעור חשוב לתעשייה צעירה בסך הכל, שבה עדיין נוטים לעתים קרובות מידי להתייחס בביטול או אף בזלזול מופגן לתכניות פיתוח מסודרות. שחקו ב-Duke Nukem Forever, ואחר כך נראה אתכם אומרים שקביעת תאריכים ויעדים מוצקים למפתחי משחקים הם רעה חולה שעליה מתעקשות החברות הגדולות ללא סיבה, ולא כורך המציאות.

לכן טוב עשתה Gearbox על שהצליחה לקשור את הקצוות הפרומים ולהוציא את המשחק לחנויות, גם אם מחיר ההשקה נראה מעט גבוה לכותר בעל אורך חיים קצר יחסית ואופי אקדמי. אין לכם סיבה לרוץ לחנויות ולחטוף אותו מהמדף. חיכיתם 14 שנים, ועוד כמה חודשים כבר לא ישנו הרבה. אם כל מה שאתם צריכים הוא כותר יריות מהנה, מוטב שתוותרו עליו בכלל. ואולם כמקרה למידה מעורר מחשבה, נדיר שאנו מקבלים הזדמנות כזו להציץ בקרביו של משחק פעולה וותיק ומסובך כל-כך ולא הייתי מפספס אותה.

בעד

מי שמתעניין במאחורי הקלעים של תעשיית הגיימינג, ימצא את דיוק ניוקם כמקרה מבחן מרתק!

נגד

גרפיקה נוראית

משחקיות איטית, מסורבלת ולא נוחה

עלילה מטופשת, וולגריות מוגזמת ומיושנת