חגיגת פיינל פנטזי ל-PSP
סדרת משחקי התפקידים היפנית מסתערת על הקונסולה הניידת של סוני, עם שני משחקים חדשים-ישנים שלאף מעריץ לא כדאי לפספס
קונסולת ה-PSP עומדת לפנות בקרוב את מקומה ליורשת חדשה ומשוכללת, אך זה לא אומר כי בזמן שנותר תוכלו להניח לה לצבור אבק על המדף. דווקא בחודשיים האחרונים הוציאה חברת סקוואר-אניקס שני משחקי PSP נוספים בסדרת פיינל פנטזי, כל אחד מהם ראוי לכבוד והערכה - ומתעלה על גרסאות אחרות ל-DS או לאייפון. אם זו מסיבת הסיום, הרי שאת החגיגה הזו למעריצים בהחלט לא כדאי לפספס.
Final Fantasy IV: The Complete Collection
פיינל פנטזי 4 הוא כמובן, לא באמת משחק חדש. הגרסה המקורית שלו יצאה אי-שם בתחילת שנות ה-90 לסופר נינטנדו, ומאז זכה לחידושים עבור כמעט כל פלטפורמה אפשרית. מהדורת ה-PSP, שזכתה לשם המחייב "החבילה המושלמת", היא כאמור הטובה ביותר עד כה ונקודת פתיחה מצוינת לשחקנים שטרם הכירו את הצד הנוסטלגי יותר של הסדרה הוותיקה.
גיבור העלילה הוא האביר ססיל, שמנסה להתפייס עם מצפונו לאחר שנים בהן שירת תחת פיקודו של מלך מרושע. במסעו הוא פוגש בקאסט מדהים למדי של דמויות מרתקות, ומובן מאליו שבסופו של דבר גורל העולם כולו יעמוד על בלימה - אך הסיפור דווקא נטול קלישאות ומהודק למדי ביחס למשחקי פיינל פנטזי המאוחרים יותר. את המשחקיות נוכל להגדיר כשמרנית, אך גם זה לא בהכרח רע.
החבורה יוצאת לטיולים ברחבי העולם הגדול והעשיר, ונתקלת באופן אקראי עם מבחר של יריבים מסוכנים. הקרב מבוסס תורות, אך יש בו גם מרכיב אקטיבי - אם לא תפעילו את הדמות שלכם ברגע שהיא פנויה למהלך, תבזבזו זמן ותחשפו עצמכם לפגיעה. הטכניקה הזו שומרת על מיקוד ועניין בקרבות, ומהווה פשרה הגיונית בין אסטרטגיה טהורה (שעלולה להיות מעט משעממת) ואקשן מהיר ומרגש יותר.
ברמה הטכנית, גרסת ה-PSP היא נסיגה מחושבת לאחור מניסיונות יומרניים יותר לעדכן את מראה המשחק. במהדורת ה-DS כבר ראינו מנוע גרפי תלת-מימדי, ואילו כאן אנו חוזרים למראה הדו-מימד המפוקסל. אם תשאלו אותי, זה רק לטובה - מנוע גרפי חדש לא יגרום ל-IV להיראות כמו משחק מודרני, ואילו המראה המיושן והאמנותי תורם לתחושת הרטרו וליצירת האווירה הנכונה.
הבונוס האמיתי, גם לאלו שכבר שיחקו בכותר הזה באחת מגרסאותיו הקודמות, הוא שפע תוספות התוכן: כל הרחבה שאי-פעם יצאה עבור המשחק, וגם הרחבה אחת חדשה לגמרי בשם Interlude המחברת בין קצוות סיפור שנותרו עד כה רופפים. התוספות אומנם לא שומרות על הרמה של הכותר המקורי, אך בהחלט ראויות לתשומת לבכם בפני עצמן. בסך הכל מדובר בעשרות שעות של הנאה קלסית, תענוג גם למעריצים הוותיקים וגם לשחקנים צעירים שטרם זכו להכיר את סדרת פיינל פנטזי בשנותיה האיכותיות יותר.
Dissidia 012 Final Fantasy
הכותר השני עליו נספר לכם הפעם הוא חוויה מעט שונה, ספין-אוף שלא נותר נאמן לעקרונות הבסיסיים של סדרת פיינל פנטזי אך מעולה בפני עצמו. Dissidia הוא למעשה משחק מכות ופעולה, ומהדורת ה-PSP החדשה שלו היא השנייה לצאת לקונסולה הניידת, למרות שהעלילה מתרחשת דווקא טרם אירועי הכותר הקודם.
הסיפור הוא בכל מקרה לא האטרקציה המרכזית כאן, אלא מבחר הדמויות האדיר והמשחקיות המהודקת. הקרבות מתרחשים בזירות תלת-מימדיות נרחבות, ולא מוגבלים דווקא לפני הקרקע שכן הגיבורים נוטים לריחוף קל לאחר כל קפיצה. מהלכי "גבורה" מוסיפים לנקודות הגבורה שלכם ומחסירים מאלו של יריביכם, בעוד שמהלכי HP פוגעים ישירות בכוח החיים של היריב עד לחיסולו.
עבור אלו ששיחקו בכותר הקודם, המשכו לא מהווה מהפכה גדולה אך מגיע עם רשימה ארוכה של שיפורים וחידושים. כך, לדוגמה, נוסף מעין מצב TAG שבו הקרב נערך בין מספר דמויות בזו אחר זו, המפה שבה נעים בין קרב לקרב עשירה ומפורטת יותר, והזירות נראות מצוין יחסית למשחק PSP, עם מנוע גרפי שללא ספק שודרג בהצלחה. נספר לכם גם שעם סיום ההרפתקה יפתחו בפניכם גם כל שלבי Dissidia המקורי, כך שלמעשה קיבלתם שני משחקים במחיר אחד.
בגזרת המולטיפלייר מאכזב מעט לגלות כי המשחק לא תומך בחיבור לרשת אלא רק בתחרות מקומית, למרות שהאפשרויות לחבורת שחקנים נלהבת שמתקבצת לה יחדיו באותו החדר נרחבות מאוד, כולל טורניר לעד עשרה שחקנים בו-זמנית. אפשר אפילו ליצור קמפיינים חדשים, כולל מוזיקה וקטעי מעבר עלילתיים, באמצעות עורך הטורנירים הכלול בחבילה.
Dissidia לא יתאים לכל אחד, ונדרשת חיבה מיוחדת הן לז'אנר התפקידים היפניים והן לז'אנר הפעולה/מכות כדי ליהנות ממנו באמת. ואולם שחקנים שיכנסו לעניינים וישקיעו את השעות הנדרשות בכדי להתמחות בטכניקת הלחימה הייחודית, יגלו עולם מעמיק ומרשים ברמה כמעט חסרת תקדים למשחק נייד. עיקר הביקורת שלנו נגדו נעוצה בחוסר השינויים המהותיים ביחס לקודמו. הנוסחה הזו לא תישאר מקורית לנצח, וכדאי שלפעם הבאה יחשבו האנשים בסקוואר-אניקס על כמה חידושים מסעירים באמת.