The Witcher 2: Assassins of Kings

לפני שאגע במאפיינים הרגילים של ביקורת המשחק, אני רוצה להתרכז בנושא מרכזי אחד, שהוא מבחינתי המשמעותי, והמהנה ביותר ב-The Witcher 2: Assassins of Kings, ומה שהופך אותו למשחק המוצלח שהוא: אפשרות הבחירה החופשית, ואיך שהיא באה לידי ביטוי בעלילה.

ההיסטוריה לעולם אינה מאמצת יותר מפיסת מציאות

בשנים האחרונות התגברה היכולת לבחור בקווי עלילה שונים במשחקי וידאו, בעיקר במשחקי תפקידים. בעוד שבעבר משחקים בודדים ניצלו את האפשרות הזאת בצורה ראויה, היום כמעט כל משחק תפקידים מערבי מציע את האופציה לבחור: בין טוב ורע, בין דמויות משנה כאלו ואחרות, או בין אם לבצע משימות צד, או לא.

 

בדרך כלל אופציות אלה באות לידי ביטוי בדיאלוגים בין השחקן ובין דמויות שונות מעולם המשחק. רוב האופציות העומדות בפני השחקן ברורות, וכל דיאלוג יוביל לכיוון צפוי אחר. לעתים, בעקבות בחירות אלו, נפתחת או נסגרת משימת צד מסוימת, או שדמות חיצונית תחליט להצטרף אל חבורתו של השחקן או לשתף איתו פעולה. כך או כך, האפשרויות העומדות בפני השחקן הן ברובן המוחלט ברורות ובנליות. אם, לדוגמה, הוא יבחר באפשרות להתחנף לבחורה מסוימת הוא כמעט תמיד יצליח לשפר את היחסים ביניהם, ובכך אולי לסחוט איזה נשיקה או לפעמים סצנת סקס, או במקרה אחר לפתוח משימת צד נוספת.

 

אולם, גם אם היו משחקים שהבחירות בהן היו מהנות, ומדי פעם אף משמעותיות להתפתחות העלילה, הן אף פעם לא שינו את המשחק מהקצה אל הקצה. העלילה נשארה אותה עלילה, המשחקיות נשארה אותה משחקיות, ומשימות הצד העתידיות (ברובן) נשארו כמות שהן.

 

רבות מהבחירות שתעשה במשחק, גם אלו שנראות לך כזניחות, או ברורות מאליהן באותו הרגע, יפתיעו אותך ברגע הבא, או אולי ימים ארוכים לאחר מכן. אפילו במשימות הצד הזניחות והקטנות ביותר שתלו הכותבים בחירות קשות, שאף פעם אין בהן צד אחד צודק, ותמיד יש שיקולים הגיוניים לכאן או לכאן.

 

שתהיו מוכנים: רבות מהבחירות שתעשו ב-TW2 יגרמו לכם לפספס חלקים נרחבים מהמשחק. משימות צד מסוימות, שיראו לכם חשובות באותו הרגע ולכן תקבלו אותן, עלולות לגרום לדמות אחרת, המציעה משימה חשובה ומתגמלת בהרבה, לא לפנות אליכם בכלל. אמנם, כמות התוכן ואורכו של המשחק לא ישתנו, ולבסוף תקבלו את אותן 20-30 שעות משחק מינימליות, אך דעו כי בניגוד למשחקי תפקידים אחרים, לכל מהלך שתעשו יש השלכות כבדות על התקדמות העלילה. בעולם אפל, מורכב, אינטרסנטי ופוליטי כמו זה של TW2 אין מקום לעשיית הדבר הנכון, וזה מתבטא בכל צעד ושעל שתוכלו לקחת בעולם המשחק. תחושת האחריות על גורל העולם והדמויות שמרכיבות אותו היא הגדולה ביותר שהייתה לי במשחק אי פעם (אולי חוץ מב-Baldur's Gate II).

 

אין טוב ורע, יש רק כוח, ואנשים שחלשים מכדי לקחת אותו

עלילתו של TW2 היא בבסיסה הרפתקה בעולם פנטזיה קלסי. הארץ בה מתרחשים אירועי המשחק מחולקת לארבעה ממלכות. כל ממלכה מתאפיינת בפוליטיקות, קבוצות כוח וגילדות משלה. יש כאן דרקונים, קוסמים (Mages), מכשפים (Witchers), נסיכויות, כתות אפלות, יצורים לא-אנושיים מדוכאים כגון אלפים וגמדים, ושאר מוטיבים מאגדות ועולמות פנטזיה.

 

העלילה ממשיכה את קו העלילה של TW הראשון: בסוף המשחק הראשון, גראלט, מכשף שהיה מעורב בסיכול קנוניות להשתלטות על הממלכות, מוצא את עצמו מונע ניסיון התנקשות באחד המלכים. המשחק השני מתחיל מיד לאחר מכן. תפקידו הנוכחי של גראלט הוא להיות מעין שומר ראש נאמן למלך. אלא שמהר מאוד על גראלט מוטלת אשמה נוראית, הוא מואשם כבוגד, ויוצא במסע לטיהור שמו.

 

כצפוי, המסע הזה מסתבך, וגראלט מוצא את עצמו מעורב במזימות וניסיונות של קבוצות שונות לערער את יציבות השלטון והגופים השולטים בממלכה. גם כאן, כמו בכל הצדדים האחרים של העלילה המרתקת של TW2, אין נבל מובהק אחד שרוצה לזרות הרס או לזמן איזה אל-נורא ומרושע. לאורך העלילה שזורים אנשים בעלי כוח הפועלים בגלל קשת רחבה של שיקולים שונים. לא פעם תמצאו את עצמיכם מזדהים עימם ועם המניעים שלהם. קשה להביא דוגמאות מדויקות בלי לקלקל את ההפתעה מהעלילה. אני רק אציין שבאופן מוזר, העלילה המהודקת ורבת ההסתעפויות הזכירה לי בקצב וברמת הפאניקה העולה שלה את סרט הבאטמן האחרון "האביר האפל". יש דמיון מסוים בדרך בה שתי העלילות האלו מציגות את המצב הקיים ואת התפקיד שהגיבור, כגיבור, לוקח בו. אבל אולי זה רק אני.

 

לקראת סוף המשחק, העלילה מקבלת תפנית בנלית, שטחית ומשיחית, שקוטעת את נפתולי עלילות המשנה בשיאם, וזונחת את הקו המורכב והמרתק שהיה לה לאורך המשחק. זהו אחד המאפיינים השליליים היחידים במשחק, ובכל זאת הוא משאיר תחושה של החמצה.

 

לסיכום, העלילה ואפשרויות הבחירה העומדות בפני השחקן, המועברות דרך דיאלוגים כתובים להפליא וקטעי מעבר קולנועיים ברמות נדירות, הן הנקודה החזקה ביותר במשחק. נותר לי להוריד את הכובע בשם כל מי ששיטת העברת הסיפור במשחקי וידאו חשובה לו, ולצפות שכותבי משחקי תפקידים אחרים יילמדו וישכילו מהדרך הסוחפת שבה TW2 מעביר את העלילה, המדהימה ממילא, שלו. עם זאת, סופה השטוח של העלילה הוא עקב האכילס שלה, ומונע ממנה להיות אחת מהעלילות הטובות שנכתבו למשחק וידאו אי פעם.

בלי להיתפס להגדרות

הגדרתו של TW2 היא משחק תפקידים. ובכן, איני רוצה להיכנס לדיון החמקמק על הגדרתו של משחק תפקידים, אבל קשה להגדיר את המשחקיות כמשחקיות מבוכים ודרקונים קלסית. המשחקיות של TW2 מורכבת משלושה אלמנטים עיקריים.

 

הראשון הוא מנגנון הלחימה. למרות שהמנוע של TW2 מחשב פעולות ומציג אותם בדומה למשחקי תפקידים אחרים, אין אפשרות לשחק בתורות, או להקפיא קרב, ולסדר את סדר הפעולות או הטלת הקסמים. גם השיקויים מיועדים לשתייה מראש, ויגרמו למד החיים שלך להתחדש מהר יותר תוך כדי הקרב עצמו. השינויים האלה הופכים את הקרב עצמו לראליסטי יותר מצד אחד, ומצד שני למחושב וטקטי יותר. הבעיה, שלמרות שהקרבות מהנים, הם עדיין מרגישים קצת קשים לשליטה, בעיקר כשהדמות עוד לא מפותחת מספיק.  זה יוצר מצב מוזר בו בערך עד אמצע-סוף השלב הראשון (המשחק מורכב משלושה שלבים) הקרבות קשים יותר, ובעיקר מתסכלים יותר, מהקרבות שלאחר מכן.

 

המשחק מציע ארבעה רמות קושי. הרמה הקשה ביותר מיועדת רק לכרישי טקטיקה אמיתיים, מכיוון שמלבד הרמה המאוד גבוהה של האויבים, אם אתה מת, אתה לא חוזר לשמירה האחרונה שביצעת, אלא שלבים רבים אחורה.

 

את האלמנט השני אפשר להגדיר בתור חלק ה"מחנאות". החלק הזה הוא החלק שבו השחקן דואג לדמות שלו, משדרג קסמים, מחליף ויוצר נשקים ושיקויים, חוקר את סביבות המשחק ומוצא בהן רמזים ואביזרים המעשירים את העלילה ותורמים למערכת יצירת הנשקים והשיקויים. כאן המקום לציין שלמרות שרואים כי מלכתחילה הושקעה מחשבה רבה בתכנון התפריטים והממשקים השונים, בדיעבד התחושה היא שהתפריטים עדיין מעט מסורבלים ולא אנטואטיבים דיים. גרועה במיוחד היא אופציית ההתממשקות עם סביבות המשחק. כלומר, היכולת להרים חפצים, לדבר עם  דמויות, לפתוח דלתות וכו'. אני מניח שבטלאי הקרוב שאמור לצאת עוד שבוע-שבועיים, יתקנו את הבעיה הטיפשית הזאת, המפריעה במיוחד כשמספר דמויות רוצות לעבור בדלת אחת.

 

האלמנט השלישי של המשחקיות הוא הדיאלוגים, שרובם משולב בקטעי המעבר. כל אפשרויות הבחירה החופשית עליהן הרחבתי בתחילת הביקורת באות לידי ביטוי בדיאלוגים בין הדמויות, ולכן ב-TW2 הדיאלוגים הם חלק חשוב ומשמעותי מהמשחקיות. אני שמח לבשר שהדיאלוגים במשחק עשויים בקפידה, מכל בחינה שהיא.

 

קודם כל, הכתיבה שלהם מצוינת. לפעמים היא גובלת בקיצ'יות, ובשחזור קלישאות מוכרות מהרפתקאות פנטזיה, אך ברובה היא דרמטית ומעניינת, וכתובה בשפה גבוהה ויפה. החיסרון היחיד, לטעמי, הוא דווקא במונולוגים של גראלט עצמו, שלוקים באינפנטיליות קלה, בעיקר בחלק הראשון.

 

פעמים רבות, בעיקר ברגעים קריטיים, יש לכם מספר שניות בודדות להחליט באיזו מן האפשרויות לבחור. לדוגמה, בשלב מסוים תגיעו לקטע מעבר בו אויב מגלה לכם על הכוונות הזדוניות של חבר מהחבורה שלכם. באותו הרגע, כוח צבאי מגיע על מנת לסייע לכם, ומתנפל על אותו החבר מהחבורה. באמצע קטע המעבר המראה את המתקפה, המשחק נכנס למעין הילוך אטי, ורגע לפני שאחד מהחיילים מתנפל על אותו החבר, יש לכם כמה שניות בודדות בהן אתם צריכים להחליט: האם לסמוך על מה שהאויב אמר ולהצטרף לכוח הצבאי, או לא לסמוך עליו, להדוף את החייל ולסייע לחבר. לכל החלטה נכתב תרחיש שונה לחלוטין, שישפיע באופן משמעותי על התפתחות העלילה, ונכתב גם תרחיש נפרד למצב בו אתם לא מספיקים להחליט. אופציה זו עשויה לעילא ולעילא, והיא בעיני גולת הכותרת של המשחקיות.

כל העולם כולו הוא גשר (יפה, אך) צר מאוד

גם המנוע החדש, עיצוב הסביבות, ובכלל, כל מה שקשור לצד הוויזואלי הוא בגדר יצירת מופת. האפקטים המתקדמים של המנוע מרהיבי עין, קטעי המעבר מבוימים להפליא, הסביבות הקסומות (למרות שמתאפיינות במיקומים בנליים כגון יערות, מערת קבורה או טירות עתיקות) מדהימות ועוצרות נשימה, ולכולם חלק משמעותי בחוויה הסופית. למרות שהסביבות לא קטנות במיוחד, תתקלו בהרבה קירות בלתי נראים, ואין דברים שידרבנו אתכם לחקור אזורים שלא קשורים למשימה מסוימת. הסביבות עוצבו בשביל שיתאימו לעלילה, ולא להפיך, ולכן הן סגורות, ולא אטרקטיביות כמו ב-Oblivion, למשל.

 

אם להיות ביקורתי, ההנפשה של הדמויות לא מוצלחת ברוב קטעי המעבר, ואפקטי הסאונד של המשחק רק טובים מאוד, ולא מצוינים. לכל הדמויות, לעומת זאת, יש דיבוב מלא ואיכותי, והמוזיקה, אם כי חוזרת על עצמה, משובחת. המנוע עצמו שואב לא מעט ממשאבי המערכת, ורוב השחקנים לא יוכלו להנות מרמות הפירוט הגבוהות או האפקטים המתקדמים יותר שהמנוע מציע.

משחק אגדה

CD Projekt Red, האולפן הפולני מאחורי המשחק, יצר את אחד ממשחקי התפקידים הטובים ביותר של השנים האחרונות. מיכולת החופש האמתית והמורכבת שניתנת לשחקן, דרך קרבות מחושבים ועולם מרתק ביופיו ובכיעורו, ועד לבימוי, לאפקטים, וכמובן לעלילה, The Witcher 2: Assassins of Kings הוא כותר חובה עבור חובבי הרפתקאות ותפקידים, שישבה בקסמיו כל מי שישחק בו.

 

 

בעד

אפשרויות הבחירה העמוקות

עלילה סוחפת ובימוי מרשים

הצד הטקטי של מערכת הקרב

נגד

הצד האקשני של מערכת הקרב

הסוף של המשחק צפוי ובנאלי

השליטה והממשק מעצבנים ולא אינטואטיביים

 

 

ציון 89

בואו לדבר על זה בפורומים.. פורום תפקידים

 

פלטפורמות ותאריכי יציאה
24/03/11