די להיות כזאת אמא

הורים. ברגע שהם הופכים לכאלה, הם מאבדים כל צלם אישיות שעוד היה להם ומתחילים ליירט קלישאות לכל עבר. זוהי עובדה סטטיסטית שכל ההורים, של כולנו, פולטים את הקלישאות הללו. אבל למה? מה הופך אותן לכל כך מצחיקות? האם הן נכונות? בכתבה זו, ננסה שלא לגעת באף אחת מן השאלות החשובות הללו, ופשוט נריץ דאחקות. תיהנו.

"למה? ככה"

או: "כי אמרתי ככה". התשובה הניצחת לכל שאלה המאתגרת את אמא/אבא יותר מהתהיות הממוצעות שלכם ("היום בצהריים אוכלים פסטה או פתיתים?"). בכל פעם שההורים שלכם עונים לכם "ככה" לשאלה, תדעו שתקעתם אותם בבוץ עמוק יותר מחיי האהבה של ליהיא מ"האח הגדול". אין להם מה לומר לכם, ובגלל זה הם עונים "ככה". הכי כיתה ג', לא?

"משפחה לא בוחרים"

בדרך כלל נאמר כאשר מישהו במשפחה המיידית שלך עושה פאדיחות, ראה ערך: אבא מפליץ בסלון תוך כדי שהוא רובץ עם תחתוני טנגה ואת מביאה את החברות הביתה בטעות, אמא משתכרת בחתונה של השכנה, וכו'. המשפט "משפחה לא בוחרים" כבר מזמן הפך לביטוי הנרדף ל"אתה תצטרך פסיכולוג שתגדל, ולנו אין כסף לממן את זה. תתמודד".

"כשאני הייתי בגילך כבר הייתי עצמאי/עבדתי"

כ-ל ההורים בישראל עבדו כבר בגיל 16, בגיל 21 קנו את הדירה הראשונה שלהם ובגיל 26 כבר היו להם ילדים. אממה, אנחנו חיים בשנת 2011 לפי מיטב ידיעתנו, ובכדי לקנות דירה בגיל 21 נצטרך להיות צאצאים לאוליגרך, ובגיל 26 הבייבי היחידי שיהיה לכם הוא פלייסטיישן 8. עובדה. כדאי שההורים שלכם יתחילו להתמודד עם זה.

"לא אומרים איכס על אוכל"

גם אם זה האוכל של דודה סימה? כי אפילו המילה "איכס" נעלבת כאשר היא נמצאת באותו המשפט עם האוכל של דודה סימה. לפעמים אוכל הוא פשוט מגעיל, אין סיבה להכחיש זאת. ואל תתחילו לבאס לנו את התחת עם "יש ילדים רעבים באפריקה", כי אנחנו יודעים את זה, וזה לא שאנחנו זורקים אחד לשני עוגות קצפת על הפנים על בסיס יומי. לפעמים, פשוט לפעמים, לא בא לנו לאכול את כל האוכל ששמים לנו בצלחת, בייחוד כי רוב האמהות בישראל מכינות מנות שהיו משביעות את כל צבא ארה"ב.

"אתה צעיר מידי בכדי להבין"

אולי הקלישאה הגדולה מכולם, והיא כל כך מעצבנת, כי כשנוח להורים שלנו, פתאום אנחנו "צריכים כבר להתבגר, כי אנחנו לא ילדים". תלוי מה הנושא, ותלוי אם הוא קשור לכסף, מה שמביא אותנו לקלישאה הבאה:

"כשאני הייתי בגילך לא היו לי דמי כיס"

בסדר, גם לרובנו אין ממש דמי כיס. הדבר היחידי שיש לנו הן דמעות והרבה תחנונים כשאנחנו מבקשים 100 שקל כדי לצאת עם החברים ביום שישי.

"אם חברים שלך יקפצו מהגג, גם אתה תקפוץ"?

אם זה יהפוך אותנו לקולים ומקובלים יותר, נשקול את זה בחיוב.

"אם אתה כל כך רוצה הורים כמו אלו של חבר X, למה שלא תבקש מהם שיאמצו אותך?"

כי תכל'ס? זה קצת חוצפה מצדי. אולי, אם יצא לי להכיר אותם יותר. בהמשך. אה, ול-X יש גם חתול, ואתה אלרגי.

"רואה? אמרתי לך שזה יקרה"

בכל פעם שאנחנו עושים את הדבר הכי קטן ומינורי, כולל להוריד את הזבל או להסתובב יחפים בחדר, ההורים שלנו ממטירים עלינו את כל תסריטי הזוועה שיכולים לקרות לנו. אחת למיליון, דבר כזה גם קורה. זה לא כאילו הם ת-מ-י-ד צודקים.

"למה אתה לא יכול להיות יותר כמו חבר שלך, X"?

למה אתם לא יכולים להיות יותר כמו ההורים שלו, מר ומרת XXX?

"הורים יודעים הכל על הילדים שלהם"

הו, תאמינו לנו...זה כל כך, כל כך לא נכון.

 "אתה עוד תודה לי על זה"

בדרך כלל נאמר כאשר ההורים שלכם מנסים לשדל אתכם לעשות דברים שאתם ממש, אבל ממש לא רוצים לעשות, כמו 5 יחידות בפיזיקה, לעבוד בעבודת קיץ משעממת או לקחת מכם את משחק הוידיאו האהוב עליכם. ואגב, הם טועים. אתם בחיים לא הולכים להודות להם על זה.