לחרוש או להתחתן עם עשיר?
יעל ארליך עדיין לא החליטה מה בא לה בטוב, לחרוש, לעשות תואר ולקרוע את התחת בהתמחות שמשלמת גרושים או פשוט להתחתן עם בחור עשיר. תעזרו לה, אוקיי?
כביכול, מדובר בשאלה שאסור אפילו לשאול. האם יש הורה שלא הרצה לילדה שלו לגדול להיות אישה עצמאית ם הכנסה משלה, פנסיה משלה, עבודה משלה וחיים משלה? האם יש לנו נקודות השקה עם נשים משעממות שדוחפות את העגלות שלהן בפארק בצהריים, נראות תמיד כמו סמרטוט מוכה אקונומיקה ומדברות רק על חררת ישבנים וחיתולים אקולוגיים רב-פעמיים? ובכל זאת, לו היינו מתחתנות עם בחור שהיה מביא משכורת שאומרת שלא נצטרך לצאת לעבודה כל יום בשש לפנות בוקר ולחכות לאוטובוס הארור כולנו יודעות - גם אם רק בלב - שהיינו לוקחות את ההצעה בשתי ידיים. אז שניה לפני שקופצים מהנעורים לבגרות, מה יותר כדאי, להתחתן עם בחור עשיר ולהביא לו ילדים, או לטפח קריירה?
מצד אחד, מה רע בלהתחתן עם בחור עשיר?
היי, אתן בתיכון עכשיו, נהנות, מכייפות, עושות חיים. כבר עכשיו אתן יודעות שאתן שונאות את שעת אפס ואת העובדה שהמורה אומרת לכן מה לעשות, ויכולות רק לנחש מה יקרה לממזר המסכן שינסה לשדל אתכן להכין לו קפה ולשלוח לאשתו פרחים, כי האוגר שלה נפטר בטרם עת בתאונת ניאגרה.
גם הרעיון של לסיים צבא וללכת ללמוד באוניברסיטה, תוך כדי שאת קורעת את התחת בעבודות מלצרות לא בדיוק קורצת לך. את כבר מזהה את התסריט הזה במיליון ואחת סרטים: נערה חורשת בתיכון, מתגייסת, נוסעת לטיול קטן, חורשת לתואר ראשון תוך כדי שהיא מכלכלת דירה שכורה וחתול בעבודה במשרה כמעט מלאה ולבסוף עוד מסיימת במשרד עורכי דין קיקיוני לסטאז'. בסטאז', תהיה לה סוף כל סוף את ההזדמנות להראות את כשרונה האמיתי ולהיות החמור של המשרד, תוך כדי שהיא עובדת שעות ארוכות יותר מ"מלחמה ושלום", ורואה את המשפחה שלה בערך פעמיים בשבועיים.
במקום זה, יש את אופציה מספר 2, האופציה הנסתרת: להתחתן עם מישהו עשיר. לא, הוא לא מיליונר ולא תוזמנו לארוחת שבת אצל שרי האריסון, אבל יהיה לו מספיק כסף לקנות לכם דירה חמודה וקטנה בהוד השרון, לסדר לך YES כדי שתוכלי להמשיך לצפות בחדשות הבידור של ערוץ E ולא תצטרכי יותר לעבוד. פעם בשבוע תהיה לך מנקה, ותוכלי ללכת למכון כושר ואולי לעשות איזה קורס נחמד. תחיי חיים קטנים, אבל בראש שקט. בלי לחצים. בלי פחדים ופארנויות ובעיקר בלי עצבים והרגשה שאת במירוץ נגד הזמן. יום אחד אולי אפילו תזיזי את התחת שלך לכיוון המחשב ותקיאי עיסת מלל שנערים ונערות יאהבו, ותהפכי לסטפני מאייר החדשה, עם ספר שבמקום "דמדומים" תקראי לו "גמגומים", על נער חתיך אך מגמגם המתאהב במלכת בית הספר. ואף פעם אל תשכחי: גם סטפני מאייר הייתה פעם רק עקרת בית.
ומצד שני, איפה הכבוד שלך, ביץ'?!
ולמרות זאת, קשה מאוד שלעצור את עצמך מלתת סטירה לבחורה שמצהירה שהיא, במקום לטפח קריירה, תטפח ציפורניים, פן והפרעת אכילה כדי להתחתן עם מישהו עשיר. ראשית, משום שזה זועק חוסר אמביציה ממרחקים, מריח משוביניזם ונשמע שעמם לחלוטין להיות עסוקה כל היום במכוני כושר ובתי קפה.
שנית - על הסכם ממון, שמעת? אז זהו, שבחורים באמת עשירים די יכריחו אותך לחתום עליו. ובלי שום קשר לעובדה שבעולם שלנו, בו כל נישואים שניים מסתיימים בגירושים, ושוגר דדיז עוזבים גולד-דיגרס לטובת מודל חדש וצעיר יותר, עדיין לא דיברנו, בעצם, עלייך.
זה באמת מה שאת רוצה לעשות עם חייך? לשבת ולחכות עד שהמוות ידפוק בדלת ויבקש את החיים שלך חזרה? את לא רוצה להותיר אחריך משהו שהוא לא שני ילדים מפונקים, חיים בנאלים ופלפלים ממולאים במקרר, למקרה שהבן יביא את החברה היום בערב? את בטוחה שאת רוצה להפוך לבחורה הזאת, שצחקת עליה כשהיית תיכוניסטית (כלומר, עכשיו)?
ומה אתן אומרות, מה עדיף? לשים *** על בית הספר ופשוט להתחתן עם בחור עשיר, או לחרוש ולעשות עם עצמכן משהו? ומה לכם, הגברים, יש לומר על כל הנושא? דברו איתנו, בייביז