חולים עליכם
אם יש דבר שטל שפר שונא יותר מאשר לחלות בחורף, זה לנסות לברר מי היה בדיוק זה שהדביק אותו. מדובר במעגל רשע שאי אפשר לצאת ממנו. זהירות, כתבה עם בקטריות
בכל שנה מגיע הרגע הזה שאתה חושש ממנו. אתה יודע שהוא יגיע בקרוב, אבל אתה לא בטוח מתי זה יקרה בדיוק. לכולם סביבך זה כבר קרה, ורק התור שלך נשאר. עננה שחורה שמרחפת באוויר כמו בדיחה גרועה של חנה לסלאו, שרק מחכה לנחות ולהרוס למישהו את היום. כל עקצוץ בגרון, כל קינוח אף גורם לך לחשוב שזהו זה, אבל לא. עדיין לא. עד שמגיע אותו הבוקר שבו אתה מבין: גם אתה חולה עכשיו.
בהתחלה אתה לא בטוח: בולע רוק שוב ושוב כדי לבדוק שאולי הגרון לא באמת כואב לך, מניח את היד על המצח לראות - אולי הוא לא באמת חם - והכי גרוע, מתחיל לשחזר ממי לעזאזל נדבקת. אולי מההוא שישב לידך באוטובוס? אתה די בטוח שהוא השתעל לידך. אולי נדבקת מהמורה בכיתה? אתם זוכר שהיא הלכה מוקדם הביתה באותו היום. אולי זה היה סתם מישהו אקראי שעבר לידך ברחוב? לעולם לא תדע. הדבר היחיד שאתה יודע עכשיו הוא שבימים הקרובים אתה עומד להרגיש כמו שקית זבל. מהסוג שמטפטף במדרגות.
אחי, תרגיע. עדיין לא ראינו פתק מהרופא
אבל רגע אחד, לפני שאתה מתחיל להתבכיין. אם חשבת שמעכשיו אתה יכול להתהדר בתואר "חולה", טעית בגדול. את התואר "חולה" צריך להרוויח. על מנת להיקרא חולה אתה צריך להתאמץ ולהראות שאתה אכן ראוי לכך. הגרון כואב לך, הראש מתפוצץ והבטן מרגישה כאילו ליקקת אסלה של שירותים ציבוריים? חבל! המדחום מראה שיש לך רק 37.7 מעלות חום, והוא זה שמחליט אם אתה חולה או לא. אז כנראה שאתה לא חולה. קום, תתלבש, צא מהמיטה, אתה בריא. ככה זה עם חום שנע בין 37 ל -38 מעלות: לא מספיק כדי להיחשב חולה, אבל כן מספיק כדי לגרום לך לרצות למות.
אחדים שיודעים
וככל שיעברו הימים, כך גם תתפשט לה השמועה ברחבי העיר. יתקשרו מבית הספר, יתקשרו מהעבודה, יתקשרו גם חברים טובים, ובפי כולם השאלה הקבועה: "שמעתי שאתה חולה. איך אתה מרגיש?". השאלה אמנם קבועה, אבל התשובה תלויה במי מתקשר. המורה התקשרה? התשובה: "כנראה שיש לי סרטן, אבל לא בטוח". התקשרו מהעבודה? התשובה: "אני חושב שיש לי איידס. שוב". הבחורה שאתה אוהב התקשרה? התשובה: "הכל בסדר איתי, אני סתם קצת מצונן. שמעת שאני מאושפז באיכילוב? זה סתם כי לא היה לי כוח להחליף מצעים במיטה בבית אז באתי לישון פה כמה ימים. באמת שאני בסדר גמור".
וכמו שזה בא, כך זה גם ילך. הדברים יחליקו בגרון שוב, הראש כבר לא ירגיש כבד, ואף אחד לא יטרח להתקשר, בטח שלא הבחורה ההיא. היא כבר המשיכה הלאה לבחור חולה אחר. ואתה? חייב למצוא את הבנזונה שהדביק אותך. בהצלחה.