מה אתן רוצות?
אבירם שקד אוהב נשים, אבל ממש לא אוהב כשהן מדברות בקודים. אז הוא אסף לנו את המשפטים שאין סיכוי שגברים יבינו - והסביר בדיוק מדוע אתן לא הגיוניות. תכלס? צודק
"פלוצים זה לא מצחיק"
נבצר מבינתי כיצד מין שלם חושב שפלוצים זה לא מצחיק. רק המילה "פלוץ" לבדה מעוררת שעשוע לא קטן. פלוץ. תגידו שלא חייכתם. מספיק מבוכות גרמו הפלוצים. אנשים לאורך ההיסטוריה נאלצו להתבייש בהם, אף על פי שמדובר בעניין טבעי שאין בו כל פסול. האשמה, למרבה הצער, נופלת על המין הנשי, המין שחושב שפלוצים זה לא מצחיק. הגיע הזמן להסיר את קשר השתיקה, כן, גם בנות מפליצות ואפילו יותר חזק.
"אנחנו צריכים לדבר"
החשיבות שמעניק המין היפה לדיבור כל כך אבסולוטית ובלתי נסבלת שזה מעט תמוה מדוע יצא שהוא מכונה "המין היפה" במקום, נניח, "המין המדבר".
גברים מעולם לא פתרו את ענייניהם בדיבורים. לעיתים קרובות זה פשוט נחשב למעשה לא גברי בעליל. נשים מעדיפות גבר שמנשק אותן על גבר ששואל אותן אם אפשר לנשק אותן, נשים מעדיפות גבר שעושה ולא גבר שמדבר. אז למה לעזאזל אתן צריכות לדבר איתנו, ועוד להכריז על כך במלודרמטיות?
"מאמי, קר לי"
בנות, תמיד קר להן. בכל שעה, בין אם בצהרי היום ובין אם בחצות הליל. בכל מקום: בסרט, במסעדה, במכונית, בתל אביב ובאמצע טיול גמלים במדבר. בעוד גברים מסוגלים לצאת בבוקסר בלבד כדי לעשות סקי, נשים לא מסוגלות לפתוח את המקרר מבלי להתעטף בצעיף ולהתעטש על הקוטג'. כשהיא אומרת "מאמי, קר לי", אתה מכבה את המזגן ומזיע למוות. נכון, היא הייתה יכולה לשים עליה עוד משהו ואתה, מצידך, לא באמת יכול לפשוט את העור, אבל ממתי נשים מתעסקות בזוטות כגון היגיון?
"מי באה איתי לשירותים?"
המדע עדיין לא פיצח את התופעה הנשית לצעוד לשירותים בזוגות. אין לכך אח ורע אצל בעלי החיים וטוענים שמדובר בטעות גנטית. נשים הן היחידות שהולכות להשתין ומוציאות מכרז. גיחה לשירותים הופכת לגרסה של תיבת נוח. מה בדיוק התפקיד של הסייעת? והאם הסייעות מדברות ביניהן כשנהיה קצת משעמם? חייבים לבדוק את הנושא הזה לעומק. אם גבר ישאל את החברים שלו מי בא איתו לשירותים יש סיכוי סביר שבמסיבת היומולדת הבאה שלו יזמינו לו קוקסינל.
"מה המזל שלך?"
אחת השאלות הפופולאריות ביותר בלקסיקון השאלות הנשי. בשביל גברים זאת הרמה להנחתה. הם שואלים "את בתולה?" ומרגישים שנונים. בשביל נשים זוהי שאלה הרת גורל שלתשובה לה יש השפעות מרחיקות לכת על האפשרות שאי פעם תכניס אותה למיטה. למיטב הבנתי, מזלות אש ומים לא מתערבבים, אבל מאוד יכול להיות שאלו אש ואדמה ונראה לי, אני לא בטוח, שמזל גדי הוא הכי "פושט".
"ידיד שלי _________(חפירה של חצי שעה). איזה מצחיק הוא, אה?"
אין כמעט גבר שלא נאלץ לשמוע את מושא תאוותו מברברת על הידיד שלה. אתה מקשיב בחוסר נחת, מהנהן במקומות הלא נכונים ובסופו של מונולוג מעורר פלצות אתה נאלץ גם להסכים עם הקביעה הבלתי נסבלת שידיד שלה מצחיק. ובסוף, אחרי כל דברי השבח וההלל שלה על הידיד האומלל, איך זה שהוא לבד בבית מתאמן על בדיחות קרש והיא עם כל החפירה שלה מזדיינת איתך? אתה לא חושב על זה הרבה ברגע ההוא, אבל אתה חושב על זה הרבה מאוד כשאתה מוצא את עצמך בצד השני, בתור הידיד.
"בטח שאני לא כועסת"
לכאורה מדובר במשפט מובן לגמרי: היא לא כועסת. עם זאת, רצף המילים הפשוט הזה מקודד על ידי נשים באמצעות טון מאיים בקול, כנראה על מנת לזרוע בציבור הגברים בלבול ופאניקה שיישלחו אותם לקנות פרחים, שוקולד וזוג כרטיסים להוואי. כשהיא אומרת שהיא לא כועסת אין לגבר המצוי אלא להטיל מטבע. לקופים אין בעיות כאלה. את השפה המציאו כדי לבאר ולהסביר, אבל נשים משתמשות בה בצורה שגורמת לנו להתגעגע לנהימות.
"תעשה מה שאתה רוצה"
נשים אוהבות לשלוח אותנו לעשות מה שאנחנו רוצים, אבל כשאנחנו עושים זאת, הן נתקפות זעם רצחני, צורחות כמו מאיר איינשטיין אחרי גול של נבחרת ישראל בפריז וזורקות עלינו את הגביע המשותף שזכינו בו בתחרות התחפושות של פורים (אני הייתי הפיראט האיום דייווי ג'ונס והיא הייתה סקסית בתור הקראקן). דמיינו את חברתו של אלכסנדר מוקדון מתעצבנת עליו בגלל שהפך את מקדוניה לאימפריה עולמית במקום לבוא איתה לבית קפה ויכיר את החברות שלה. אני דווקא יכול לראות את זה קורה. ואתם?
>>> די להעמיד פנים! נוי חן עושה סוף לאלו שחשים את עצמם
>>> ונתיב יעקב יאמר לכם אם היא כוסית או לא רק לפי השם שלה. ואם זה לא כישרון, אנחנו לא יודעים מה