בשיא הכנות
לא מבינים מדוע כל הקשרים שלכם הולכים לעזאזל? אולי אתם פשוט מנסים להיות מישהו אחר בכל פעם שאתם נדלקים על מישהי. נוי חן, בדיוק כמו סרטים של דיסני, רוצה שתהיו עצמכם
למה אתם אף פעם לא מתנהגים כמו עצמכם כשאתם נפגשים עם אנשים שאתם דלוקים עליהם?
מוזרות היא כמו פוקים; כולם יודעים שיש לכם כאלה, ואתם יודעים שלכולם יש כאלה, ועדיין. כשהמוזרות שלכם מאיימת להתפרץ החוצה, תוציאו לעצמכם עין כדי, שחס וחלילה, אף אחד לא ישים לב שיש לכם פאטיש חסר מעצורים לכרוב ניצנים מוקרם בזיעת פועלים זרים.
עכשיו, קבלו קטע - השריטות הקטנות והלא מזיקות שלכם הן חלק בלתי נפרד ממי שאתם, אם תרצו ואם לא, עד כמה שזה נשמע מוזר. נסו לחשוב כמה פעמים הסתרתם דברים על עצמכם מבן אדם שהכרתם רק בגלל החשש מהתגובה, מחוסר הבנה, מהסיכוי שאולי תצאו קצת פחות מושלמים בעיניו. עכשיו תחשבו על מה היה קורה אם הייתם לגמרי אתם, משוחררים, מול אותו אדם בו אתם מעוניינים. לא הייתם מעניינים יותר? מיוחדים יותר? יותר אתם?
תהיו עצמכם, ואולי יהיה לכם יותר סיכוי
ועכשיו, קוראים יקרים ומבולבלים, אתם בטח שואלים את עצמכם: ''איך זה קשור אליי לעזאזל?'', ''מה היא רוצה מהחיים שלי עכשיו?'', וכמובן: ''אמא, מה עם חולצת הפוקימון שלי? זה לא הגיוני שכבר שבוע היא בכביסה!''
הפואנטה שלי היא שבפעם הבאה שתיפגשו מישהו חדש שעושה לכם צביטה בלב, תנסו לבחון כמה מאמץ אתם משקיעים בלהציג את עצמכם בצד הכי טוב שאפשר. גם אם זה לא בדיוק אתם. גם אם זה ממש רחוק מלהיות אתם. גם אם זה שקר. הרי זה לא חדש שלפעמים אנשים מקבלים ''סטירה'' כשהם קולטים שהאיש שחשבו שהם מכירים הוא לגמרי אחר וזר. תקראו לי פולנייה ופרנואידית, אבל כבר היו מקרים מעולם שאנשים חשבו שמצאו את האהבה הגדולה שלהם ואחרי כמה חודשים היא התחילה לרוץ אחריהם עם מחבתות. אל תגידו "לי זה לא יקרה".
תתנו כנות, תקבלו כנות
ותכלס, מה כל כך נורא? אז אתם אוהבים להתפלש בבוץ ולצווח "אוינק אוינק". זה מה שהופך אתכם למיוחדים, אנשים בעלי עולם פנימי עשיר, ושאר הבולשיט ההיפי בסגנון. אנשים צריכים להשקיע פחות בלהיות מה שהם לא ויותר להתגאות במה שהם כן. במיוחד אם הם מעוניינים למצוא משהו משמעותי וחזק.
מי יודע, אולי הנטייה שלנו להיות כאלו מלאכותיים היא זו שהופכת את מערכות היחסים שלנו לכל כך קצרות וריקניות?
אז בפעם הבאה שתפגשו מישהו חדש, תוותרו על מעשית שיגרמו לכם להיראות מדהימים ומושלמים ולחייך חיוך מסנוור וריקני ותדברו איתם בדיוק כמ שאתם מדברים עם חברים שלכם, בלי המסיכה שאתם רגילים לשים ליד אנשים שאתם רוצים. תאמינו לנו, גם הם יעריכו את הכנות. ואם לא - אז אולי עדיף לכם מישהו אחר. מישהו אמיתי. מישהו כמותכם.