המכבים כבר לא כובשים
כולנו יודעים שאין הרבה במשותף למכבים של חג חנוכה ומכבי תל-אביב, כפי שהיא היום. אך לאן נעלמה התעוזה וכושר ההרתעה של קבוצת הכדורגל? לעמיר גרד התשובות
אצטדיון בלומפילד, מאי 1996, חצי גמר גביע המדינה. חלומותיו הכבירים של ילד בן עשר אוהד מכבי חיפה במשחק הכדורגל הראשון אותו הוא פוקד, מנותצים באמצעות רגליהם של ניר קלינגר ואיציק זוהר שמפציצים אחד אחרי השני בפער של מחצית את רשתו של השוער החיפאי רפי כהן. על אף שער של הכוכב הירוק חיים רביבו, באותו ערב יוצאת מכבי תל-אביב הגדולה עם ידה על העליונה, ובאותה השנה גם גורפת דאבל. הילד יוצא את בלומפילד עם דמעות בעיניים ולקסיקון מורחב יתר על המידה של גסויות ששמע משכניו ביציעים, כולל הופעה חינוכית במיוחד שכוללת את אייל ברקוביץ' ופלג גופו התחתון של איציק זוהר.
הילד הזה הוא אני
מכונת זמן: והופ, 14 שנים וחצי קדימה. אותה מכבי תל-אביב מהוללת, האימפריה הצהובה, נאבקת מדי עונה להחזיר עטרה ליושנה, אך ללא הועיל. מאמנים ושחקנים מתחלפים, תקוות נבנות ומרוסקות, ומכבי הטובה והישנה, על אף שנשענת על בסיס גרעין אוהדים נאמן ואוהב, לא מצליחה לתת להם נחת.
חשוב להצהיר כי מכבי אינה במשבר, יכולתה פשוט אינה משכנעת, ועובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם הכספים הרבים שהושקעו בה בקיץ האחרון. בעוד שכדורגל רחוק מלהיות מדעים מדויקים, לא קשה לאדם ניטראלי שצופה מהצד במשחק של מכבי לראות את העובדה הפשוטה: הקבוצה אינה מחוברת ומחמיצה הרבה. אם ניסוג מעט לניתוח טכני-קר וטוקבקיסטי: הקישור האחורי והכה חשוב טעון שיפור מיידי. ג'יבריל סידיבה עושה עבודה טובה לרוב מאחור, אך החיבור עם גל אלברמן לוקה בחסר, ונראה כי האחרון צריך עוד זמן כדי לחזור ליכולות היפות שהראה בעבר. אולי שילוב בהדרגה, במינון הנכון, הוא המפתח.
די לצעוק "אליפות"
בתחום ההתקפי, על הנייר, למכבי אין בעיה. דימיטאר ראנגלוב ואלירן עטר נמצאים בכושר טוב ויכולים להבקיע, אבל עטר - שכשרון רב ברגליו, צריך להשקיע יותר מחשבה במכבי תל-אביב ופחות באלירן עטר. זה אומר לשכלל את מאגר התנועות שלו, שבעיקר כוללת אחת עיקרית: לקבל כדור בצד שמאל, להעבירו מתחת לרגל ו"לייפות" את המהלך, ואז להיכנס פנימה עם רגל ימין, צעד-שניים, ובעיטת מדלדל החוצה או היישר לכפפותיו של השוער. זה מהלך שכל מגן בנערים א' למד כבר להתמודד איתו, וכפי שנאמר - חבל, כי אפשר לעשות יותר. מכבי מחמיצה יותר מדי וחייבת להיות חדה יותר בחוד.
דבר נוסף שקברניטי מכבי צריכים להפנים הוא שאי אפשר לשפוך המון כסף בקיץ ואז לצעוק אליפות ורק אליפות. לפני חלומות על אליפות, הצהובים צריכים לחזור לליגה כגורם שיש לזהותו, כזה שלא מפסיד בכל דרבי, שנותן יותר קרדיט לשחקנים כמו דור מלול וגיז'רמו ישראלביץ', ושלא תולה את כל תקוותיו בשחקן אחד. רוברטו קולאוטי למשל, שחימם ספסלים שלוש שנים בבונדסליגה והובא למכבי ת"א. לא הגיוני, לא ריאלי ואף לא הוגן כלפי השחקן לעשות כך. הקבוצה כגוף אחד צריכה לתמוך בשחקן ולהיפך. זוהי הדרך היחידה אל הזהב האצטקי.
סוף דבר:
נכון להיום זקוקה מכבי לשני דברים: הבאת קשר אחורי בפגרת החורף, וחיבור. הכלים נמצאים שם עם שוער מצוין בדמות לירן שטראובר בין הקורות וצוות שחקנים מקצועי, אשר מגובה בקהל תומך ונאמן על אף פילוג בדעותיו לגבי המשך דרכו של אבי נמני כמנג'ר הקבוצה. עם אמונה והרמוניה מחודשת של אוהדיה ושחקניה, מכבי עוד תוכל למצוא את פך השמן שלה, ואתם יודעים מה? - אולי אפילו בעונת הכדורגל הנוכחית.