ללא מילים

דמיינו לעצמכם שאתם בני חמישים. כבר מבאס, אנחנו יודעים. עכשיו דמיינו לעצמכם שמשום מה, אתם צריכים להסתובב בעולם הזה ליד אנשים בגילנו, לשמוע אותם מדברים, ובנוסף, לנסות להבין אותם. עוד יותר מבאס. ואתם יודעים למה? כי אנחנו משתמשים בסלנג, והרבה ממנו. ולא רק שהרבה ממנו - רובו ככולו ממש מעאפן. אך החלטנו לאסוף לכם מילים ספציפיות בסלנג הישראלי שחייבות למות בהקדם, ועל הדרך הסברנו לכם מה הן אומרות (כי אתם יודעים, אולי אתם בנ 50. ואם כן: וואו. כאילו...באסה לכם, אה?).

פנאן: אחלה זה סבבה, וגם סבבה זה אחלה. אבל מילה אחת שמשמעותה "הכל בסדר" מעלה לכולנו את הסעיף: הפנאן. זה לא אומר כלום, ואל תגידו שזה לקוח מהשפה הערבית.

חש: "מה אתה חש?", אומר לך הרופא בזמן שהוא קוטע את רגלייך. השימוש ב"חש" בשפה יומיומית, לעומת זאת, רומזת שאתה חי בסרט, דבר שהוא מאוד, מאוד לא נכון - בגלל שאנחנו יושבים כאן כבר 15 דקות ועובדה, ג'סטין טימברלייק עדיין לא ניסה להידחף ולנסות להוכיח לנו שהוא יודע גם לשחק.

מצ'עמם: אין דבר יותר פתטי מסלנג שנלקח מהטלוויזיה. ואין דבר יותר פתטי מ"ארץ נהדרת". מצ'עמם הוא השילוב של שניהם, וכולנו הופכים לצבא של זומבים שומעי שלמה ארצי.

סחי: בן אדם קונפורמיסט, ישראלי כזה, ששומע "כוורת" ומצביע קדימה. הרעיון המרכזי היה להחליף את המילה "לוזר" במילה יותר מאגניבה בה התל-אביבים יוכלו להשתמש. אל תתנו לה להתפשט ליתר חלקי הארץ. פשוט אל.

היפסטר: אויביהם המושבעים של הסחים (וכן, זה הכי פריקים Vs ערסים של התיכון). בשביל להיקרא "היפסטר" צריכים מחזיקי הטייטל לעבוד קשה: הם יוצאים למקומות צפופים עם מוזיקה גרועה, מתנשאים על כולם, חוגגים את כמה שהם ייחודים, מתקדמים ואינדיווידואלים ולא מבינים שלמעשה כל ההיפסטרים מתנהגים בדיוק אותו הדבר.

אחי: יש לי 4 אחים. אני קורא להם בשמות שלהם. "אחי" בארץ הפסיק להיות סממן קרבה, ציונות ואחוות נשק, והפך להיות בעל שתי פונקצוית: 1. "אחי, אני לא זוכר את השם שלך!" ו-2. "אחי, אני צריך ממך טובה, אז אצור תחושת קרבה!"

יש מצב: "יש מצב" היא תגובה שכיחה לשאלות מאנשים שמפחדים ממחויבות. מה זה לעזאזל "יש מצב"? תגיד לי אם כן או לא! מה יש לך? אני רוצה תשובות! אם הייתי צריך מילים מעורפלות וחסרות תכלית שלא יעזרו לי במאום, הייתי שומע מוזיקה מזרחית.

מושי-מושלם: קשה לא להשמע מפגר כשאומרים מושי-מושלם, ובייחוד כשמדובר בביטוי שהומצא (ונאמר) מפי כל פקאצה ישראלית ממוצעת.

ש' חיבה בסוף מילה: הצורך הבלתי נשלט של כל נערה מתחת לגיל 16 להוסיף "אוש" לסופה של המילה - כמו "אבוש" ו"אמוש" ו"שירוש", אבל עדיין גורם לרוב אזרחי ישראל בעלי התאים האפורים לרצות לתקוע לעצמם קלשונים לאוזניים. 

אבל מעל הכל, צריך להשמיד בנות שמדברות על עצמן בגוף שלישי ובמין זכר. להשמיד, נקודה. זה לא חמוד, זה סתם מפגר. הבנים עושים כאילו זה לא מעצבן אותם כי יש להם אינטרס לגביכן, אבל זה מעצבן. וכן, אם עכשיו שירי אומרת לעצמה "שירי נעלב" - אני יורה בה. מטאפורית? נניח.

>>> לעמוד הפייסבוק של Jnana, שם נמשיך להתבאס על עוד מילים בשפה העברית