זהירות, הורים לפניך
אלה שטרן מתכוונת להביא את חבר שלה הביתה בפעם הראשונה בקרוב. הבעיה? ההורים שלה פדחנים בסדר גודל בינלאומי. אז היא כותבת על זה, כדי שגם אתם תזהרו
אחח, האם יש דבר מרנין ומלבב יותר מלהציג את בן זוגך בפעם הראשונה בפני הורייך? - ובכן, יש: לעלות על המוקד ולהפוך לארוחת הערב של שבט קניבלים צמא דם. ביום שיער רע במיוחד. בואו נודה בזה: לא כיף להפגיש בין ההורים לבין הזוג, גם אם ההורים שלנו ממש בסדר וגם אם בן הזוג לא נראה כמו מישהו שינסה למכור להם קראק בסמטה חשוכה ביפו ד'. וההורים שלי, הם מדהימים, נחמדים, סימפטים ואוהבים. אבל, חייבים להודות, הם גם פדחנים. ניסיון העבר מלמד שאין סיכוי שהמפגש בין אמא ואבא שלי לחבר החדש שלי יסתיים בהצלחה. והנה, על קצה המזלג, רק כמה מהפאדיחות שההורים שלי עשו לי במהלך השנים (ואני מניחה שהרבה אנשים הולכים להזדהות איתם):
היי, הנה אלה שמנה ומכוערת
בכל פעם שחבר או חברה מגיעים אליי הביתה לארוחת ערב או לאירוע כלשהו המצריך אינטרקציה ביניהם לבין הוריי, האחרונים מוצאים מפלט אינטלקטואלי באלבומי התמונות שלנו. אומרים שתמונה שווה אלף מילים? - אם כך, הוריי פטפטנים לא קטנים, כי הם מתעקשים להראות לחבריי את התמונות הכי מפדחות שלי. בין הממצאים: אלה עם שישה טונים של גלידה על הפרצוף כילדה, מחליפים חיתול לאלה מול עדשת המצלמה, אלה מחטטת באף כתינוקת, אלה מכניסה לפה את האוצרות שמצאה באף כתינוקת, וכו'.
כל חיי ניסיתי לשמור על מסתוריות, נונשלנט ופאסון של נערת פאנק רוק נטולת רגשות, והנה אמא ואבא מורידים שנים של עבודה לטימיון.
היי, זוכרים את הפעם ההיא, ש...?
הפעם שגזרתי עצמי פוני לבד שנראה כמו קסדה של החתולים הסמוראים. או הפעם ההיא שהלכתי ליום הולדת של חברה מהגן ונבהלתי כל כך מאיציק הליצן, שהתחלתי להקיא לו על הנעליים הענקיות והצבעוניות. לכולנו יש סיפורים שלא בדיוק היינו מספרים ליוסי סיאס בשעת לילה, ולהורים שלנו יש נטיה מעצבנת לשתף אותם עם חברינו.
היי, אבא שלי ערומכו
לא יעזור דבר: אבות אוהבים להסתובב בבית עם תחתוני בוקסר. בטוח ומוסמך כמו זריחת החמה, צאת הלבנה והפן של מיקי בוגנים - אבות. אוהבים. להסתובב. בבית. בתחתונים. מה זה אומר מבחינתנו, בני הנוער? ובכן, רובנו כבר התרגלנו, אבל עדיין מדובר במשימה שלא הייתה מביישת את ג'יימס בונד לדאוג שחברינו מעולם לא יתקלו בהם. מספר הפעמים בהן אמרתי לחברותיי "חכי פה" מתחת לבניין שלי רק כדי לעלות לבדוק אם אבא שלי לא יושב מול "הישרדות" בתחתוני בוקסר וחולצת הצופים שלי הוא בלתי אפשרי. אין ספק: אסור שחבר שלי יראה את אבא שלי בתחתונים.
היי, אלה, לא היית אמורה ל...?
לכולנו יש משימות ומטלות לעשות בבית: להוריד את הזבל, לשים כלים במדיח, להחביא את הגופות, וכו'. העניין הוא שהיינו מעדיפים אם ההורים שלנו לא יעלו את הנושא בפומבי. "תגידי, לא הגיע תורך להרים את הקקי של בובי מהגינה של הבניין?", שאל אותי אבא יום אחד - בשיא הרצינות - כשישבתי עם חברה בחדר.
היי, לא כולם פסיכים
המשפחה שלי פסיכית כשזה מגיע לקבוצת כדורגל מסוימת, ולמעשה, כילדה, הוריי הקפידו שלא להלביש אותי בצבעים של הקבוצה המתחרה (!) וכשהגעתי לגיל בגרות ושאלתי את אבא שלי, בצחוק, אם הוא היה מעדיף שאתחתן עם אסיר או עם אוהד שרוף של הקבוצה היריבה, הוא הרים גבה ואמר ברצינות תהומית: "אסירים משתקמים לפעמים".
כשהחברים והחברות שלנו פוגשים את ההורים, צריך לשים לב שהם לא הולכים לדרוך להם על נקודות רגישות. אצל ההורים שלי זה כדורגל. אצל שלכם זה יכול להיות פוליטיקה, כדורסל, מי מגישת החדשות האהובה עליהם או קריקט ילדים. הכל הולך.
סוף דבר
מה שמעודד בכל העניין היא העובדה שגם ההורים שלך וגם החברים (האמיתיים) שלך אוחזים באותה מעלה: הם מאוד, מאוד אוהבים אותך. אז אל תשכחו שלמרות שההורים יכולים להיות מפדחים (וכפי שהוכחתי כאן: הם אכן יכולים), בדיזסטר סביר להניח שזה לא ייגמר. טוב, בתקווה.
איזה פדיחות עשו לכם ההורים שלכם? שתפו, שתפו