עובדי אלילים

שמחת תורה היא חג מאוד נחמד. לדתיים. נבצר מבינתנו מדוע מתעקשים הם לקרוא את התורה מההתחלה עד הסוף, חרף העובדה שהיא משעממת טילים, והמחסור החמור בכוסיות (רחל היא אחת, ולא ממש נחשבת).

לנו, החילונים, זהו חג שיעודו מסתכם ב"טוב, יאללה, עוד ארוחת חג, בואו נחגוג את סוף החגים כי אנחנו מקבלים משכורת יומית/נבכה על סוף החגים ונחזור ללימודים סדירים".

לכן אני מציע לכולנו, לפחות בחג התורה, להפוך לעובדי אלילים ויקינגים. להיות בלונדינים ענקיים ולוחמנים, שנוסעים בים הצפוני ושורפים כפרים. אה, ועונים לשמות כמו סיגורד. זה מגניב בהרבה מלהיות נזיר מפוחד שמדבר בשפה שבקושי מבינים. למה? כי המיתולוגיה הויקינגית ממש, אבל ממש מגניבה.

והנה למה:

בגזרת האלים:

בתנ"ך יש רק אל אחד, וגם הוא בעייתי. אומנם לנוצרים יש כביכול את האב, הבן ורוח הקודש, אבל הם התגלמויות שונות של אותו אל, ואת האל הזה אנחנו משתפים עם הנוצרים והמוסלמים, ועושים מלא דברים לא כיפיים למענו. בנוסף לכך, החרדים מריחים לא משהו באוטובוס.

לעונת זאת, הנה המיתוס הסקנדינבי: במקום אל אחד מלא אלים מגניבים, שמרכיבים מין סיטקום אלוהי משפחתי ומלא בקטעים: כמו אודין, מלך האלים, שהיה מתחפש לנוודים והולך מכות עם אנשים, או לוקי, שהיה מתחפש לנוודים ורוצח אנשים. ת'ור, אל הרעם, שהיה ג'ינג'י עצבני שבמכה קטנה בפטיש מיילניר הרג ענקים, ובלדר, שהיה היפה, הרגיש והכנה בבני האדם (עד שרצחו אותו). 1-0 לבלונדינים.

בגזרת הכוסיות:

תנ"ך: אבישג השונמית מנעימה את זמנו של דוד המלך, שגם הסתכל על גופה הנאה של בת-שבע על הגג. יעקב גם ידע את רחל וגם את לאה (אחיות!), יעל פיתתה פלישתי ורצחה אותו (לארה קרופט תנ"כית) וחווה נראתה פשוט מצויין רק עם עלה תאנה.

מיתוס סקנדינבי: בניגוד לסקנדינביות המצודדות של ימינו, במיתולוגיה הנשים השוות היו או אלות או ענקיות, ולבחורים רגילים לא היה איתן שום סיכוי. הכי קרובות לבני אדם היו הוולקיריות, שהיו מופיעות רכובות על סוסים עם כנפיים מוזהבות ולוקחות אותך למנוחת עולם בוולהלה. אבל אם ראית אחת, גם קשה לחבק אותה בגלל הכנפיים, וגם זה סימן שאתה מת.

1-1 (תורתנו משווה!)

בגזרת האנשים המיוחדים:

חוץ מהענקים במיתולוגיה הויקינגית, שהם בעיקר חומר לסופרי מדע בדיוני, יוצרי קומיקס ולהקות מטאל, רוב האנשים היו רגילים להחריד. מי שהיה מלך היה פשוט בן ונכד של מלך ורוב המלכים היו די מחורבנים. בתכל'ס, גם עובדי האלילים וגם הנביאים היו אנשים רגילים שישבו בכיכרות ואמרו את דבר האל (חופרים) והשופטים - הסלבס - היו מי שה' דיבר איתם.

מיתוס סקדינבי: קודם כל, יותר קל להיות אל. לוקי הפך לאל על ידי מניפולציות, וזה מגניב. מידגרד, שממנה באו הרגילים, הייתה איזור יחסית קטן בעולם הסקנדינבי. היו אנשים שהפכו להיות כלבי ים, ואז בטעות ציידים אכלו אותם, שזה מצחיק. היו פיות יער שהיו שוכבות איתך ואז הורגות אותך, היה את יוטנהיים, ארץ החשיכה והענקים המרושעים, הגמדים החכמים ומלאכתם הקסומה...כמו עונה מוצלחת במיווחד של "דם אמיתי". 2-1 לבלונדינים.

בגזרת המוות:

תנ"ך: אחרי המוות נשמתך עולה השמימה ונפשך מטוהרת. ולאן הולך הגוף שלך? אה, אותו אוכלים תולעים. המוות הוא מפתח לקרבה אלוהית; כפי שכתוב: "מעפר-באת, ואל עפר תשוב". ביום הדין נשמתכם תחזור לתחייה ותחיו תחת ביאת המשיח, אבל אם כולם יחזרו לתחייה, תחשבו איזה תור יהיה בארומה!

מיתוס סקנדינבי: אם אתה לוחם וצדיק, ביום מותך אתה עולה לוולהלה עם הוולקיריות, שם אתה מבלה את כל הימים בקרבות מול לוחמים אחרים ואת הלילות בהילולות שיכר ובשר. בעצם בוולהלה אתה מת בקרב וחוזר לתחייה שוב ושוב, עד ליום הדין, הרגנרוק, שם תלחם שוב, לצד אודין. בגיהנום אתה פשוט יושב לך ולא עושה כלום, קורא איזה ספר, מעשן סיגריה. בהסתמך על זאת שכולנו בדרך לגיהנום, נשמע לי עדיף. 3-1 לבלונדינים.

בחג הזה כולנו הולכים להיות ויקינגים!