PlayStation Move

נודה על האמת: ממבט ראשון גם אנחנו ראינו ב-PlayStation Move חיקוי, כמעט אחד לאחד, של בקרי השליטה אותם כבר הכרנו לפני ארבע שנים בקונסולת ה-Wii של נינטנדו. אי אפשר לטעות במקור ההשראה - העיצוב אומנם אפל ובוגר יותר, אך הקונספט כמעט זהה. איזה מן פייט תוכל סוני לתת עם מוצר שנראה כל כך לא מקורי?

פייט מצוין, מסתבר. זאת משום שבפרמטרים הטכנולוגיים, הפער בין רמת הדיוק ומגוון היכולות של ה-Move לעומת ה-WiiMote, גדול אף יותר מפער הביצועים הגרפיים בין הפלייסטיישן 3 וה-Wii. מדובר בקפיצת מדרגה מדהימה, המאפשרת פיתוחם של משחקים כמותם מעולם עוד לא ראינו. הבעיה? המשחקים הללו יצאו לחנויות רק בעוד כמה חודשים, ובינתיים אנו נאלצים להסתפק במגוון משחקי ההשקה שאינו מהווה לטעמנו סיבה טובה מספיק לרוץ לחנויות.

התקנה וכיול: לא פשוט, לא נורא

ערכת ה-Move כוללת בקר תנועה אחד ומצלמת EyeToy, המרכיבים יחדיו מערכת חיישני תנועה בסיסית. במוקדם או במאוחר תרצו להוסיף לה גם את "בקר הניווט" הכולל סטיק אנלוגי ונמכר בנפרד, ואולי גם בקר תנועה זהה נוסף למשחקים התומכים בהפעלת שניים במקביל.

את בקר התנועה מחברים לפלייסטיישן כמו כל שלט אחר, באמצעות כבל USB המשמש גם לטעינתו כאשר הסוללה הפנימית מתרוקנת. לאחר שהקונסולה "מכירה" את השלט החדש אפשר לנתק אותו, וטעינה אחת אמורה להספיק לכמה ימים טובים של הרפתקאות ווירטואליות. מצלמת ה-EyeToy היא סיפור מעט מסובך יותר: יש להניח אותה במרכז שטח המשחק, מעל או מתחת לטלוויזיה, אך גודלה ועיצובה מקשים על מיקום זריז. יש לכבל הקשיח שלה נטייה למשוך ולהפיל אותה, ונדרשת לא מעט סבלנות ועדינות על מנת להניח אותה במקומה הקבוע בחדר.

סיבוך נוסף המהווה כרגע לצערנו חלק בלתי נפרד מהחוויה הוא הדרישה לכייל את המצלמה ובקר התנועה עבור כל משחק - לעתים כמה פעמים במהלך המשחק עצמו. את ה-Wii לצורך ההשוואה, מכיילים פעם אחת לאחר שמפעילים אותה בפעם הראשונה וזה הכל. ה-Move תדרוש מכם בכל פעם מחדש למקם את עצמכם בחדר ולחזור על מספר פעולות בסיסיות שיאפשרו לה להתביית עליכם. התהליך כולו אורך מספר שניות ובדרך כלל מסתיים ללא תקלות, אך עדיין מדובר בטרחה שרצוי היה להימנע ממנה.

אלופי הספורט: אימון אולטימטיבי

משחק ההשקה המרכזי אותו בחרה סוני לקדם הוא Sports Champions, חבילת משחקים ספורטיביים המזכירה ברמת העיקרון את Wii Sports של נינטנדו. כאמור בפתיחה, ניגשנו למשחק הזה בציפייה לתחושת דז'ה-וו ברורה, אך לאחר כמה שעות הבנו בדיוק מדוע סוני בחרה דווקא בכותר הזה להיות מוצר הדגל שלה בעת ההשקה.

אחרי שמשחקים ב-Sports Champions, כל דבר שנינטנדו עשתה בתחום - כולל Wii Sports Resort (המהדורה התומכת בחיישן התנועה המשופר MotionPlus) - נראה חצי אפוי. ה-Move מתגלה כחיישן מהיר ומדויק להדהים, כזה המסוגל לעקוב אחרי כל תנועה שלכם: לא רק תנועות היד, אלא גם תנועות במרחב שמול המצלמה. מבחר ענפי הספורט לא גדול במיוחד, אך כל אחד מהם עשוי בקפידה ונראה מעולה. חשוב מזה, המשחק מרגיש יותר כמו חוויה ספורטיבית אמתית, ופחות כמו צעצוע.

במשחק הכדור-עף תמצאו את עצמכם קמים מהספה וקופצים באוויר, לא רק מפני שהגרפיקה והצליל יכניסו אתכם לאווירה, אלא מפני שה-Move מדויקת ורגישה מספיק על מנת לזהות את המאמץ שלכם ולתרגם אותו למהלכי משחק מרשימים. בטניס השולחן כל תזוזה, אפילו הקטנה ביותר, תשנה את מהלך הכדור, ובקרב הגלדיאטורים תגלו, שוב בניגוד מוחלט ל-Wii, שהנפה אגרסיבית ופרועה של בקר התנועה ברחבי הסלון היא לאו דווקא הדרך הבטוחה לניצחון - צריך לכוון היטב ולהכות בדיוק ברגע הנכון ובמקום הנכון. חוויה שכזו לא תוכלו למצוא בשום מקום אחר.

שאר משחקי ההשקה: מהמיותר ועד למוזר

אז את Sports Champions בהחלט אהבנו, אך לרוע המזל מדובר כרגע במשחק החובה היחיד ל-PlayStation Move, ואם אינכם מתלהבים מחוויה אקטיבית שכזו מול הטלוויזיה אפשר להוריד גם אותו מהרשימה. משני המשחקים הנוספים שקיבלנו להתרשמות, התלהבנו הרבה פחות.

Start the Party הוא משחק מסיבות המיועד בעיקר למשפחות וילדים, ודרך טובה לתאר אותו תהיה "משחק EyeToy שבאמת עובד". הוא מורכב מכמה עשרות אתגרים פשוטים, חלקם מהנים וחלקם מיותרים לגמרי. אף אחד מהמשחקונים הללו אינו עולה ברמת התחכום שלו על משחק אייפון ממוצע, ולמרות שה-Move בהחלט עושה את העבודה גם כאן, נדמה שהמשחק הזה "קטן עליה" ולא ממש מגרד את קצה יכולות המערכת.

המשחק השלישי ברשימה הדהים אותנו בעצם קיומו. Kung Fu Rider הוא כותר פעולה מוזר במיוחד, שבו צמד עובדי משרד יוצאים למסע של השתוללות ברחובות, רכובים על כיסאות, שואבי אבק ושאר ציוד משרדי אקראי. משום מה המאפיה רודפת אחריהם, ועל כן נתבקש מפעם לפעם גם לקפוץ ולהרביץ - הכל, כמובן, מופעל על ידי מחוות תנועה.

בניגוד לשני המשחקים הקודמים, את הכותר הזה היה ניתן לדעתנו לפתח בעבור ה-Wii ללא כל קושי. השליטה בו לא דורשת שום מידה של דיוק ותחכום, ולמעשה לא מתעלה בשום דרך על שליטה בגיימפד רגיל והופכת את ה-Move לסוג של גימיק ותו לא. החוויה אמנם משעשעת לפרקים, אך לא מצדיקה מחיר של משחק מלא, אפילו לא את המחיר המוזל שנקבע עבור משחקי ההשקה.

יש פוטנציאל, מחכים למשחקים

בסופו של דבר, קניית ה-PlayStation Move ביום ההשקה תשתלם כנראה לשני סוגים של שחקנים: חובבי ספורט ותנועה שהתאהבו ב-Wii Sports ומחפשים את השלב הבא, וחובבי טכנולוגיה שחייבים לנסות כל גאדג'ט חדש ומגניב. גיימרים שאינם משתייכים בהכרח לאחת הקבוצות הללו, עשויים למצוא את עצמם ללא אף משחק שבאמת ירצו לשחק בו לאחר הקנייה.

הם יכולים להתנחם בעובדה שלפחות ברמה הטכנולוגית, ה-Move עובדת. היא הרבה יותר מחיקוי: זו קפיצת דרך שמותירה את שאר בקרי התנועה הזמינים כיום בשוק הרחק מאחוריה, וקשה לנו להאמין שמצלמת הקינקט של מיקרוסופט תוכל להתחרות עמה ברמת הדיוק ובמהירות התגובה (אם כי אין ספק שתציע חוויות שונות ומקוריות).

מבחר המשחקים המצומצם הוא בעיה שתיפתר במהלך השבועות והחודשים הקרובים, כאשר מדפי החנויות יתמלאו הן בגרסאות Move מחודשות לכותרים שכבר יצאו, והן במשחקים חדשים לגמרי, חלקם מהסדרות הגדולות והמצליחות ביותר של סוני. לא נותר אלא להמתין בסבלנות - עכשיו כשאנחנו יודעים שבאמת יש למה לחכות. ערכת ה-Move היא יותר מגימיק או מענה נואש להצלחה של נינטנדו. היא מוצר מרשים ומשוכלל, שבהחלט עשוי להחליף בעתיד את הגיימפד הסטנדרטי. היא עשויה לגרום לאלו שמעולם לא התלהבו מטרנד חיישני התנועה לקום מהספה, וזהו כבר הישג מכובד.

בואו לדבר על זה בפורום פלייסטיישן