תאילנד: משחקים בלב המהפכה

חצות הלילה. העיר סוקותאי שקטה, למעט נביחות בודדות של כלבי רחוב הבוקעות מתוך השדות. לרגע נדמה כי שאין נפש חיה בעיר האפרורית, שרחוקה רק קילומטרים בודדים מהמקדשים המרהיבים של ממלכת סוקותאי העתיקה. בחוץ יש לחות מטורפת ורק תיירים מעטים עוד מסתובבים ברחובות. לאן נעלמו כל התושבים?

על מנת לדעת מה צעירי סוקותאי עושים בלילות, צריך לעקוב אחר האופנועים. בסמטה חשוכה, באיזור המסחרי של העיירה, ניצבים בזה אחר זה חמישה מרכזי משחקים, מלאים בצעירים וצעירות. לכל אורך המדרכה חונים עשרות אופנועים ובקצה הרחוב חבורה של בני נוער שלא מצאו מחשבים פנויים עומדת עם מספר בקבוקי צ'אנג, הבירה המקומית. על המחשבים מרצדים מבחר משחקים מכל הסוגים: Counter Strike, Fifa, Soldier of Fortune, World of Warcraft וכמובן, Starcraft II.

ממשלה עוינת

שלוש שנים בכלא. זהו העונש שקיבל סופר אוסטרלי המתגורר בתאילנד, שהעז לפגוע בכבודו של המלך באחד מספריו. בתגובה, תומכיו של הסופר יצרו משחק בו המטרה היא לעשות את צרכיך על ראשו של המלך. התאילנדים, שמעריצים את מלכם ותולים את תמונתו בכל חדר, לא אהבו את המשחק הפוגעני, אך מצאו את עצמם חסרי אונים מול הפתיחות והחופשיות של רשת האינטרנט.

זו רק דוגמה למתח בו נמצאת תאילנד, הכלואה בין ערכי השמרנות של המזרח וערכי הפתיחות של המערב. משחקי מחשב, הבידור האהוב על צעירי תאילנד אחרי קרבות אגרוף, נמצאים בלב הסערה. השיא הגיע בתחילת 2008, כאשר נהג מונית נדקר על ידי שחקן GTA מושבע. הממשלה, בתמיכת התקשורת, הפנתה אצבע מאשימה לעבר תעשיית המשחקים, בטענה שהיא מעודדת אלימות בקרב הנוער.

הקרב על מקומם של משחקים בתרבות נמשך עד היום, כאשר מעת לעת הממשלה אוסרת הפצה של משחקים אלימים, ביניהם Hitman, 300 ו-Killer Seven, וגורמים בתקשורת מתריעים על הסכנות הטמונות במשחקים. "קיימת תופעה של ילדים תאילנדים המתמכרים למשחקים באופן הפוגע לא רק בהתנהגות החברתית שלהם אלא גם בלימודים. כמו כן, היינו עדים לסדרה של מקרים בהם ילדים ביצעו מעשים אלימים תוך חיקוי סצנות ממשחקי מחשב". טען מאמר המערכת של העיתון הפופולרי The Nation.

אם זה לא מספיק, באמצע 2009 מרכזי המשחקים במדינה נפלו קורבן לשפעת החזירים, לאחר שהמנהל של אחד המרכזים חלה במגפה. הממשלה התאילנדית איימה לסגור מרכזי משחקים רבים על מנת "לעצור את התפשטות המגפה", אך במהרה הובן לכל כי מדובר בתירוץ קלוש לפגוע בתעשיית המשחקים והממשלה ויתרה על ביצוע המהלך. במקום זאת, גורמים במשרד התרבות הגישו תוכנית להגבלת הגיל של השחקנים בשעות הלילה, כך שבני 15 ומטה יוכלו לשחק רק עד השעה שמונה בערב ובני 18 יוכלו לנדוד בעולמות הוירטואליים רק עד השעה עשר. בנוסף, הוגשה הצעת חוק להגביל את זמן המשחק המירבי המותר לשלוש שעות. לפחות בינתיים, הצעירים התאילנדים ממשיכים לשחק עד השעות הקטנות של הלילה, טעונים במלאי בלתי נדלה של אננס - חטיף האנרגיה של סיאם.

ממלכת הפיראטיות

ההתמקדות האובססיבית בצדדים הבעייתיים של משחקים, במקום בהסדרת מעמדם החוקי, הפכה את התעשייה המקומית לגן עדן לפיראטים. רוב מוחלט של המשחקים הנמכרים במדינה אינם מקוריים, כאשר בכל קניון ניתן למצוא דוכנים עמוסים במשחקים צרובים.

מרכז ה-IT City בבנקוק, קניון ענק של שבע קומות מלאות בחנויות מחשבים ומשחקים, הוא מקדשם של חובבי הטכנולוגיה. מומחים בתחום מגיעים על מנת להרכיב מחשבים עצמתיים במחירי מציאה, שיוכלו להריץ את המשחקים החדשים ביותר. לרוב החנויות במתחם אין רשיון, אבל זה לא עוצר בעד עשרות המבקרים לרכוש כרטיסי מסך ומעבדים בשלל צורות ודגמים. בקומת הקרקע של הקניון פזורים עשרות דוכנים של משחקים צרובים, אבל לא נראה שזה מפריע לשוטרים המסתובבים בתוך המבנה הענק.

תרבות המשחקים התאילנדית נמצאת בתהליכי התבגרות. הפיראטיות שלטת והממשלה עושה הכל כדי לעצור את התפשטות התופעה, אך עדיין ניתן למצוא מרכזי משחקים מתקדמים בכל עיירה. תאילנד ידעה לא מעט מהפכות פוליטיות בעשורים האחרונים, אבל המהפכה האמיתית מתרחשת מתחת לפני השטח - הפיכת משחקי המחשב לבידור המוביל במדינה.