אני, הולדן קולפילד

החזרה ללימודים מביאה איתה מועקה א-לה "אף-אחד-לא-באמת-מבין-אותי", תחושה, שכמובן, כל תלמיד בכתה/בית הספר/מדינה/עולם חולק איתנו, ובו בעת, היא מרגישה כל כך אישית. לא ברור למה זה קורה לנו דווקא בראשון בספטמבר. הדעות חלוקות, אך בסופו של דבר, לחזור לעולם החיצון, ללחץ, לתחרותיות וללעשות דברים שעושים כי חייבים ולא כי רוצים מוציאה מאיתנו את הצד המבולבל והלא-סגור על עצמו. לכן, החלטנו לפרוש בפניכם כמה ספרים שנראה לנו שתאהבו ויקלו, גם אם במעט, על החזרה ללימודים. לא לגזור אך כן לשמור.

התפסן בשדה השיפון - למיוחדג'ים שהכי נמצאים במיינסטרים

אין לי מושג מה אנשים מוצאים ב"תפסן בשדה השיפון", ותאמינו לי, ניסיתי לקרוא אותו פעם, פעמיים או שלושים וארבע פעמים. מצד שני, רוב האנשים שאני מכירה מוכנים לשים את ידם על "התפסן" ולהישבע עליו כספר תנ"כ, כך שיש סיכוי שסלנג'ר בכל זאת עשה שם משהו כמו שצריך.

התפסן הוא ברירת המחדל. הוא הלחם והחמאה של העולם הספרותי לנוער, והוא גם נלמד בחלק מחוגי הספרות בבתי ספר תיכוניים בישראל. אישית, הספר הזה מזכיר לי את הפרק של "איש משפחה", בו סטואי פוקד את בית ספר התיכון ע"ש ג'יימס וודס ומבקש מחבריו להיכנס לדף המייספייס שלו, בו "יש שמות של להקות וספרים ויצירות שלגמרי מבטאות את האינדיווידואליזם שלו למרות שהם נעשו על ידי מישהו אחר".

ושוב - מי אני שאבקר אתכם? אם "התפסן" גורם לכם להרגיש מיוחדים, ח"ח לכם.

פחות מאפס - לדכאוניים שעדיין לא יודעים את זה

"פחות מאפס" (או: Less Than Zero, הוצאת מודן), נכתב על ידי ברט איסטון אליס, שהוא גם במקרה זה שכתב את "חוקי המשיכה" ו"אמריקן פסיכו", אתם יודעים, קצת-שני-הספרים-הכי-טובים-שיש-לי-בספריה. הספר נכתב כשאליס היה בן 21 ועדיין בקולג', והתפרסם בשנת 85, שרובנו המוחץ עדיין לא היה אפילו בתכנון.

הספר, שנקרא כך על שם השיר של אלוויס קוסטלו (ומוטיב המוזיקה בו חוזר שוב ושוב ושוב), בעצם מגולל את חייהם לש חבורת צעירים בבברלי הילס מוכת הקוקאין, המסיבות והנערים היפים, עשירים ומושלמים. קליי, שחוזר מאוניברסיטה לחופשה עם המשפחה ועם החברה שהשאיר בלוס אנג'לס (בלייר. שום קשר ל"אחת שיודעת", שעוד תגיח הנה בקרוב), לא מצליח ליהנות מכל הדברים האלו, וחושף בפנינו את הצד המכוער של הנעורים, של הוליווד ושל חוסר הצבת הגבולות מהם סובלים צעירי בברלי הילס.

זהירות: מכיל חומרים קשים מאוד, בייחוד לקראת הסוף (ואני מדברת כאן על מנות יתר של סמים, סנאף ומוות).

ורנון גוד ליטל - לכל מי שלוקח את תקופת הנעורים בחוש הומור

אם השם של הספר הזה מוכר לכם, זה כי הוא זכה ב-"Booker Prize" הבריטי בשנת 2003. די בי סי (Dirty But Clean) פייר מגולל בספרו את השתלשלות העניינים הלא-כל-כך-כייפית כאשר חברו הטוב ביותר עוקב אחרי החלום האמריקני של כל נער, לוקח רובה שאטגאן, מפצפץ את גולגולותיהם של 16 מחבריו לכתה ולבסוף מתאבד. האשמה, איכשהו, נופלת על ורנון המסכן והוא מוצא את עצמו במנוסה מרשויות החוק ו(אולי) מעונש מוות.

מטאפורה לחיים? מי יודע. מה שאני כן יודעת הוא שמדובר בספר מבריק שכל נער/ה עם קמצוץ הומור שחור והערכה לספרות ספרותית יצליחו לאהוב. באחריות.

אחת שיודעת - לדרמה קווינס שחיות בסרט

ואני אומרת את זה בצורה הכי נחמדה שאפשר: אם יש זמן טוב להיות בו דרמה קווינס, זה בטח במהלך תקופת הלימודים בתיכון.

לפני ש"אחת שיודעת" הפכה לאחת הסדרות הגרועות ביותר של כל הזמנים לנוער (אחח, איפה הימים בהם סת' וסאמר היו יושבים בקפיטריה של בית ספר התיכון שלהם ותוהים מה לעשות לגבי מריסה הפסיכית סלאש-נרקומנית וריאן הערס סלאש-רגיש), הייתה הסדרה קובץ ספרים מאת סיסי לי וון זיגסר (כן, אני יודעת, לא אחד במקום הזה אין שם נורמלי).

ובזמן שהסדרה עצמה שנויה במחלוקת כשזה מגיע לרמת האיכות, הספרים (לפחות לא האחרונים, שנכתבו בהשראת סדרת הטלוויזיה), דווקא טובים ורהוטים. שווה, שווה, שווה.

נו, ומה דעתכם, איזה ספר נעורים מדבר אליכם יותר מכל אחד אחר? תשאירו תגובה, זה לא עולה כסף.