למה לא אוגנדה?
לפני שבנימין זאב הרצל גרר אותנו לאיזור בו אנו פופולאריים בערך כמו מחלת הזיבה, הוא היה צריך לשקול מקומות אחרים לבניית ארץ ישראל. דניאל קליינברג עם ההצעות

לפני הרבה שנים היה אחד, קראו לו הרצל. הרצל היה מלך השווארמה של אור יהודה. העמבה שלו תמיד הייתה טריה ועל הקיר שלו, ליד תמונה של סבו, סולטן השווארמה של עיראק, היה אשכנזי כזה, עם זקן.
האומות המרושעות הציעו להרצל (זה עם הזקן) כל מיני אלטרנטיבות לארץ ישראל, כמו אוגנדה ובירוביג'אן, אבל הרצל התעקש להגשים את החלום הציוני על אדמתנו הקדושה, ומאז, כמובן, הכל שקט ונפלא. אבל מצד שני, כל כך חם פה שהשטן נהיה איש נחמד ולבבי, רק כדי שהגיהנום יקפא. ובים יש מדוזות, וערסים. אה, וארץ ישראל ממש, ממש פצפונת.
אז אני שואל, יכול להיות שהרצל עשה טעות?
אוגנדה (בעברית: אוגנדה-אל)
מה, לא בא לכם לנסוע לסניף ארומה בקניון באנטבה ברולס רויס שחורה?
כמו כל אזרח באוגנדה-אל, גם אתם יכולים לגלות באר נפט או להקים מחצבת יהלומים. בנוסף, במקום מתקדם כמו אוגנדה-אל, אתם יכולים ללכת לאחת ממסעדות הפאר הלא כשרות, המגישות פילה דניס, סטייק טרטר ולבלב של מיסיונר צ'כי, כמו גם ליהנות ממזג האוויר אליו אתם רגילים, של בערך 55 מעלות בצל.
עוד דברים שניתן לעשות היה לעשות באוגנדה-אל, אם הרצל (המזוקן) היה מסכים לתת לא צ'אנס: לעורר מהפכה צבאית, לשנות את שמך ל"קובי המלך", ולחוקק חוקים מגניבים כמו הורדת גיל השתייה ל-7.
כמובן שגם אוגנדה-אל הייתה, בסופו של דבר, ארץ קטנה, מוקפת אויבים, וכל אזרח בגיל 18 היה צריך להתגייס לצבא. אך במקום להלחם בערבים, לפחות הייתה לנו הבחירה בין אתיופיה, קניה, קונגו או סודן.
בירוביג'אן (בעברית: בירתנו-הקדושה-לעד-ביג'אן)
בבירוביג'אן נמצאת ברוסיה. נראה לנו. מכל מקום, כמעוז העם היהודי-רוסי, חצי מהתושבים שם הם רופאים, החצי השני מנגן על כינור ולכולם יש סבתא בסלון. בנוסף, לכולם יש לפחות 40 מתכונים שונים הכוללים כרוב, תיבת תכשיטים מלאה בשיניה של סבתא רבה ז"ל ונטיה להיראות כמו לובסטר מספר דקות אחרי שעורנו נחשף לאור שמש.
ואני שואל - לא הייתם רוצים להחליף את הארק ב-10 שקל שלכם בוודקה עברית ואיכותית, כמו "נינטקה, וודקה סובייטית למהדרין?"
בירתנו-הקדושה-לעד-ביג'אן, שבתקופת הסובייטים קראו לה "רבינגראד", נשלטת למעשה על ידייך, אוליגרך מסוקס עם סיגר וחברה בת 16 ששולט על המדינה ועל "דינאמו חיפה". החדשות הטובות הן שמזג האוויר הרבה יותר קריר, אין מחסור במים וכמעט בטוח שאף אחד לא יתחיל איתך במלחמה (אבל אם כן, יש סיכוי שאת תהיה מעצמה גרעינית אחת, רוסיה. ואז: באסה).
אל-עריש (בעברית: ישראל-עריש)
הרצל: "אני רוצה את הארץ המובטחת!"
אומות העולם: "מממ...יאללה, ביי. לא, סתם: אתה יכול ללכת ולהשתקע בסיני. ניתן לך לייסד מפעל של לאסי."
הרצל: "טוב, נו."
(עושה ראסטות בזקן).
בישראל-עריש אתם תמיד נמצאים בסיני. כשאתם רוצים לנסוע לנקות את הראש, אתם נוסעים לרחובות הצפופים של קהיר, בירת מצרים, כדי לברוח מכל השקט. ישראל-עריש, האמסטרדם של המזרח התיכון (בגלל מגוון תחנות הרוח, אלא מה?) מייצרת מגוון רחב של סרטים איכות לאוסקר, לקאן וכאלו שאתם אוכלים אחרי באנג שלא בא בטוב.
כמובן שאנחנו עדיין מוקפים באותם האויבים, אך בניגוד לישראל האמיתית - בכל פעם שאחד הגנרלים שלנו היה מכריז על מלחמה, הוא היה מבהיר שהיא תקרה "מחר". או זה, או כש"שוק הירוק יתייבש".
ניו ג'רזי (בעברית: ניו ג'רוזיזלם)
תמיד בטריוויה כתוב שישראל בגודל של ניו-ג'רזי, וממילא יש שם מלא יהודים, אז למה לא?
הרי תודו שטוני סופרנו המקורי, כישראלי, עדיף על משה איבגי. בניו-ג'רזיזלם, השייכת לארה"ב, כל החלומות מתגשמים, ואתם יכולים להגשים את החלום הציוני ולקנות צנצנת 10 ליטר (גלון, גלון) של חמאת בוטנים. אם אתם נמוכים, אתם אומרים שאתם "5 פיט", ולאף אחד אין מושג מה זה באמת אומר!
בנוסף, פעם הבאה שחברה שלכם תגיד לכם: "נסעתי בקיץ לשופינג בניו-יורק", תוכלו להשיב ב"מה הבעיה? פשוט עלית על רכבת. זה 7 דולר."
גם הספורט הישראלי ישתלב אצל האמריקנים: מכבי תל-אביב בכדורסל תהפוך לקבוצת תחתית בליגת ה-NBA, והפועל תל-אביב בכדורגל שוב תזכה בדאבל, בליגת ה-MLS (ואז תפסיד לברצלונה 7:0 בגביע העולם לקבוצות). כמובן שכולם יודעים שהיהודים שולטים על אמריקה, כך שזה עניין של זמן עד שמושל ניו-ג'רזיזלם, בנימין נתניהו, יבחר להיות נשיא ארה"ב. חוץ מזה, זה בדיוק מה שהרוק הישראלי צריך, פחות אריק אינשטיין, יותר...ברוס ספרינגסטין.



