משרד החינוח

כל שנה הסתדרות המורים מעלה את ההצגה המוכרת והישנה. כל שנה אנו מקבלים את אותו התסריט, רק שמדי פעם מתחלפים השחקנים: אחד פורש, אחד מפוטר ולאחד סתם נשבר הזין. כל שנה ההסתדרות משחקת אותה קשה להשגה ובסופו של דבר מחזירה את המורים לכיתות הלימוד עם הזנב בין הרגליים בתקווה רעועה ששנה הבאה משהו ישתנה, שהתנאים ישתפרו והמשכורת תעלה. תתפלאו או לא, בשנים האחרונות גם אנחנו היינו חלק מן המאבקים הללו, אם זה כדי לקבל מאבטח בכל בית ספר, או כדי שנזכה ללמוד בתנאים ראויים ללמידה ולא גדוד תלמידים שנדחק בכיתה בגודל של כלוב אוגרים. כל ראשון בספטמבר נפתח בהחלטת הממשלה לעשות מהמורים (ומאיתנו) צחוק, לזרוק להם איזו עצם והעלאה של חצי שקל בשכר בתנאי שיסתמו קצת את הפה.

אל תכינו את הילקוטים עדיין, שום דבר לא בטוח

אז איך אפשר להתפלא שהחינוך פה כל כך מסריח? שהמורים כל כך אפורים וממורמרים? ושאחוזי הזכאים לבגרות פשוט מצחיק?

גם אם נדמה לכם שהסדר העבודה והשכר של המורים לא קשור אליכם, תדעו שזוהי רק עוד דוגמא קטנטונת לזלזול של ממשלת ישראל בדור העתיד המופלא שלה. אלה שילמדו באוניברסיטה, יקימו משפחות וישלמו מיסים, אלה שעוד שנה שנתיים יחזיקו נשק ויתנו את הזמן היקר שלהם למען המדינה - אך לא לפני שיאלצו לעבור מסע טלטולים מעייף ומייגע עד שיזכו לתעודת בגרות שתוכיח שהם בכלל שווים משהו.

כל זה יוצר לנו מערכת מסורבלת ומגושמת שנקראת החינוך הישראלי. עם כל כך הרבה צדדים ואינטרסים אישיים, ארגון ההורים, ארגון התלמידים, ארגון חובבי השווארמה והסתדרות הצלופחים, כל מי שרוצה להצטרף לחגיגה ולהוסיף קצת אש למדורה מוזמן בזרועות פתוחות. המצב כל כך עצוב שלפעמים מתקיימות שביתות, ואף אחד, גם המורים עצמם לא יודעים על מה ולמה. אולי כי לרון ארז או לדמיקולו תורן אחר בא לעשות קצת רעש וצלצולים?

למזלי הרב, בקרוב לא אהיה קשורה לשום ראשון בספטמבר ולשאלה האם שנת הלימודים מתחילה או לא. טוב, לפחות עד שיהיו לי זאטוטים מנוזלים משלי. תהיו בטוחים שעד אז שום דבר לא ישתפר באמת. הבעיות ורגשי הנחיתות של המורים תמיד היו ותמיד יהיו עוד משהו שנקרא עליו בעיתון או נראה בחדשות ונעביר לערוץ אחרי בהרמת גבה ופיהוק מנומנם.

שלא ימרחו אתכם, כל ההפגנות (מוצדקות ככל שיהיו) תמיד קורות על חשבוננו, על חשבון התגבורים והשיעורים שאנחנו זקוקים להם. אנחנו הבני-ערובה של כל הקשקוש הזה. אנחנו וכל אותם המורים שבאמת מגיע להם, מפסידים בסופו של דבר. איך אומרים, הם את הבגרות שלהם כבר עשו, אבל מה איתנו?