מחוברות: שיר שושן ואנסטסיה תמר יקימוב

שיר שושן רצה בין אודישנים וחולמת לכבוש את עולם הבידור:

 שיר היא פצצת אמביציה מתקתקת. היא מגיעה לפגישה שלנו בצעדים קטנים ומהירים וחיוך רחב שכולו "יאללה, יש לי הרבה מה להגיד, מתי מתחילים?" עובדה, עוד לפני שאנחנו מתיישבות היא כבר מיירטת בפניי את כל האינפורמציה שאני מתכוונת לשאול אותה לגביה:

"את יודעת שהפרויקט של סלקום הוא רק אחד מהדברים שאני עושה? אני נוסעת לפחות פעמיים בשבוע לאודישנים, משתתפת בתאטרון מקומי ועובדת. תמיד אומרים עליי שאני מנסה לבלוע את כל העולם", היא מצהירה ונוגסת בקוראסון השוקולד שלה שלקח לה 30 דקות לבחור. "אני אוהבת ספורט וים, וטיולים ונסיעות ופסטיבלים. אה, ואני גם כותבת שירים".

בכל פעם שאני מנסה להתייחס לסיפור שהיא מציגה בסרטון בן השלוש דקות שלה, בו היא מתאהבת בבחור במהלך פסטיבל רגאיי ובסופו של דבר מגלה שהוא הומו; היא נדה בראשה לשלילה ואומרת "תראי, לא הייתי רוצה לדבר על הסיפור הזה כל כך. אנשים פנו אליי ואמרו לי "אוי מתוקה, יהיה בסדר" וכל מיני תגובות דומות. אבל החוויה שלי לא באמת הייתה קשה או דרמטית כמו שהיא מוצגת. את יודעת איך זה, עריכה והגזמה. בכל מקרה אני חיה ומאושרת והכל בסדר. הייתי מעדיפה לדבר עליי ועל החיים".

 אז מה, שמעתי שהפכת לורדה רזיאל ז'קונט של הפייסבוק, מייעצת לאנשים בענייני זוגיות?

" כן קיבלתי תגובות באינבוקס כמו "ואוו תודה רבה ממש עזרת לי את כזאת מקסימה". אני מרגישה שאני בכלל לא שחקנית. שאני בכלל עוזרת לאנשים, שאני תומכת בהם. יש הרבה אנשים מהפרויקט שלא מאשרים מעריצים בפייסבוק, לדעתי זה בא ממקום נורא סנובי כזה, אני מאשרת את כולם, אני בנאדם נחמד. הפרויקט הזה באמת פתח אותי לכל מיני דברים שלא חוויתי קודם. לתגובות של הצופים, למחמאות וגם לתגובות פחות טובות".

כמו מה למשל?

"היי, מי זאת הקופה הזאת?, בוא'נה, מה, אין לה נעליים? נקרעה לה השמלה? כן, נקרעה לי השמלה במהלך הצילומים. רצתי ועשיתי שם התעמלות קרקע וקפיצות. בקשו ממני לרקוד טראנס ורגאיי וסאלטות והכל. ובסוף זה ירד בעריכה, ככה זה".

איזה באסה. כל העבודה השחורה.

"כן, לגמרי. הצילומים לקחו 3 שעות והסרטון יצא 3 דקות".

ולגבי התגובות הפחות נעימות? פיתחת כבר איזשהו סוג של מנגנון נגדן?

"ההורים שלי לימדו אותי מגיל צעיר לפתח עור של פיל, להתעלם להמשיך הלאה. תמיד יהיו אנשים שיאהבו אותך וכאלה שפחות יאהבו אותך וזה בסדר. לתגובות אוהבות אני מחזירה אהבה בכיף, אני מקשיבה ומייעצת ונותנת תשובות כי הרבה צעירים מתייעצים איתי. אנשים ממש מתחברים לסיפורים האלה. קיבלתי המון תגובות כמו "את פשוט מקסימה והייתי שמח לשמור איתך על קשר ולשמוע מה את חושבת על זה וזה". זה כיף".

מה את חושבת על איך שיצא הסרטון שלך?

"אני מרגישה שבסרטון מאד הפגינו את התמימות שלי, ואני לא מסתירה את זה. אני באמת מאוד תמימה. אבל אני חושבת שכשאתה מול מצלמה יוצאים דברים קצת שונים, אז באמת סיפרתי את הסיפור בצורה מאוד אמיתית. אז גם נפלאות הטכנולוגיה וגם סלקום הדגישו את המקום של התמימות והפגיעות שלי וזה גרם להרבה אנשים להתחבר לזה".

הפלאפון של שיר מצלצל לפחות 5 פעמים במהלך הפגישה. היא עונה כמובן. "שאני אבוא אליך? לא, לא...אני בתל אביב. אולי תבוא אתה?" היא מנתקת את השיחה ומנמקת: "בחור חמוד. הכרתי אותו לפני כמה ימים במסיבה, אבל לא יודעת, מצד שני יש עוד מישהו, שהוא יותר רגיש ונחמד כזה. אני מתלבטת".

מיותר לציין שחיי האהבה שלי ספגו מכה קשה לאגו בראיון הזה כשישבתי מול שיר, במהלכו ניגש אל שולחננו גם מנהל הסניף של "קפה קפה" בו ישבנו (או יותר נכון, הבן של המנהל), חייך לשיר ושאל בפשטות "אז מה? מתי אני יוצא איתך?"  

תגידי, יש לך טיפים בנוגע לאהבה? נראה לי שדי הולך לך בה, טפו טפו.

"לאנשים יש נטייה לקחת את הנושא הזה בצורה מאוד כבדה ומסובכת. ואני חושבת שברגע שבאים עם ראש מאוד פתוח, בלי הרבה ציפיות, עם הרבה שמחה בלב אז זה פשוט מגיע. ולא צריך לעשות מאהבה כזו דרמה. לדעתי יצאו בפרוייקט הרבה סיפורי אהבה מאוד דרמטיים וטראגיים ואני חושבת שהרבה חבר'ה צעירים רואים את זה ומאמצים איזושהי גישה דיכאונית לעניין. אני מאמינה שאנחנו צריכים יותר להראות את הפן השמח והקליל של האהבה לגרום לחברה הצעירים לקחת את זה ככה".

חלומות על פרסום ואהבה בהפתעה: אנסטסיה תמר יקימוב

את אנסטסיה אני פוגשת בכניסה לקניון עזריאלי. היא עומדת על הגשר של כניסת הקריה, מתבוננת בכביש שמתחתיה ומעשנת סיגריה. היא קטנה, לבושה שמלה פרחונית ותספורת קצרה מסודרת.
כשאנחנו נכנסות לבית הקפה, המוכרת פונה אליה ואומרת: "יא אללה, את נורא מוכרת לי". שתינו מסתכלות אחת על השנייה ומתחילות לצחוק. המוכרת (כנראה) נעלבת. איתה הסליחה.

אנסטסיה יצאה מהארון לראשונה בגיל 16. היא התחילה לחשוב על בנות בגיל 14. היה לה קשר אינטנסיבי עם בחורה בשם גילי במשך שנתיים, עד שיום אחד הגיע בחור יוצא דופן בשם אלון ושינה את חייה.

"כשהכרתי את אלון, עדיין הייתי עם חברה שלי, גילי. הייתי מאוד פתוחה עם אלון ומיד אמרתי לו שאני אוהבת אותה ומתכוונת להתחתן איתה ולהביא איתה ילדים, והוא היה בטוח באלף אחוז שאין לו סיכוי בכלל".

איך פתאום הרגשת רגש כזה לאלון, אחרי שכל השנים שבעצם נמשכת רק לבנות?
"שמעי, אני תמיד אומרת שאני לא מחליטה כלום, אני מנסה. אני אדם שפתוח מאוד להכל. אני לא קובעת לעצמי משהו מסוים לפני שאני מנסה אותו. אני עושה מה שאני מרגישה ומה שאני רוצה, אני אדם שהולך עם תחושת הבטן שלו. אני לא הולכת לפי מה שהחברה או הסטיגמות מכתיבות לי. אני גם יודעת שאיך שאני מרגישה היום לאלון בעוד שלושה חודשים יכול להשתנות. גם בעוד יום יכול להשתנות".
יצאת כבר מהארון בפני ההורים?
"כן, אמא שלי כבר ידעה, סיפרתי לה על החברה. בהתחלה היא אמרה "בסדר". אחר כך כשהיא ראתה שזה יותר רציני היא תמיד הייתה אומרת לי ש "אני יודעת שכמו שאח שלך "פריק", ככה את חושבת שאת לסבית".
כלומר, היא טענה שזה שלב שיעבור?
"כן, אחרי שנה וחצי שהיינו ביחד היא באה לחברה שלי ואמרה לה באחת הפגישות "אני די בטוחה שיום אחד זה יעבור לה".
האמת שלא היה לי קשה לצאת מהארון, גם למדתי בבית ספר ליברלי שמאוד מקובל בו לצאת מהארון התחלתי להיות עם בנות בגיל 14. הייתה לי חברה 4 חודשים. אחר כך הכרתי את גילי והיינו ביחד שנתיים".

אז איך בעצם לפרויקט האהבה הראשונה של סלקום?

"עבדתי בחנות עודפים בטול -כארם וידיד שלי עבד בחנות ליד. וערב אחד הוא הלך הביתה וקפץ להגיד לי שלום לפני ודיבר בטלפון איזה שעה. אז שאלתי אותו "תגיד מה זו השיחה הארוכה הזו?" הוא אמר "סתם, יש איזה אודישן". שאלתי אותו במה מדובר והוא אמר: "סתם איזה משהו של סלקום, לא יודע בדיוק". אז אמרתי לו היי, נעים מאוד, למה אתה לא מסדר משהו. הוא אמר "ואללה, את צודקת", התקשר למפיקה ואמר שהוא מכיר מישהי שגם תשמח לבוא לאודישן והיא אמרה שבכיף".

"יום אחרי זה אני ואלון באנו לאודישן. אלון בא ללוות אותי. המפיקה שאלה אותו אם גם הוא רוצה לעשות אודישן והוא אמר שלמה לא? בסוף שנינו עשינו את האודישן והתקבלנו והידיד שסידר לנו את האודישן לא".
אז מה בעצם דחף אותך לגשת לאודישן שכזה?
"אני באה ממקום של תאטרון ואוהבת את התחום. אני מאוד רוצה להתקדם בחיים, להיחשף לפרויקטים, להתפרסם. אז אם יש הזדמנות אני מחבקת אותה בשתי ידיים, אני אומרת "יאללה מה שיהיה יהיה". אם יצא מזה משהו - סבבה. אם לא, זה גם בסדר. אז זה בשביל החשיפה, בשביל הכיף, בשביל החוויה".
מאז שיצא הפרוייקט, משהו בחיים שלך השתנה?
"אנשים מזהים אותי, חברים שלי צוחקים עליי. סתם, סתם. הם מפרגנים. חברות של גילי שראו את הסרטון הגיבו קצת בכעס. כתבו לי תגובות לא נעימות".
ואיך את עם זה?
"תראי, מצד אחד זה קצת פוגע, וגם הייתי שמחה אם היו באות ואומרות לי את זה פנים אל מול פנים בגלוי אבל אין מה לעשות, מתמודדים. מעבר לזה אני מקבלת המון תגובות לפייסבוק הפרטי בסגנון של "מאוד ריגשת אותי, יש לך סיפור מדהים". אני מקבלת המון הצעות חברות בפייסבוק מילדות בנות 12, בחורים, בחורות, ערבים, מבוגרים, צעירים, בקיצור, כל המינים והגוונים".
ואיך אלון עם זה? זה משפיע עליו?
"כן. אנחנו עושים תחרות למי יש יותר "לייקים", היא צוחקת. "בגדול הפרויקט מאוד חיזק את המערכת יחסים בינינו. כי זה מעמיד אותה בכל מיני מבחנים ואנחנו מתמודדים איתם יפה".