נטע זר

נתחיל בבקשה: אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם. אז נכון שילדי הזרים אינם פליטים (סוג מהגרים שדווקא מעוגן באמנה הבינלאומית, בעלי סטטוס חוקי, שישראל לא מנסה לגרש). נו אז מה אם אף מדינה מתוקנת בעולם (כולל ארה"ב, אירלנד, בריטניה, צרפת והשאר) לעולם לא הייתה אפילו מתעסקת בשאלה האם לגרש או לא מהגרים בלתי חוקיים ולמי אכפת ששינוי הגזרה יגרום לעוד המוני זרים לדפוק על דלתות המדינה שלנו: התקשורת כבר החליטה בשבילכם. "לפייה הקטנה אין לאן לחזור", קוראת כתבה (לא נכון. יש לה. לפיליפינים, משם הוריה הגיעו. אף אחד לא רודף אחריהם שם). "מה, לא תעזרו לו?" שואלת כתבה שניה מול עיניו הלחות של ילד אפריקאי. "אבל הוא כבר יודע עברית, והכל", הכתבה ממשיכה. ומה עם ילדים להורים שנסעו למשלחות וחוזרים לישראל בגיל 7? מדוע להם לא עוזרות הממשלות של מדינות מתוקנות?

מקדמים את האבטלה? לא. גורם בשעון החול הדמוגרפי? כן

אין לי בעיה עם העובדים הזרים, כי להגיד שהם מעודדים אבטלה ישראלית זה לא נכון. אנחנו אלה שבאנו מפונקים מהבית ולא באמת מוכנים לעבוד בכל מה שיש. אף אחד לא מוכן לבוא ולהחליף את העובדים הזרים, לנקות, להיות כל היום בשמש בעבודות חקלאות או לטפל באנשים עם קשיים, אבל זה בסדר כי הממשלה מספקת כל שנה אישור עבודה ושהייה חוקית בארץ לעובדים זרים שיעבדו בעבודות מהסוג הזה: האשרה היא למספר מוגבל ולזמן מוגבל, אבל כל עוד זה נעשה בצורה חוקית ומבוקרת. רעיון ה"בוא-ניכנס-למדינה-נביא-ילד-ונשתמש-בו-כדי-להשיג-שהייה-חוקית", הוא תוצר ישיר של מדיניות שעבדה פעם למקסיקנים בארצות הברית (עכשיו כבר לא) ולאנשי חוף השנהב בצרפת (גם, כבר לא). היא הפסיקה לעבוד כי מהר מאוד הממשלות של אותן המדינות הבינו שהתופעה הזאת יוצאת מכלל שליטה, שמאות אלפי אנשים פוקדים את הגבולות של מדינותיהם מידי שנה ומבקשים מקלט ומקום. זוהי לא אשמתם של האנשים הללו, שרוצים עתיד טוב יותר. אך זוהי גם לא אשמתנו.

רגע, אז "האסון הדמוגרפי" הידוע חל רק על ערבים?

אנחנו מרחיקים את הערבים כמה שיותר מאיתנו, מפחדים בכל רגע שהם יתרבו ויעלו על הרוב היהודי במדינה, אבל אומרים לילדי העובדים הזרים "מי קאסה איז טו קאסה". אף אחד מכם לא ישקול בחיים להביא מטפלת ערביה שתעזור לטפל בסבתא שלו, אבל פיליפינית? - בטח, אנחנו נקבל אותה לעבודה בשכר שהיה מבייש עובד מקדונלדס אבל נילחם על זה שהילדה שלה תזכה לעלות פה לכיתה א'.

כשאנחנו רואים ילדה ערביה בת 10 קוראת לישראל "הבית שלי" אנחנו מסננים: "מה היא חושבת לעצמה, שאנחנו לא יודעים שעוד כמה שנים היא תגדל ותלך להפגנות נגד ישראל?" כשאנחנו רואים ילדה פיליפינית בת 10 מסתכלת עלינו בעיניים גדולות וקוראת לישראל "הבית שלי" אנחנו משמיעים "אווו" שלא היה מבייש שום סוף הוליוודי והולכים לעשות הפגנות ולחתום על עצומות, אנחנו רואים בעיניי רוחנו איך היא גדלה להיות נערה מבריקה בת 18 שלובשת מרצון את המדים הירוקים האלה ומראה לכולם גאווה ישראלית מהי.

רק שהילדה הערביה נולדה כאן להורים חוקיים (רוב הסיכויים), יש לה קשר היסטורי, גאוגרפי ורוחני עם הארץ. כאן המשפחה המורחבת שלה. אומרים תמיד שצדקה צריכה להתחיל מבפנים, מהבית, והבית שלנו הם המיעוטים האחרים בישראל. החוקיים. אלו שאנו מעלימים מהם עין רק כי נוח. אז אל תשכחו: התקדים הזה יכול (ובבוא הזמן גם יביא) עוד ועוד אנשים שינצלו את המערכת הישראלית, שנותנת פרצה שאף ארץ מתוקנת אחרת לא נותנת. אז לפני שאתם מתנפלים על הממשלה, תבדקו איפה לפני היו מקרים כאלה, ואיך טיפלו בהן ממשלות אחרות. והסחיטה הרגשית הזאת? לא בבית ספרנו.

לא מסכימים עם אליה טרופר? אין בעיה. כתבו לנו (בלא יותר מ-350 מילים) מדוע אתם חושבים אחרת, שלחו לנו ל- jnana@nana10.net.il את דעתכם, כולל שמכם המלא, ותוכלו להופיע במדור "הבמה המרכזית", שנותן גם לכם הזדמנות להשמיע את קולכם.