גיוס נעים?

צבא זה מפחיד. הייתי אומרת שאין הרבה אנשים שיודו בזה, אבל ישראל מלאה באנשים כאלה, כי זו האמת. אף אחד לא יכול להגיד לך לאיזו יחידה בדיוק אתה מתגייס, וגם אם אתה יודע פחות או יותר, אתה תמיד יכול ליפול על מפקד נבזי או פלוגה מעוותת שיגרמו לך לתהות האם כל האנשים שעשו את הקמפיין של "ישראלי אמיתי לא משתמט" עשו צבא. הי"בניקים פתאום מסיימים ללמוד ויוצאים לעולם הלא מוכר הזה של פז"ם ומלא סטטוסים על אזרחות, ופתאום "לשמור שבת" מקבל משמעות שונה לגמרי.

גם בלי הצבא כל התקופה הזאת מבלבלת אותנו

והאנשים האלו, שעומדים לפני הגיוס (מלש"בים, בעגה תיכוניסטי) מתחלקים לשני סוגים:

 

ה"מיידיים" - אלו ששנייה אחרי מועד ב' במתמטיקה העלו אותם לאוטובוסים לבקו"ם, שם זכו להיתקל ביותר ירוק משנמצא ביערות הגשם, ו"המחכים" - אלן שהצבא אמר להם "קבלו חצי שנה חופש, עלינו" - כמוני. המחכים משתעממים למוות, כמוני. וכשאנשים משתעממים הם חושבים. וכשחושבים, גבירותיי ורבותיי, זה על הצבא. 

 

אני רואה את כל החברים שלי, שעומדים להתגייס עוד שבוע, עושים כיף חיים ומנצלים כל שניה: טסים לחו"ל, משתכרים במועדונים ומעשנים חשיש באמסטרדם. כל התחושה האופורית שעוטפת אותנו לפני הצבא משכרת. היא משכרת, כי אנחנו נורא רוצים להכיר את המקום הלא נודע הזה שאנחנו עומדים להיזרק אליו בקרוב מאוד, אך גם מפחדים לדעת מה יש שם. ובינתיים, אין ספק, אנחנו רוצים לנצל כל רגע של חופש.

 

מצד שני, אי אפשר להאשים את הצבא בפחד שמבעבע בנו. הרי חוץ מבית הספר והצבא, כל שאר מסלול חיינו עדיין לא נסלל: אוניברסיטה או להתחיל לעבוד ולחסוך? ומה ללמוד? ואולי לפתוח פשוט עסק? ואולי להתחתן, ואולי לא? ואולי להישאר רווקים לנצח? לעבור לתל-אביב או להישאר קרוב לחבר'ה? לקחת את החיים בשאנטי ולעבוד בקניון אילת, או להתפלל למצוא עבודה ממשלתית מסודרת?

 

כשאני עומדת בפני חצי שנה של חופש לפני גיוס ורואה את כל החברים שלי בוכים על זה שיש להם עוד כלום זמן להתגייס אני רק רוצה להחליף איתם ולהגיד שיביאו לי את הטירונות. לעזאזל, תנו לי שבוע שבי, אבל משהו! מה זה כל החצי שנה של "האדם מחפש משמעות" שעומדים בפני? מה אני אמורה לעשות עם הזמן הזה? אני לא יכולה פתאום ללכת לעבוד כי כל ילדי החופש הגדול תפסו את כל המקומות לפני, ואם אני אחכה עד ספטמבר אף אחד לא ירצה לקחת אותי.

 

האמת היא שהצבא הוא עוד מסגרת, עוד מקום בו אפשר להתבשל על החיים שלנו, להחליט מה שאנחנו רוצים ובו בעת גם לתרום למדינה. אז תזכרו לקחת הכל בקלילות, תמיד להיות אופטימים, ולאנשים שבאמת הולכים להתגייס בחודש הקרוב ובוכים על שאין להם זמן, תאמינו לי שכשתשתחררו לא תזכרו בכלל מה עשיתם בזמן שלפני הגיוס. למה? כי התשובה היא, בדרך כלל - ומניסיון - כלום.

 

 

מתגייסים? חוששים? מפחדים? דברו איתנו: jnana@nana10.net.il

אנחנו לא מבטיחים לעזור, אבל לפחות נהיה אוזן קשבת.