10 דברים שאנחנו שונאים בים

קיץ, שמש, חופש, ואיך לא - ים: המקום שבו אפשר לשטוף את העיניים והגוף באותו המחיר ואפילו לא להרגיש שרימו אותך.

 

לכאורה, הכל בו מושלם, אבל לכולנו יש (לפחות) עשרה דברים שאנחנו ממש, אבל ממש לא אוהבים בים.

 

עשר המכות של הים, אם תרצו. ואלה המכות:

חול

קשה ללכת בו, הוא נדבק לכל דבר, וחוץ מלשמש כמילוי לשעונים עתיקים, אני לא בטוח בשביל מה הוא קיים.

 

עם קשה ללכת ונדבק לדברים אני עוד יכול להסתדר, אבל שמישהו יסביר לי בבקשה איך לעזאזל יכול להיות שגם אם תלך לים עם חליפת חלל ותרחף שלושה מטר באוויר, עדיין כשתחזור הביתה תגלה שנכנס לך חול לתחת.

"מרח לי ואמרח לך"

אם אלוהים באמת היה חכם כמו שהוא מתיימר להיות, הוא היה עושה לנו את הידיים קצת יותר ארוכות, כי כשאתה הולך לים עומדות בפניך שתי אפשרויות: להישרף בגב, או להביך את עצמך קבל עם וחוף ולבקש מחבר שלך שימרח אותך בקרם הגנה. ההמצאה של הקיץ הקרוב: קרם הגנה שנמכר עם מברשת מריחה שמגיעה לאזורים הנסתרים ביותר של המאחורה של הבטן. זה הגב, אם לא הבנתם.

הלו, ארטיק

שוקו-שוקו (במחיר מופקע), שוקו-וניל (אני מקבל גם צ'קים), קרטיב מלון (לפרוס לך לתשלומים?) או אפילו קסטה עגולה (מרובעת) - כל אלה גורמים לי לתהות למה בבית אני צריך להחזיק מקרר שעלה אלפי שקלים ושגוזל חשמל יקר, בזמן שבחוף ההוא עם הארטיקים משתמש בקופסת קלקר עם רצועה לכתף שעושה את אותה העבודה בדיוק. אולי בכלל מדובר בקנונייה נגד האזרח הפשוט? הרי ביום שמחסני חשמל יתחילו למכור את קופסאות הקלקר האלה, תתמוטט תעשיית מכירת הקרטיבים בים. הלאה המהפכה!

מדוזות

כשמשהו מרושע תוקף אותי, המינימום שאני מצפה ממנו הוא קרב הוגן: יש לי ג'וק בבית? הכפכף כבר מונף באוויר. מכת עכברים בשכונה? מלכודות הדבק שרכשתי יעשו את העבודה. סבתא הגיעה לביקור? זה בסדר, החלפתי מנעולים שלשום. אבל מה אני אמור לעשות עם מדוזות? להיכנס למים עם טרנינג? ללכת למימדיון? הדבר היחיד שמדוזה נותנת לך היא תחושת הסיפוק כשאתה כבר מצליח לתפוס אותה. זה כמו לזכות בלוטו, רק בלי הכסף, ועם גוף צורב. אז אולי זה בעצם לא כמו לזכות בלוטו.

דגל לבן

אין דבר יותר מבאס מלהגיע לים ולראות שהמציל החליט בטוב ליבו לשתול דגלים בצבעים שונים בכניסה למים שאומרים שהשחייה שם אסורה. אבל מה למען השם ההבדל בין דגל אדום לדגל שחור? האחד אומר שאסור לשחות, והשני אומר ש...אסור, אבל ממש ממש אסור לשחות? ולמה אין דגלים שאומרים אם המים קרים מדי או אם שוב דלף איזה ביוב לים ואני עלול לשחות ליד מה שאכלתי שלשום? דגל תכלת ודגל חום, אני אוהב אתכם.

 

הצילו

 

הקשר היחיד בין המילה "סוכה" לסוכת המציל הוא שבשתיהן יושבים אנשים. באחת אוכלים פירות, תולים קישוטים ונהנים, ובשנייה מפצחים גרעינים, משתזפים למוות עד קבלת גוון חום-מקומט, וגם, ניחשתם נכון, יושבים. מימיי לא ראיתי מציל בפעולה, ואני גם לא חושב שעם כזו כרס אפשר לשחות רחוק מספיק למקום שבו טובעים אנשים. גם הקיץ אסמוך על המצופים שלי.

 

 

סוגרים את הברז

כמו עדת מאמינים פנאטיים, כמו צאן לטבח, כך כולנו נוהרים לכיוון הברז הקטן ההוא כדי לשטוף את כפות הרגליים ביציאה מהים ובדרך הביתה. למה? אף אחד לא באמת יודע. מה שאני כן יודע זה שאם לפני השטיפה היה לי קצת חול בכפכפים, עכשיו יש לי שם הרבה בוץ. אם כבר עשיתם ברז, אולי תרצפו ממנו והלאה את הדרך לאוטו? תודה.

 

מלח ים

 

"כשעצובים הולכים לים, לכן הים מלוח". תכלס, אני מכיר הרבה יותר אנשים שמחים שהולכים לים. אנשים עצובים רואים ערוץ הקניות בלילה בבית ואוכלים ערגליות. אז למה הים עדיין מלוח?! למה אני צריך ללכת רבע שעה בחוף כדי למצוא ברז עם מים מתוקים? תמתיקו את הים, ותסגרו את הכינרת. היא גם ככה עומדת להיגמר.

 

אבנים

 

אבנים שזורקים עליך, אבנים בכליות, האבנים המתגלגלות: מסתבר שאין שום דבר טוב שקשור באבנים. ממש כמו האבנים הקטנות האלה שנמצאות בכניסה למים ושגורמות לך להתפתל ולהצטער שנולדת יחף. למה דווקא שם? ולמה אבנים? אלוהים נותן אבנים למי שאין לו נעליים.

 

יש לי חלום

אני לא יודע מה איתכם, אבל אני ממש שונא את העובדה שכבר יותר מעשרים שנה אני הולך לים, ואפילו פעם אחת לא יצא לי לראות דולפין. שקיות של מגה כן, אבל דולפין לא. צלוליטיס בן 80 כן, אבל אפילו לא דולפין אחד. אפילו לא גופה של דולפין שנסחפה לחוף. כלום. נאדה. אפס. שונא את הים.