מצודדים

אבירם שקד אוהד את ארגנטינה, כי הוא מקורי

לא קשה למצוא סיבות לאהוד את ארגנטינה: מראדונה, מסי, טבז, אגוארו - או בקיצור, גמדים שיודעים לשחק כדורגל )כמונו, הישראלים, אם רק היינו יודעים לשחק כדורגל). למה עוד? בגלל האסאדו, טנגו, הדגל הכחול הלבן שלהם (נו, תכלת זה כחול בהיר), הספרדית שמתגלגלת על הלשון, המים באסלה שיורדים בכיוון ההפוך (המים באסלה בארגנטינה באמת יורדים בכיוון ההפוך!), וכמובן - לואיזאנה לופליטו.

שווה להיות אוהד ארגנטינה במונדיאל. מדובר בנבחרת בעלת פוטנציאל לא ממומש, והרי אין יותר כיף מלעודד את הילד הבעייתי. יש לה סיכוי להגיע עד הסוף, אך עם זאת, סיכוי כמעט זהה לעוף הביתה עוד לפני שאמרתם "דייגו ארמנדו". להיות ארגנטינה זה לחיות על הקצה, להיות ארגנטינה זה לקחת סיכון, להיות ארגנטינה זה לבחור בבלתי צפוי - במאמן חובב קוקה, בכוכב שעדיין לא נתן משחק אחד גדול, בנבחרת שלא זכתה באליפות עולם 24 שנים. לא פלא, אם כך, שגדודי פרשנים ברחבי העולם חוזים התרסקות אך אחרים מזכירים שיש לה המון כישרון. ארגנטינה, מה לעשות, זכתה בתואר הפרדוקסאלי "הפייבוריטית הכי אנדרדוגית בטורניר".

במקרה הגרוע, בו נבחרת ארגנטינה תשחק כדורגל משעמם ולא תספק ניצוצות של עניין, תמיד אפשר יהיה להפנות מבט אל היציעים על מנת לשזוף את העיניים באוהדות האלביסלסטה, מורדות קטנטנות שגדלו. מוי כיף.

בזמן שעמיר גרד הציוני אוהד את גרמניה

חיבתי אל נבחרת גרמניה נבנתה במהלך מונדיאל 2002 בדרום-קוריאה ויפן. התמכרתי ליעילותה עוד משלב הבתים, בו הביסה את ערב הסעודית 8-0. נצחון גרמני היה נותן קונטרה לכל התמיכה השרירותית בנבחרת ברזיל בגלל הטרנד של "לאהוד את ברזיל כי זה מגניב וכולם עושים את זה". נצחון כזה גם היה משווה את גרמניה לברזיל במספר האליפויות, הרי שבאותם ימים ברזיל הייתה אלופה 4 פעמים וגרמניה 3.

אך לדאבוני, בגמר של אותו מונדיאל אליו הגיעו שתי הנבחרות, הברזילאים ניתצו את החלום עם 2-0 שובר לב. מאז, הגרמנים פיתחו מסורת של נחילת הפסדים צורמים, לרוב ממש רגע לפני הסוף. לראיה: חצי הגמר בארצם שלהם כנגד האיטלקים ב-2006, שהבקיעו 2 גולים שוברי לב בסוף ההארכה לפני הפנדלים, וההופעה הנהדרת שנתנו ביורו 2008 עד הפסד מעצבן (אך מוצדק) של 1-0 אל מול סינדרלת הטורניר, ספרד.

במונדיאל הזה גרמניה תציב סגל מעניין: מהקפטן מיכאל באלאק נבצר להשתתף במונדיאל בעקבות פציעה שספג בקבוצתו צ'לסי, מה שהביא להצנחת המגן פיליפ להאם לתפקיד. בין הקורות כנראה יתייצב השוער הצעיר מנואל נוייר, שנחשב לכשרון גדול, ויכנס לנעליים הגדולות שהשאיר יינס להאמן הותיק. לצד הותיקים יתייצבו גם לא מעט שחקנים צעירים, שתהיה זו הפעם הראשונה שלהם במעמד בינלאומי כה גרנדיוזי.

תמונה של פיליפ לאהם מניף את גביע העולם ביוהנסבורג תהיה סוג של צדק קוסמי. זה כבר ממזמן לא טאבו לייחל לנצחונם של הגרמנים. הם תומכים בנו בזירה הבינלאומית, חיל הים שלנו מצויד בצוללות שלהם, הם נתנו לעולם את מיכאל שומאכר, בוריס בקר, מודרן טוקינג ועוד אחרים רבים ומשובחים, ולותר מתיאוס - מבכירי הכדורגלנים שלהם ששימש כקפטן נבחרתם כאשר ניצחה במונדיאל איטליה ב-1990 - מילא את תפקיד מאמן מכבי נתניה עונת כדורגל שלמה בליגה הישראלית (הישג). בקיצור: הגרמנים בסדר והם מתאכזבים כל הזמן על אף שמגיע להם. אז בואו נתמוך בהם ונקווה שהפעם בתום 90 הדקות הם באמת יעשו את מה שהם אמורים לעשות.

וטל שפר - שתמיד צריך להיות מיוחדג' - אוהד את הונדורס (אם היא אכן קיימת)

הדבר שהכי קל לעשות בחיים הוא ללכת עם הזרם: לראות "כוכב נולד" 8, לאהוב את בר רפאלי ולאכול במבה עם מיונז. מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד נהגתי ללכת נגד הזרם. כשכולם רואים "כוכב נולד" 8 אני רואה את "כוכב נולד" 7, אני בכלל מעדיף את אסתי גינזבורג על בר רפאלי ואת הבמבה שלי אני נוהג לטבול בחרדל דיז'ון.

אבל אם חשבתם שבזאת תמה תדמית המורד הנון-קונפורמיסט שלי, טעות מרה בידיכם. כי בזמן שאתם וחבריכם תעודדו במונדיאל הקרוב את ברזיל, ארגנטינה, ספרד, צרפת, גרמניה ושאר הפייבוריטיות הרגילות לזכות, אני, כמנהגי, אלך לי נגד הזרם ואעודד את הונדורס. כן, יש מדינה כזאת, וכן, היא תשחק במונדיאל הנוכחי, ולא, לא המצאתי אותה רק כי יש לה שם מצחיק. אני גם אחסוך לכם את הביקור בוויקיפדיה ואספר לכם שהונדורס נמצאת במרכז אמריקה, שהיא מונה קצת יותר משבעה מיליון תושבים ושברוב חוצפתה היא גנבה לנו הישראלים את צבעי הדגל.

זה גם המקום להדגיש: אין לי מושג קלוש בכדורגל. אני מכיר את החוקים, כמובן. אני מכיר גם שמות של קבוצות, אבל דירוגים של קבוצות ושמות של שחקנים זרים לי כמו מודעות עצמית ל"סופר נני". ועדיין, אצפה במונדיאל הקרוב, ולו רק כדי להוכיח לכל קטני האמונה שביניכם שהונדורס, לראשונה בתולדותיה, תיקח את הגביע. כי בואו נודה באמת: הונדורס היא הכי קרוב שיהיה לנו אי פעם לישראל במונדיאל: מספר התושבים שלה דומה לשלנו וצבעי הדגל שלה זהים לשלנו, אז למה לעזאזל שלא נעודד אותה?

מצד שני, שכחו מזה. אני לא רוצה שמחר פתאום יהיה טרנד כזה של לאהוד את הונדורס. אתם תישארו עם הקבוצות הטובות והמפורסמות שלכם, ואני אסתפק לי באנדרדוג המרכז-אמריקאי שלי. רק תעשו לי טובה: כשקפטן הונדורס יניף את הגביע בסיום הגמר, אל תגידו שלא הזהרתי אתכם קודם.

שירן אוחיון אוהדת את איקר קסיאס. כלומר, את ספרד

נפתח בספויילר: ספרד הולכת להיות אלופת העולם.

ודווקא בא לי בטוב, כי כפי שתבינו בשבועות הקרובים – אני במחנה הספרדי.

הרומן שלי עם נבחרת ספרד החל איפשהו בקיץ 2002. המונדיאל התקיים אז ביפן ודרום קוריאה (דרום קוריאה?! מה קרה, עיראק לא הספיקה לבנות את המתקנים הדרושים בזמן? באיראן לא היו מספיק מלונות?), והמשחק הראשון של נבחרת ספרד שראיתי היה שמינית הגמר מול נבחרת צפון אירלנד. המשחק היה איכותי, ספרד הובילה 0-1 ואז בדקה ה-88 רובי קין (או שמא רוי קין. או דמיאן דאף. אז או קין או דאף) השווה ושלח את הנבחרות לדו-קרב פנדלים. לשוער ספרד, איקר קסיאס, היו 2 הצלות נהדרות בעזרתן ניצחה ספרד ועלתה לרבע הגמר (השלב הכי גבוה אליו הגיעה עד היום בגביעי העולם). קסיאס היה איש המשחק.

כשסיימתי להתפעל מהאינסטינקטים המעולים שלו, החליט הצלם לצ'פר את הצופים בתצלום קלוז אפ של השוער. ההחלטה הזו הובילה לתופעה שרבים מהפסיכיאטרים בעולמנו יכנו "אובססיה". הו כן, אז קיים בחור שהוא גם מוכשר, גם עשיר וגם נראה כמו אלוהים (וכפי שהספקתי לברר בשנים שלאחר מכן, בחור זהב). הדרך מכאן לתמיכה עיוורת בכל מעשיו הייתה קצרה. בין אם זה לקום בשבת ב-9 (!) בבוקר בשביל לראות המשחק מול דרום קוריאה או לעבור לאהוד את ריאל מדריד – קבוצתו – לי זה ממש לא שינה, ידעתי שאני איתו.

אומרים שאין "מגיע" בכדורגל, אבל לספרד מגיע לנצח את הטורניר הזה. אבל היי, גם אם לא - את קסיאס ניתן לראות יותר מלחודש אחד בארבע שנים.

ומאיה שובל תומכת באנגליה, כי מישהו חייב לעשות זאת

לא משנה באיזו תחרות מדובר, מונדיאל, אליפות אירופה, גביע וופ"א או הצ'מפיונס ליג, אם תשאלו אנגלי הוא יהיה בטוח שהפעם - כן, הפעם - אנגליה תיקח את הגביע. הימור ריאלי יותר הוא הדחה ברבע הגמר בידיה של נבחרת דרום אמריקאית כלשהיא בפנדלים, אבל יאללה, לא אנחנו ננפץ להם את האשליות.

גם השנה האנגלים בטוחים שהם מביאים למלכה אליזבת' את הגביע העולמי ללונדון. היי, אפילו סוכנויות ההימורים (הלונדוניות להזכירכם) נותנות להם סיכוי גבוה להתברג בגמר.
אני אוהבת את הלוזריות הזאת של נבחרת אנגליה. נכון, הכדורגל שלה לא כזה מלהיב, ומסתכם בעיקר בכדורים גבוהים מהצד ובכיסוחים של וויין רוני, אבל עדיין כיף לראות את ההתלהבות של השחקנים, ובעיקר את הרעל בעיניים של האוהדים האנגלים.

אז האם זו באמת השנה האנגלית? מצד אחד, בנבחרת יש שחקנים מצויינים: רוני, ג'רארד, טרי, לנון וריו פרדיננד אוהב ישראל (הפצוע). מצד שני, קשה לי לראות את דיוויד ג'יימס בשער האנגלי. נכון, הוא השתפר בשנים האחרונות, אבל אני לא אשכח לו את הגולים שהיה מקבל בין הרגליים כשהיה השוער של ליברפול אי שם בסוף שנות התשעים.

הו, אנגליה, יקירתי: בואי נקווה שהפעם לא תעופי בפנדלים אחרי 120 דקות.

>>> ואם גם אתם מעוניינים לדעת מי הכדורגלנים הכי לוהטים, עשירים וסקסיים, למה שלא תבדקו את פינת המונדיאל במדור הלייף סטייל שלנו?

>>> סיימתם עם הלייף סטייל? עדיין בקריז? בואו לקרוא כתבות פרופיל על כל הנבחרות הכי חמות במונדיאל, ותהפכו למאיר אינשטיין של החבר'ה

>>> והנה הסגלים של כל הנבחרות, כדי שתדעו עם מי יש לכם עסק

למי אתם מצטרפים? טל, מאיה, עמיר, שירן או אבירם? איזו נבחרת אתם חושבים שתיקח? ובכלל, איפה אתם הולכים לראות את כל המשחקים האלו? יאללה, שפכו. אנחנו כאן כדי להקשיב