לחם, עבודה

1. עבודה ברשת מזון מהיר

לא ברור מה יותר עלוב - העובדה שמנהל המשמרת שלך בן 27 ועדיין לא סגור מה, בדיוק, הוא רוצה לעשות עם חייו או האמא לחמשת הילדים הצווחים שמנדנדת לך. אנחנו מדברים על עבודה בפיצריות, המבורגריות וכל רשת אוכל מהיר אחרת במדינה. רוב הזמן אנחנו לוקחים את העבודה הזו בחופשת הקיץ, או בכדי לנפח את הארנק מעבר לדמי הכיס שמחלקים לנו ההורים.

מה כל כך גרוע בה:
מי שהמציא את המשפט "הלקוח תמיד צודק" מעולם לא עבד מול ישראלים. בשביל שכר מינימום, אנו צריכים להתמודד עם תיכוניסטים שחסר להם "כמה שקלים" ולא מבינים מדוע אסור לנו לעשות להם הנחה. אמהות צעירות מחליטות שזה זמן טוב לדובב את הפעוטות שלהן לגבי איזו מנה הם רוצים (נטייה שהן מעודדות בעיקר כשעומד מאחוריהן תור באורך הגלות) ומי לא מכיר את הצווחה האלמותית: "סליחה? סליחה? אני הייתי פה קודם. אוף...חוצפן שכזה". האמת היא שאנחנו לא חוצפנים, פשוט קצת קשה לנו להיות סגורים על ההיררכיה של הלקוחות כשיש מאות כאלו, המתעקשים להישען על דלפק רשת המזון ולדחוף אחד את השני.

נקודות אור:
אין צורך להשתעל או להתעטש על מנות של לקוחות - הם עושים זאת בעצמם, כאשר כל מגש שיושב על הדלפק יותר מחצי דקה זוכה למטר בקטריות שלא היה מבייש חדר מיון בלתי סטרילי.

2. חנויות בגדים

מאז מערכוני "המקפלות" האנטיפתיות של "ארץ נהדרת", כל מי שעובד בחנות בגדים יודע שהבוסים שמים עלינו, מוכרי הבגדים, עין אפילו יותר מן הרגיל. בנוסף, אנו עומדים במשך כמה שעות ברציפות מבלי לקבל הפסקה (כאשר הבחורות מבינינו אף נאלצות לעשות זאת על עקבים), ולדגמן התלהבות מזויפת בכל פעם שבחורה בגודל של סמיטריילר מודדת מכנסונים קטנטנים (אגב: "וואו, זה ממש גורם לך להתבלט" זו דרך נחמדה לומר לך שאת תעצרי את התנועה עד שפעילי "גרינפיס" יגיעו כדי לנסות לגלגל אותך חזרה לתוך הים).

מה כל כך גרוע בה:
גם בעבודה הזו אין צורך לצפות לדפוק קופה - פלוס - בניגוד לעבודה ברשת מזון מהיר, כאן אנחנו אמורים להתחבר עם הלקוחות. אף אחד לא מבטיח לנו שהלקוח בסופו של דבר יבצע רכישה (מה שאומר שאם אנחנו על אחוזים, אכלנו אותה) - וגם אם הלקוח החליט לבצע רכישה, הרבה פעמים כאשר הקופאית שואלת אותו "מישהו עזר לך"? - במקום להצביע עלינו, אלו שהתרוצצו אחריו עם ערמת בגדים על הידיים במשך שעתיים, הוא נד בראשו לשלילה בחיוך דבילי ועונה: "לא".

נקודות אור:
בדרך כלל אנחנו מקבלים תלושים או אחוזי הנחה על הביגוד בחנות (מה שנחמד אם עובדים ב"טופשופ", ודי מבאס אם עובדים ב"בית האופנה של רלי"), ואין לנו דרך נחמדה לומר זאת - אבל ברגע שלקוח ממש זוועתי יוצא מהחנות, נריץ עליו מופע סטנד-אפ בן שלוש מערכות.

3. מדריכי קייטנה

כל מי שמדריך בקייטנה יכול להאשים בכך קרוב הזוי, שפעם זרק לו: "אתה יודע מה, אתה תהיה נפלא עם ילדים". הבהרה לאלו ששוקלים את הג'וב למשך חופשת הקיץ: אתם לא אנשים של ילדים. אף אחד מאיתנו הוא לא איש של ילדים, אלא אם מדובר באחים שלו, הילדים שלו או הכוכבים של "הארי פוטר".

מה כל כך גרוע בה:
ילדי הקייטנה יצעקו לך באוזן במשך שמונה שעות ביום. האחריות הכרוכה בלדאוג שהם לא מטביעים/מציתים/תולים את עצמם על גזע עץ סורר בפארק מוטלת עלינו. בנוסף, באיזשהו שלב תתחילו לאמץ קול המרמז שאת רוב חייכם אתם מעבירים כאשר אתם מנהלים דיאלוגים עם גורי חתולים: "מה, מתוקי? מי קוצי מוצי? רוצה שוקו"? - ואפילו לא התחלנו עם העבודה הצדדית הכרוכה כעוזר קייטנה, שהיא לשמש כשופט בכל פעם שמריבת "הוא גנב לי את הדלי/מצופים" פורצת בין הילדים.

נקודות אור:
כאסיסטנטים בקייטנה תהיה לכם הזדמנות פז ללכת למקומות כמו הלונה-גל, לונה פארק, מוזיאונים ויתר מקומות אטרקטיביים בחופשת הקיץ. בנוסף, חלק מהילדים (ואנחנו מדברים על אחוז זעום) בהחלט מתוקים. חוץ מזה, זוהי לא עבודה סטטית כמו עבודה בחנות או ברשת מסעדות.

4. עבודה אצל אמא/אבא

זוהי קטגוריה די רחבה, אבל ננסה לכסות אותה: עבודות מזדמנות עם אבא (השיפוצניק) או במשרד בו אמא עובדת הן זוועתיות, אך בעיקר משום שמאישיות עם שם, אופי וייחודיות, אנו מיד הופכים ל"הילד/ה של...". אם אתם מצפים שיזכרו את שמכם באותו המשרד - אתם צפויים להתאכזב קשות. במקום, תתחילו להתרגל למשפטים כמו: "שאלת כבר את הבן של שולה מה הוא רוצה לארוחת צהריים?"/ "אני לא יודעת איפה המסמך הזה, הבת של סימה תייקה אותו"/ "תגיד, הכרת כבר את הבן של רינה?" ועוד כמה בסגנון. מרגישים מיוחדים? - כן, גם אנחנו לא.

מה כל כך גרוע בה:
אי אפשר לפתח חברויות, כי כולם בדרך כלל מבוגרים ממך ביובל וחצי. בנוסף: צחוקים, מעשי שטות וניבולי פה הם מחוץ לתחום, גם בהפסקות. כצ'ופר, אמא או אבא מתרוצצים סביבכם כל היום, ומזהירים אתכם שצריך לעשות עבודה טובה, כאילו עד עכשיו ביליתם את הזמן במשרד כאשר אתם ממלאים את בקבוק המים המינרלים הענק בבנזין.

נקודות אור:
כולם יתייחסו אליך יפה, ואין סיכוי שיעבידו אותך יותר ממה שצריך. בנוסף, בערך כל דבר שני שתעשה יהיה "חמוד" ו"מקסים", ואם לא מפריעים לך צביטות לחיים - יש סיכוי שעוד תהנה מתשומת הלב החיובית שמרעיפים עליך. בנוסף - וחשוב לא פחות - תמיד יש טרמפ הביתה.

5. התמחות

יכול להיות שגם אתם, כמו 80% מבני הנוער, חושבים שגם אתם מתאימים לעולם הזוהר ו/או העיתונות. אם מצאתם את עצמכם מדמיינים איך תיראו בחולצה שחורה, מאחורי שולחן ממורק כאשר אתם רוכנים קדימה ושואלים את בר רפאלי מה ישראלי בעיניה (תשובה: לעבור לניו-יורק), אז יש סיכוי שתיקחו התמחות או עבודה התנדבותית כבר בתיכון, כדי לגרום לקורות החיים שלכם להיראות טוב יותר.

מה כל כך גרוע בה:
לא מקבלים עליה כסף, אך דווקא בעבודת התמחות תמצאו את עצמכם עושים הכי הרבה עבודה. מעבר לכך, הבוסים בדרך כלל חושבים שהם עושים לך טובה חסרת תקדים - וזה לא שאותו מוציא לאור/עיתון/חברת טלוויזיה הולכים לצרף אותך לישיבות השבועיות שלהם ומבקשים ממך לחשוב על קונספט מגניב לתוכנית ריאליטי. רוב הזמן - אנחנו יכולים להבטיח לך - תבלה כאשר אתה דוחף עגלה ברחבי המשרד ושואל את העובדים אם הם רוצים בייגל'ה או קפה במרקם זיעתי במיוחד.

נקודות אור:
אחרי הצבא והאוניברסיטה - כשאותה עבודה מאוסה תשב לך בקורות החיים - מעסיקים ידעו שבאמת בילית את חופשת הקיץ שלך כאשר אתה שונא כל רגע בחייך ויעריכו את זה. חוץ מזה, יכול להיות שתרגיש שאתה חלק מעולם הזוהר (למרות שאנחנו מבטיחים לך - אתה לא).

סוף דבר:

אם יום הפועלים תקף לגבי פלג מסוים באוכלוסיה, הפלג הזה הוא ללא ספק אנחנו. אנחנו, התיכוניסטים, שנאלצים לעבוד בשכר מינימום, לחץ מקסימום ותנאים מחפירים. אלו אנחנו שמבלים את רוב יום העבודה בעמידה, שמגיעים לחנות בסופי שבוע ושטוחנים שעות ללא תוספת שכר. מצד שני, יש כאלו שדואגים שתקופת העבודות הזמניות שלנו בכל זאת לא תהיה כל כך זוועתית - תזכרו את זה כשתחפשו עבודת קיץ.

>>> כאן תוכלו ללמוד עוד על זכויותיכם כנוער עובד