קיק-אס: הקומיקס

פסקה חדשה

מי שלא מחובר לעולם הקומיקס, צמד המילים "Kick-Ass" לא יגידו לו כלום. אבל צמד המילים הללו בדיוק העביר רטט של התרגשות בכל חובב קומיקס מושבע בשנתיים שחלפו מאז יצאה החוברת הראשונה בסדרה.

 

כדי ליישר קו עם כולם נספר שקיק-אס היא סדרת קומיקס שנוצרה בידי אחד הכותבים הכי מוערכים ומצליחים של התקופה, מארק מילר, ולצידו צייר עם מוניטין לא פחות מכובד - ג'ון רומיטה ג'וניור. לא רק זה, טרם הוצאת הסדרה דאגו בהוצאת Marvel לפתוח במסע פרסום ויראלי חסר תקדים באינטרנט, מסע שהסתיים במכירה פומבית עבור שם הגיבור (וכך קיבלנו גיבור עם שם אמיתי דפוק לגמרי - דייב ליזווסקי...).

פסקה חדשה

ה"הייפ" סביב הסדרה הפך כל כך היסטרי, עד שחוזה נחתם להפקת סרט המבוסס עליה עוד לפני שיצאה החוברת הראשונה! הצילומים לסרט הסתיימו כבר בתחילת 2009 ובכך הפך קיק-אס לקומיקס הראשון שצולם כסרט עוד לפני שקהל הקוראים הקבוע ידע בכלל מה איך מסתיימת העלילה שלו. בהוצאת Marvel כמובן רצו לנצל את המומנטום ולכן הוציאו את האוגדן שמכיל את כל ההרצה הראשונה של הסיפור פחות מחודש אחרי החוברת האחרונה וחודשיים לפני יציאת הסרט.

 

זה בדיוק מסוג הדברים שעושים לי באופן אישי "אנטי" - דעה קדומה שלילית נגד הסדרה לפני שבכלל קראתי עמוד אחד ממנה. כזה אני. כך יצא שלא קראתי אפילו חוברת אחת של ההרצה, אבל כעת, מכיוון שיצא האוגדן לא נותרה לי ברירה. הייתי חייב לדעת על מה כל המהומה.

"סתם תלמיד תיכון"

אז לטובת אלו כמוני שלא דאגו להתעדכן בזמן אמת, העלילה עוסקת באותו נער צעיר בשם דייב (נעזוב את שם המשפחה וזהו), שמנהל חיי מתבגר טיפוסי ומתבכיין על מר גורלו לא פחות מידידנו פיטר פרקר. בקיצור, עוד תיכוניסט לוזר. כמובן שבין השאר דייב הוא חובב קומיקס מושבע ומנהל ויכוחים מרים בעניין עם חבריו, עד שיום אחד עולה במוחו הרעיון המבריק - למה אי אפשר להיות גיבור על במציאות? מה כבר מסובך בזה? זה בטוח יותר מגניב מלהיות עוד מתבגר ממוצע.

 

דייב לובש על עצמו חליפה, מסיכה וצמד נונצ'קות ויוצא לפטרל בלילות ברחבי השכונה כדי למנוע פשע, רשע ושאר עוולות. אפשר כבר לגלות לכם שניסיונותיו המגושמים של דייב כגיבור לא ממש מצליחים, אבל הם כן גורמים לתגובת שרשרת שבה אנשים נוספים מחקים אותו, כמו גם את הופעתם של "סופרהירוז" נוספים שמתגלים כהרבה יותר רציניים ממנו - כמו הצמד האלים במיוחד של אב ובתו בת ה-10 (!) המתכנים "ביג דדי" ו"היט גירל". את מה שהשניים האלה עושים לפושעים לא לומדים מצפיה בפרקים של סופר-נני.

מצד שני, דייב ושכמותו מושכים התעניינות פחות רצויה, אנשי המאפיה שאינם מתלהבים ממעשי הגבורה העצמאיים של החבר'ה בתחפושות. הפושעים הם לא אנשים שמבינים הומור, ויש להם שיטות משלהם להתמודד עם האיום החדש על העסק. האמת שמתגלה לדייב היא שחליפה ומסיכה לא יצילו אותך בהכרח מהאכזריות של העולם האמיתי. למרות שיש כאלו שיריעו לך על מעשי הגבורה, ישנם גם טיפוסים שיחליטו שבכך הפכת גם למטרה לגיטימית, ולכן תצטרך לשאת בתוצאות מעשיך - אפילו אם אתה רק נער מתבגר.

הולך רחוק

אני חייב להודות שהעלילה היתה הרבה יותר מעניינת ממה שציפיתי, והגיעה למקומות לא צפויים ומאוד קיצוניים מבחינת התכנים שלה. כאן אני חייב להוריד את הכובע בפני מילר שלא דפק חשבון עם סיפור מפתיע. גם כשחשבתי שכבר נכתב בז'אנר כל מה שהיה יכול להיכתב, מילר מגיע עם טוויסט מעניין. חוץ מזה, איזה שמות מגניבים הוא המציא לדמויות: היט גירל, ביג דדי, קיק-אס... זה ממש קול! אמנם בהתחלה הוא קצת נסחף עם אהבת עולם הקומיקס ואפילו דואג לטפוח לעצמו על השכם עם אזכור פנימי בוטה עבור "Marvel 1985", אבל נסלח לו. 

 

הבעיה היחידה שהייתה לי היא עם הצייר רומיטה ג'וניור. אני יודע שהרבה ירימו גבה ולא יבינו איך אני אומר דבר כזה על אחד מהאמנים הכי מוערכים בתחום, צייר שהיה אחראי בין השאר להרצות המפורסמות של וולברין (גם הן עם מארק מילר ככותב), של The Amazing Spider-Man (עם ג'יי מייקל סטרז'ינסקי) וה-Eternals (עם ניל גיימן).

 

להגנתי אומר שאני פשוט לא אוהב את סגנון הציור שלו - כזה אני. לטעמי האישי ההצללות שלו נראות קצת חפיפניקיות, ובייחוד אני לא אוהב את הפרצופים המכוערים שהוא מצייר. אצלו כל אחד נראה כמו צאצא ישיר של האדם הניאנדרתלי. זה לא שהוא צייר גרוע שלא יודע לצייר בכלל, אבל ממישהו עם שם כמו שלו אני מצפה לקבל אמנות ברמה אחרת לגמרי.

סיפור שמוצאי לגיבורי העל את הקרביים

בדיעבד, אחרי שסיימתי לקרוא, חשבתי שאולי בכל זאת האמנות של רומיטה מתאימה לסיפור, בדיוק בגלל שהסיפור מתעסק באנשים אמיתיים שלא אמורים להראות כמו סטריאוטיפים של גיבורי-על, ואז התוצאה המתקבלת היא שהחספוס של האמנות מתאים לחספוס של הסיפור. החלטתי לתת ציון סופי גבוה יותר לאמנות. אבל אז שוב חשבתי והחלטתי שאני עדיין לא אוהב את הציורים שלו. אז הורדתי לו את הציון בחזרה.

 

לסיכום, מארק מילר נתן לקוראים סיפור שמוציא לז'אנר גיבורי העל את הקרביים (ואז גם יושב לאכול אותם בלי סכו"ם), סיפור מפתיע שלא מפחד להיות בוטה ואלים גם בתוכן וגם בגרפיקה.

 

 

Kick-Ass

כתיבה: מארק מילר

אמנות: ג'ון רומיטה ג'וניור

 

ז'אנר: גיבורי על

תסריט: 9

אומנות: 8

ציון סופי: 9

 

הביקורת באדיבות "קומיקס וירקות", רשת חנויות קומיקס