נהר קריאה

1. "ואלס עם באשיר" - ארי פולמן

לשאלה מדוע הפך "ואלס עם באשיר" לסרט פופולרי כל כך בקרב חוגי הקולנוע העולמיים (והארציים בפרט) יש תשובה אחת: יושר וכשרון רב. ארי פולמן צייר בסרטו - בצבעים קודרים ופסיכודאלים - את שירותו הצבאי בגרפיות מעוררת השראה. תוך כדי העברת התחושות של חיילים צעירים בקו האש, הוא גם הספיק לספר לנו איך הצד השני הרגיש באנושיות קורעת לב.

"ואלס עם באשיר" היא בחירה טובה ועדכנית לסרט מלחמה ישראלי, לא רק כי הוא מעניין ויזואלית (והוא מעניין ויזואלית, הרבה יותר מ"מטען הכאב", לשם ההשוואה), אלא בגלל שהוא מסביר את המורכבות שבלהיות חייל קרבי על כל פניה: מבחינה מוסרית, פיזית, נפשית ופסיכולוגית.

2. "אם יש גן-עדן" - רון לשם

היינו יכולים להמליץ לכם על הסרט, המבוסס על הספר ("בופור" - שנעשה על ידי הבמאי המוכשר יוסף סידר), אבל "אם יש גן עדן" היא קריאת חובה. הספר - שתורגם ללא מעט שפות ובהן אנגלית, סינית, צרפתית וגרמנית - מגולל את סיפורו של סג"ם לירז ליברטי. ליברטי מוכיח שלפני שהוא מפקד צוות וחייל, הוא קודם כל בחור עם ערכים ופחדים ורגשות אמביוולנטיים לגבי הצבא, מה שכולנו ודאי מרגישים.

הספר כתוב בווירטואוזיות, משלב סלנג צבאי אותנטי ומצליח להביא את הקורא לדמעות בחלקים מסוימים. הספר אף זכה בפרס "ספיר" לספרות, לא לפני חילוקי דעות בקרב שופטי התחרות (שלאחר מכן תורגמו לחילוקי דעות באשר לכוכבי הסרט "בופור" - אושרי כהן ואיתי תורג'מן - שניהם זכו בתפקידים נאים, חרף העובדה שלא שירתו בצבא).

3. "מלכוד 22" - ג'וזף הלר

נכון לרגע זה, לא כל כותבי הפרויקט הסכימו עם בחירת הספר. "מלכוד 22" - יש להזהיר מראש - הוא ספר שאתם תאהבו מאוד או שממש, ממש לא. מי שלחץ על כניסת הספר לרשימה הוא חבר מערכת וחייל-לשעבר, שהעיד כי צחק בקול רם בעת קריאת הספר בדרך לבסיס מידי בוקר, באוטובוס. "מלכוד 22" הוא רומן אנטי מלחמתי, סאטירי, מטורלל, אך עומדת מאחוריו אמת מאוד קשה, רועמת ורצינית.

ספר הביכורים של ג'וזף הלר הוא לאו דווקא הבחירה הטבעית בערב כיום הזיכרון, אך כן מעלה רבדים חשובים, מגוחכים ואקוטיים של תקופת הצבא (ובייחוד בזמן המלחמה).

4. מלחמת יום הדין" - חיים הרצוג

סיפורו החד פעמי של הרצוג, מי שהיה נשיא המדינה השישי של מדינת ישראל והתנדב לצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה כקצין קרבי במלחמה נגד גרמניה הנאצית. עם פרישתו מהשירות בצה"ל יותר מאוחר (ולאחר שקטף תואר במשפטים מאוניברסיטת קיימברידג' היוקרתית), התרכז איש האשכולות בקריירתו הפוליטית, היה נשיא מדינת ישראל וכתב את ספריו.

ב"מלחמת יום הדין" תמצאו לא פחות מ-290 עמודים, כך שקריאה קלה זו לא. מה שכן נוכל להבטיח לכם זה שברגע שתתחילו לקרוא - לא תוכלו להניח את הספר.

5. "הקץ לנשק" - ארנסט האמינגווי

האמינגווי - כמו סופרים אחרים בדורו - הוא מסוג הכותבים שנערים ונערות אוהבים לקרוא. הכתיבה שלו לא "כבדה", למרות שהנושאים שלו (כשהם חורגים מדייג), דווקא כן.

כך או כך, "הקץ לנשק" הוכתר בכמה חוגים כספר הטוב ביותר שנכתב על מלחמת העולם הראשונה. האמינגווי, על אף אמונתו בכתיבה נוקשה, קצרה, קולחת ונטולת מטאפורות, הצליח להעביר את הסבל, הייאוש והרעב בהם היו שרויות הנפשות הפועלות בתקופת המלחמה. הוא גם השכיל להעביר רומן מרגש בין נהג אמבולנס אמריקני ואחות אנגליה, פרשיית אוהבים שהאמינגווי הודה שהשראתה נלקחה מחייו שלו.

6. "אפוקליפסה עכשיו" - פרנסיס פורד קופולה

"אפוקליפסה עכשיו" הוא - נכון להיום - אחד משלושת סרטי המלחמה הקלאסים ביותר של כל הזמנים (יחד עם "קזבלנקה" ו"חלף עם הרוח" - שגם אליהם נגיע), אך צילומי הסרט היו סוערים ומלאי דרמות כמעט כמו התסריט.

השחקן מרטין שין, לדוגמה, לקה בהתקף לב באמצע צילומי הסרט. הבמאי האגדי פרנסיס פורד קופולה, מצדו, נאלץ לשעבד את ביתו מספר פעמים בכדי להרשות לעצמו לעמוד בתקציב הסרט, שהלך וגדל. מרלון ברנדו, שמשחק בסרט חייל מורד, החליט באמצע הצילומים שהוא לא מוכן לדקלם אף אחת מן השורות שנכתבו עבורו בתסריט. אכן, סט הסרט היה רווה בבעיות, אך בסופו של דבר (ועל אף העובדה שצילומיו כמעט שמו קץ לחייהם של הבמאי ושני השחקנים הראשיים), זהו סרט מלחמה חד-פעמי שחייבים לראות.

7. "קזבלנקה" - מייקל קורטיז

קשה לדעת איך הייתה נראית התרבות שלנו היום אילולא "קזבלנקה". הסרט, שמתרכז בעיר קזבלנקה בתקופת מלחמת העולם השנייה, אחראי לציטוטים רבים שיכול להיות שמוכרים לכם, ואינכם יודעים מאיפה ("תמיד תהיה לנו את פריז", לדוגמה, או "נשק אותי כאילו הייתה זו הפעם האחרונה").

סביב הסרט מתרוצץ עד היום מיתוס לפיו שחקניו לא ידעו איך הסרט ייגמר - ולא קיבלו את התסריט בו נכתבה סצנת הסיום עד להיום הצילומים, חרף העובדה שרבים בתעשיית הקולנוע ניסו להפריח שמועה זאת. כך או כך, "קזבלנקה" מגישה לנו התייחסות מורכבת ליחסים בין בן-אדם בודד למלחמה, ומעלה שאלות נאמנות מעניינות.

8. "חלף עם הרוח" - ויקטור פלמינג

אנחנו רוצים להאמין שראיתם את "חלף עם הרוח" - ושאם לא - ההורים שלכם בסביבה, בכדי להעניש אתכם בחומרה על כך. הסרט הנפיק את שורת הקולנוע המפורסמת ביותר בכל הזמנים (ככל הנראה): "Frankly, my dear, I don't give a damn".

אך לנו היה אכפת, ועוד איך. תשאלו את קרובי המשפחה המבוגרים שלכם אם נשארה עין אחת יבשה בהקרנת הסרט באולמות הקולנוע הישראליים בתקופה בו יצא (חלקם יאמרו לכם שראו את הסרט כמה פעמים, חלקית משום שזה היה הסרט היחידי שרץ באולם הקולנוע, וחלקית מפני שהיה פשוט נפלא). אך "חלף עם הרוח" הוא ללא ספק סרט שצריך להעביר מדור לדור. הסרט, שמתעסק במלחמת האזרחים האמריקנית, הוא עדיין הסרט המצליח ביותר בכל הזמנים (לא כולל אינפלציה). מצטערים, ג'יימס קמרון.

9. "ארנבוני גגות" - רועי פוליטי

אנו קופצים ממלחמת האזרחים באמריקה וחזרה למזרח התיכון, לקונפליקט הישראלי-פלסטיני ולספרות מקור: "ארנבוני גגות" מספר את סיפורם של שני צעירים אידאליסטים, אמביציוזיים וחסרי פשרות, האחד איש פת"ח פלסטיני, והשני עובד שב"כ.

פוליטי מתאר בדקדוק ורגישות את הכאב של שני הצדדים בסיטואציה ומגשר בין שני צדדים שונים - ועם זאת כל כך דומים. הסופר הישראלי אף כותב בצורה שנונה ובלתי מתפשרת על נושאים שלא כל אחד היה מסכים לגעת בהם. שווה קריאה.

"א"א - היה או לא היה?" - גיורא פורמן

ונקנח עם סיפורו של טייס צה"ל, פרי עטו של גיורא פורמן. פורמן היה טייס קרב בשנות החמישים בעצמו, וחיבר ספר המבוסס על חוויותיו האישיות ותחושותיו מן השטח. יש לציין שלא מדובר בספר אוטוביוגרפי קלאסי - ושהאמת והדמיון מעורבבים לא אחת בספר. הקו הדק בין האמת לדמיון רק הופך את הספר למרתק יותר, את הקורא רעב יותר לקרוא עוד. זוהי גם היצירה איתה בחרנו לסיים, משום שהיא ישראלית, פטריוטית ומטלטלת.

>>> והנה היצירות עליהן אנו ממליצים בנושא יום השואה