זריקת עידוד

אני יודעת מה אתם חושבים.

"שירן, את גאון הדור, למה שלך יפריע אם חוזרים לתיכון?" - ואני מבינה שזה בהחלט קל יותר לילדים מחוננים (שאני, אגב, לא נמנית ביניהם), אבל בואו נדבר דוגרי: אנחנו צריכים את בית הספר, אוהבים את בית הספר ואנחנו עוד נתגעגע אליו. נתגעגע, בייחוד כשיפתחו שערי גיהינום ונפלט לעולם האמיתי, לבוס שלא אכפת לו אם לכלב שלכם יש חיבה לניירת (אכל את שיעורי הבית? חבל. אם הוא יאכל דפים משרדיים זה יגמר בתביעה משפטית) ולמנהלת מחלקה שממש מעניין אותה שיש לכם כאבי מחזור ולא בא לכם לעבוד היום.

אז זהו. נגמר, הא? תפסתם ראש בליל הסדר, חגגתם במסיבות עד אור הבוקר, נסעתם לבומבמלה/כנרת/סוף שבוע מפנק בטורקיה (בוגדים!), מאות מלצרים ואנשי שירות למיניהם הסתכלו עליכם בסלידה כאשר הגעתם בחבורות למקומות שונים, אכלתם מופלטות במימונה אצל החבר המרוקאי התורן, וככה עברו להם ביעף שבועיים של שכרון חושים. נראה פחות, לא? להורים שלכם לא. גם לא למנהל הבנק שלהם.

וזהו, מעכשיו תאלצו לחכות עד יום שבת בשביל להתעורר ב-3 בצהריים, תחזרו להכין רשימה לאמא שתדע איזה סנדביצ'ים להכין לכם לבית הספר ומה אתם רוצים לאכול לארוחת צהריים, תחזרו להתעסקות האובססיבית ביומן (בדקתי, החופש המשמעותי הבא שלכם הוא עוד חודש וחצי, אלא אם כן תצליחו לשכנע את המנהלת שיום ירושלים ממש חזק אצלכם במשפחה והוא כולל עלייה ברגל לכותל) ואולי-אולי-אולי, אם יישאר זמן בין כל הקיטורים - תלמדו.

יאללה, אלגברה
זוהי בטח שנת בגרויות אצל רבים מכם, והמוטיבציה נושקת לרצפה. המורות חופרות יותר מתמיד (ועם קצת עזרה, עוד יגיעו לסין עם הארכאולוגיה המקצועית הזו). כל משפט שני שלהן מלווה במנטרה הנצחית "אני את הבגרות שלי כבר עשיתי" - מה שלמען האמת גורם לנו להרגיש יותר חמלה אליהן, כי למרות שיש להן בגרות מלאה, הן עדיין סיימו כמורות.

אני יודעת, הדבר האחרון שמעניין אתכם עכשיו זה מי היו מדינות הברית של גרמניה הנאצית או מה אומר משפט פיתגורס. אבל הנה באה שיחת המוטיבציה: הלימודים חשובים. שבע השעות היומיות הללו, מבחני הפתע, שעות האפס והבגרויות... כל אלו ביחד משמעותיים עבורכם (טוב, חוץ מהשעות אפס, זה סתם מהלך סדיסטי של מורים ממורמרים).

רוב הזמן אנחנו מתלוננים על כמה אנחנו שונאים את התיכון, אבל האמת היא שאין אדם שלא נצבט לו הלב כשהוא צופה אחר כך בקומדיה רומנטית אמריקנית נוסח "יפה בורוד", "חנונית עם חתיך", "חרמן על הזמן" ועוד כל סרט שמתעד את התקופה (היחסית) חופשיה ופוחזת של התיכון.

אם בכל זאת קשה לכם לחזור לשגרה ואתם רוצים לקצץ בכמות השיעורים, הצטרפו לחבורת הקריינים לטקס יום הזיכרון או אפילו למקהלה. יקבלו אתכם שם בזרועות פתוחות. במילא היא כוללת 4 חנבצים, 3 כונפות, 2 ערסים שהצטרפו בדיוק בגלל הסיבה שציינתי למעלה ואחת שלא התקבלה ל"כוכב נולד", אבל עדיין בטוחה שהיא ריטה הבאה.

פחות משלושה חודשים, חברים, עד שהצלצול יהיה גם בשבילכם.