לכבוד מיליארד טיפשים
לעמיר גרד נמאס שאתם הופכים למעריצים בעמודי הפייסבוק של התמיכה בדרפור והתנגדות להתחממות הגלובאלית. למה? - כי זה נורא טיפשי. תפסיקו
זה לא סוד שמאז שהאינטרנט השתלט על חיי היומיום של כולנו, יצא לנו להיתקל בלא מעט מטומטמים שאילולא היינו מחוברים לאינטרנט, לא היינו נתקלים בהם. רוב השטויות שמפיקים אותם המטומטמים לא מתיימרות להיות רציניות, ולכולם ברור שאותם האנשים מטומטמים, ככל הנראה כדי לגרום לנו, הלא-מטומטמים, להיראות טוב יותר. הבעיה מתעוררת כשהטמטום מסתתר מאחורי אמתלה לכאורה רצינית והופך לנחלת ההמונים. או אם להיות יותר ממוקד: קבוצות מחאה ברשת החברתית הגדולה והפופולרית ביותר בעולם – פייסבוק.
השבוע, בין שוטטות בקבוצות מחאה שונות של "ד' 1 שקרנים מסריחים!" וקבוצות שהתנגדו להברקות המלוטשות שממציא לנו לאחרונה השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, קבוצה אחת ספציפית תפסה את תשומת לבי. זו אינה קבוצה "רגילה" כי אם "עמוד מעריצים" - אפשרות שבמקור ניתנה למשתמשי פייסבוק כדי שיפתחו קבוצות הערצה והוקרה לאייקוני תרבות, להקות, סרטים, קבוצות כדורגל וכד'. עם הזמן הפכה האפשרות לסוג של בית בושת לשנינויות רגעיות (ולרוב די כושלות) שעימן כולם יכולים להזדהות, כמו קבוצות מעריצים של "גמאני (גם אני) נשאר לישון 5 דקות בבוקר בפוך ונרדם לחצי שעה" או אלו שנפתחות בטרחניות כל שבוע מחדש עבור בדיחת המערכון התורן מ"ארץ נהדרת".
אל תוזילו את ההיסטוריה שלנו
קבוצת המעריצים שעוררה בי אי נעימות במיוחד נקראת "6,000,000 יהודים מתו בשואה. בואו נגיע ל-6,000,000 יהודים שיזכרו אותם". עכשיו, לפני שאתם רצים ללשונית השנייה של פיירפוקס ולוחצים "Become a Fan", בואו נחשוב לרגע על מה אנחנו עושים ועל מה מדובר.
ראשית נתייחס לשם הקבוצה שמכריז כי 6 מיליון יהודים "מתו" בשואה. אז קודם כל, הם לא מתו, וגם לא נהרגו. הם נרצחו, או נספו אם תרצו להיות ממלכתיים. עכשיו - כשניקינו את הסוגיה הזו - נגיע לסוגיה שלא נופלת בחשיבותה מהקודמת: אנחנו לא צריכים ש-6 מיליון מבני העם הנבחר יצטרפו לקבוצת הערצה בפייסבוק בכדי "לזכור" את ששת המיליונים של השואה. אני רוצה להאמין שאנחנו זוכרים גם בלי להצטרף ליוזמות מפוקפקות, כסיליות מזלזלות שבקעו ברגע קפריזה של טמבל אנונימי כלשהו, הגם ששואת היהודים היא לא אקסלוסיבית אך ורק לבני דת משה וגם בני דתות אחרות זוכרים אותה.
סוגיה נוספת: הקבוצה, כפי שכבר צוין, היא קבוצת "הערצה". אני לא יודע לגבי אחרים, אבל לי מעט צורם לראות ש"חברים" בפייסבוק נהפו מעריצים של "6 מיליון יהודים מתו בשואה". מקים הקבוצה, שזהותו אנונימית, רשם בשם הקבוצה ביום רביעי האחרון "121 מעריצים! תזמינו את כל החברים שלכם!" ואם רק לי זה לא נראה בסדר, אז משהו באמת השתבש. נעזוב לרגע את העובדה שמקים הטמטום הזה בעצמו קורא למצטרפים ליוזמת הזכרון הגאונית הזו "מעריצים", העיסוק הזה בסטטיסטיקה של מצטרפים ועוזבים כשמדובר בנושא המדובר מצמרר ומעורר חלחלה, לפחות בעיני – כבן דור שלישי לשואה.
ניתן להציץ ב"קיר" של הקבוצה ולהיווכח בפנינות החכמה השונות של אנשים שונים לגבי הנושא. מי שלא יסתפק בזאת, יוכל לחפש קבוצות עם מילת המפתח "שואה" בפייסבוק, בכדי לקבל קורטוב על פשוט עד כמה החינוך וההסברה בנושא כשלו כשלון חרוץ בשנים האחרונות בפרט ובדורות האחרונים ככלל.
תופעות מסוג אלו מציבות מראה אל מול החברה הישראלית. משתקף בהן החינוך הלוקה בחסר של הנושא הרגיש והקשה הזה, ביחד עם נושאים רבים אחרים.
המורות להיסטוריה מלמדות את התלמידים רק בכדי שיעברו את המבחן או את הבגרות, ואותם התלמידים - שמשננים חומר לימודי כמו מכונות רק בשביל לקבל את הציון הכי קרוב ל-100.
מסעות המקדונלדס ואושוויץ לפולין (שהפכו יותר לגיבושים חברתיים ושטחי הפקר של מעשי קונדס) מצביעים על התקהות החושים האדירה שעברה על הדור הצעיר והחדש בפרט ועל העם ככלל. זאת כאשר כל מבחן במתמטיקה או פקק באיילון הופכים אוטומטית ל"שואה" או "אקציה", ושופט במגרש הכדורגל או חייל ושוטר שמגנים על המדינה הופכים ל"קאפו" או גרוע מכך.
נכון לזמן כתיבת טקסט זה, מאז יום רביעי האחרון ועד היום, הקבוצה המדוברת גרפה כמעט 40,000 "מעריצים". בצרפתית נהוג להגיד שאין גבולות לארץ האהבה. יכול להיות שזה נכון, אבל מה שבטוח, ביישור קו עם הציטוט הידוע של איינשטיין, זה שארץ הטמטום היא בכלל אזור חופשי ולא מסומן.