פסח בומבה

בומבמלה התחיל אצלי בשלוש וחצי לפנות בוקר ובעלייה לאוטובוס מלא תלמידים רעשניים. למה שלוש וחצי בבוקר? מביני עניין בפסטיבל בני הנוער יודעים כי טורי ענק משתרכים מכניסת המקום ועד בייג'ין, ושכדאי להגיע מוקדם בכדי לתפוס מקום להתמקם בו עם האוהל.

כדי להימנע מחווית הכניסה (שרק הפתיחה של "H&M" או יום העצמאות משתווה לה בכאוס), נאלצתי לעשות את דרכי מנומנם, בנסיעת אוטובוס בת שעה. קודוס לי: בזכות השעה הזו הצלחתי למקם את האוהל שלי במקום מרכזי. אגב, למי שטרם היה בפסטיבל בומבמלה: מדובר במתחם חוף ענקי המושך עשרות אלפי אנשים - וביניהם, מן הסתם, גנבים. מעט לאחר שהתמקמתי, ידידה שלי כבר הספיקה לספר לי שהיא ראתה מישהו נכנס לאוהל ומחטט לי בתיק. למזלי, היא הייתה שם והורתה לו ללכת - אך מאותו הרגע נעלתי את האוהל ואני מייעץ לכם, לשנים הבאות (וסתם ככה בכללי) לא לסמוך על המזל ולעשות כמותי.

אין ספק שבעלי הטסטוסטרון בבומבמלה נהנו מנוף עתיר בחורות עם ביקיני. אין ספק שאותו הביקיני היה סיבה מספקת לכך שאני וחבריי קפצנו ממסיבה למסיבה כילדיו האובדים של יו הפנר. ספקות, גבירותיי ורבותיי, אין לי.

בערב, הפסטיבל לבש את שמלת הלילה הצבעונית שלו, בדמות מאות אורות רומנטים.
ככל שחלפו השעות כך הווליום עלה, ובבמה המרכזית נהנינו מההופעות המרכזיות (גבע אלון, "התקווה 6" שארחו את מיכאל גריילסאמר, "התבלינים", "מרסדס בנד" שארחו את "הקרטל", "נערות ריינס", ליבי רן, הרכב "הדאנס נוב" ועוד).

תפסתי לשיחה את שחר נהרי - סולן של להקת "התבלינים" ואחראי על הבמה המרכזית - שהיה מרוצה מכמות המשתתפים הגדולה: "לקחנו להקות צעירות שהן הדור הבא של המוזיקה, עשינו סקר ובדקנו מה הקהל רוצה לראות. בסופו של דבר הרכבנו ליין-אפ שמתאים לכולם. כפי שעיניך רואות ההופעות היו טובות מאוד והצליחו למשוך קהל רב גם השנה".

המשכתי למנהלת הפסטיבל, גליה ארנון, שניסתה להסביר כיצד הפסטיבל מצליח להתקיים כבר 12 שנה ברציפות: "בזמן שעשרות פסטיבלים מסוגים שונים קמים ונופלים, בומבמלה ממשיך להיות אקטואלי וממציא עצמו כל שנה מחדש. הפסטיבל הפך למוסד ומוקד עלייה המכיל מדי שנה עשרות אלפי מבקרים מהארץ ומחו"ל. כששואלים אותי מה הנוסחה אני תוהה אם זה בגלל האווירה הבלעדית שהאירוע מייצר או שמא העובדה שאין זה פסטיבל המגדיר עצמו כמוזיקה, אומנות או רוח, אלא מכלול של תרבות ופנאי תחת קורת גג אחת".

מי שהסתובב קצת בפסטיבל (כמוני), יכול היה למצוא בקלות את הפעילויות הבאות: מתחם ארט, מפעל לגיבורי על, תיאטרון רחוב, איפור גוף, במת קברט, ריקוד רחוב, טורניר טקסס פוקר, סטנדאפיסטים, לוח הכרויות של תמונות פספורט, קיר ציור, פסלים אנושיים, מרחב הוליסטי, עץ המשאלות, הגשמת חלומות, קואצ'ינג, מדיטציות דיאניאמיק, מעגל גברים, תיאטרון פלייבק, יוגה, הליכת מלאכים, בית חב"ד, מחבקים רשמיים, אוהל עצות חכמים, בית כנסת, אוהל סינטולוגיה, מתחם נוער לנוער בו מוזמן כל אחד מהקהל להביא בגד לתרומה, חוף נודיסטים, בריכת בוץ, יריד אומנים, מתחם המהפכה הירוקה, קיוסק ירוק בו אפשר להמיר בדלים לבירה ועוד כמה דברים שאין לי זמן, מקום או רצון להרחיב עליהם כרגע.

למרות זאת, אין ספק שהאווירה בבומבמלה הייתה חמימה, ביתית וגרמה לי שלא לרצות לעזוב. אחד הדברים המדליקים שראיתי היו "שירותים כמו בבית" (בעלות כניסה של 5 שקלים) ומיועדים במיוחד עבור אלו שקשה להם להטיל את צרכיהם בטבע או בשירותים כימיים. לאחר בדיקה מקיפה אני גאה להודיע שאלו אכן שירותים כמו בבית, רק שבניגוד אליו, תצטרכו להתאפק חצי שעה כי יש טור לא קטן.

מה שכן, כמו כל הפסטיבל - לפעמים שווה לחכות.