גאוות יחידים

שירן אוחיון חושבת שאנחנו לא מבוגרים מספיק כדי לקבל את ההחלטה

אחת מן הדרישות למכירת כרטיס זוגי לטקס, היא שהתלמיד הקונה מוכרח להביא בן זוג מהמין המנוגד לשלו. קונסטנס - ככל הנראה באווירת החג - חשבה שהחוק חל על כולם אך יפסח עליה. היא טעתה.

אני הכי בעד זכויות שוות לקהילה הגאה - בארץ ובעולם - ושניים מידידיי הכי טובים הם הומוסקסואלים, אך עם כל הכבוד, מדובר בבחורים בשנות העשרים לחייהם, שיודעים לא מעט על עצמם. זאת אל מול נערה בת 17 שעדיין נמצאת בגיל שבו אנחנו לא יודעים הכל על עצמנו ועל העדפותינו.

מי אומר שקונסטנס לא תגיע לקולג' בשנה הבאה ותמצא את עצמה נמשכת לאחד מהסטודנטים שלומדים איתה בכיתה? ונכון שיש סיכוי לא מבוטל שהיא תגדל להיות לסבית גאה ותחלוק בית עם זוגתה לחיים, אבל בינתיים היא עדיין נערה בת 17 שלא יכולה לפי החוק להצביע או לשתות משקה אלכוהולי, ובינתיים בית הספר הוא אחד מהאחראים על עיצוב האופי שלה.
המקרה של קונסטנס, במידה ותהיתם – הגיע עד לבית המשפט המחוזי ונדחה על הסף. קונסטנס לא תוכל להביא את בת זוגתה לנשף הסיום.

או בקצרה: אנחנו צעירים מידי בתיכון לדעת מי ומה אנחנו. צריך ליהנות ממה שיש, ולא לנסות לשבור חוקים.

וליהיא אבגר לא מבינה מה הבעיה שלכם? - כולנו בני אדם

ההכנות לנשף הסיום השנתי בעיצומן. ההתרגשות מפעפעת בבטן, החיפוש אחר שמלות וחליפות החל ופאניקות ה"חס-וחלילה-טפו-טפו-טפו" שמישהו בשכבה יישאר מחוסר דייט אוחזת כל שמיניסט מצוי באמריקה וישראל.

נשף הסיום מסמל את הפסגה הנחשקת של ההוויה התיכוניסטית, משהו שאמור להיצרב בזיכרון. עד כאן נשמע כמו סרט אמריקני כמיטב המסורת? חשבו שנית.

כל מה שביקשה מקמילן הוא להביא איתה למסיבה את בת זוגתה הלסבית כדייט. בית הספר, בתגובה, סרב בכל תוקף. מקמילן לא הניחה את חרבה כאן, והחליטה להגיש תביעה בבית המשפט כנגד המדיניות המפלה של בית ספרה. היא הפסידה.

לאחר כל הבלגן החליט התיכון שלה לבטל את נשף הסיום. על מנת לתרץ החלטה משונה זו, הסבירה מנהלת בית הספר כי הנשף בוטל מתוך חשש לבעיות אלכוהול וסמים. מה אתם אומרים, השתכנעתם?

מקמילן מספרת כי לאחר ההודעה על ביטול הנשף ספגה מבטים מאוד לא נעימים מעוברי האורח במסדרונות ולא הרגישה אהובה במיוחד בלשון המעטה.

"אין לנו את הזכות להגיד לא, כמנהלת אני לא יכולה לשפוט אותו, אני צריכה להשאיר את עקרונותיי האישיים בחצר האחורית".

כך או כך, עצוב בעיני שלמרות שנדמה לנו שאנו מתקדמים והופכים נאורים יותר, אנו נוכחים לדעת כל פעם מחדש שלמעשה נשארנו מאחור. פעם אולי היו שורפים אנשים עם נטיות מיניות שונות מהנורמה על המוקד. היום החברה נוקטת סנקציות יותר שקטות ומתוחכמות. העיקרון הזה נובע מאותו בסיס: אנחנו פשוט לא מסוגלים לקבל את השונה.

בעיניי אפליה מסוג זה לא שונה מאפליית נשים, אנטישמיות או שנאת שחורים. לאף אדם בעולם אין את הזכות לומר לאחר איך לחיות. בכל אחד מהמקרים, כמו שלימדה אותנו ההיסטוריה - על כתפיו של האדם שנחשב כ"שונה" מוטלת האחריות להילחם על זכויותיו, לדרוש אותן ולא להיכנע לאטימות החברתית סביבו.

מרטין לותר קינג אומנם נלחם למען זכויותיהם של "יוצאי דופן" מסוג אחר, אך המלחמה שלו היא דוגמה לכל מי שאי פעם חווה אפליה כלשהי. באחד מנאומיו, אמר קינג: "אנשים בדרך־כלל שונאים אחד את השני מפני שהם פוחדים אחד מהשני. הם פוחדים אחד מהשני מפני שהם לא מכירים אחד את השני. הם לא מכירים אחד את השני מפני שהם לא יכולים לתקשר. הם לא יכולים לתקשר מפני שהם מופרדים".

בואו נקווה שאת נשף הסיום הבא כולנו נחגוג עם בני-הזוג שלנו, לא משנה מי הם או מה הם.

>>> "איגי" - ארגון נוער גאה בישראל - מסכים איתנו