מכת מדינה

1. הצלצול
לא מדובר בסרט היפני ההוא, אלא בצלצול הרבה יותר גרוע. צלצול התיכון הוא בדרך כלל מין שילוב מעוות של שיר קליט ומסור חשמלי החותך בבשר חי. במהותו, הצלצול הוא כמו ברד. כלומר: דופק לך על הראש כאילו הוא שונא אותך. בעקבות המכה הזו קמה לה צרה נוספת (שעתידה ברבות הימים להפוך למכה גם היא) - הבחור המעצבן שמסנכרן את השעון שלו לפי הלו"ז של הצלצולים, שמשום מה, אף פעם לא מתוזמנים כמו שצריך. אין ספק, צלצול בית-ספר אינו תענוג.

2. שעת אפס
המקבילה העדכנית למכת החושך. מרתק לגלות מיהו אותו טיפוס נאלח שהגה את שעת האפס. אם חשב שזה נורמאלי לקום כשעוד לילה בחוץ, סביר להניח שמדובר באוח. בכלל, המצאת שעת האפס היא פרדוקס בפרצופה של המתמטיקה, לכאורה גולת הכותרת של המקצועות הנרכשים: שעה אפס הופכת לשעה ראשונה ושעה ראשונה הופכת לשעה שנייה. שעה ראשונה היא שעה שנייה? האם לכך התכוון (המשורר) פיתגורס?

3. מורות מכוערות
למרבה הצער, מרבית המורות נעות בין מכוערות למכוערת מאוד. אפשר להסיק מכך שיש קשר ישיר בין כיעור לבין הרצון להפוך למורה, או לתרץ את העניין בגילן של המורות, שעד שהשיגו את הזכות ללמד התבלו עד לבלי היכר. כמובן שאין כאן כל כוונה להעליב את מי שמסכימות להסתכן במקצוע בעל אופי כה אלים (מי אמר תלמידים מופרעים ולא קיבל?), אולם אין להכחיש כי מדובר במכת שחין רצינית ביותר.

4. שיעורי בית
טרם נודעה שיטת התעללות יעילה באכזריותה יותר משיטת שיעורי הבית. הם מתישים מנטאלית ופיזית והם מתרבים כמו כינים. עוד לא נשמע על אחד שהצליח לנצח את שיעורי הבית. רובנו ככולנו נשברים הרבה לפני שאלת הכוכבית. התלמידים רועדים באימה ומתקשים להירדם בלילה - וכאילו זה לא מספיק - הם גם מפתחים יבלות על האצבעות. המלצה: לפנות לבג"ץ ולדרוש את התערבותו המיידית של השופט ההומאני דן דין.

5. חנונים
אלו הם הצפרדעים של התיכון. אמנם הם לא דו-חיים, אלא רק אין-חיים, אבל החנונים ידועים בתור מכה ירוקה ובלתי נסבלת. הם לא נותנים להעתיק, הם מלשינים, הם אומרים משפטים שעושים חשק להכות אותם כגון "ששש, המורה מדברת" - והכי גרוע, הם מביאים ארוחות עשר של איש הגשם, בהן החסה מדודה במשוואה ריבועית. ארוחת עשר ששולחת את הבמבה האדומה שלי לקפוץ מתחת לקורקינט ממונע.

6.חינוך גופני
קשה אפילו להתחיל להסביר מאיפה הפליצו עלינו את השיעור ההזוי הזה. במקרים רבים הוא תקוע עמוק בין שיעור מתמטיקה לשיעור לשון וכך התלמיד המיוזע והמדמם (עקב פגיעת כדורעף) מוצא את עצמו סרוח ומלוכלך, כאשר הוא יושב ליד הבחורה שהוא אוהב והיא לא יודעת את זה, וכעת היא גם לא רוצה לדעת. בנוסף, המזגן (כמובן) לא עובד עקב היעדר תקציב או בגלל שהחבר'ה מהכיתה המקבילה שאפו מתוכו את כל הגז. חינוך גופני הוא הוא השטן.

7.השומר בכניסה
בכניסה לבית הספר עומד שומר כבדרך קבע. לרוב מדובר בטוראי עם סעיף נפשי במיל' ומישהו שנראה כאילו אם יזדקקו לעזרתו, הוא יברח בצעקות אימה. אבל כשמבריזים, השומר הוא עוד אדם ממנו צריך לברוח. זה אומר שתהליך ההברזה הופך למשחק פלייסטיישן בן מספר שלבים הדורש מיומנויות כגון טיפוס על גדרות. מה הלאה? להתחמק מעיניהם הבוחנות של שומרי הזה"ב? - מאידך, השומר המשגיח הוא הרע במיעוטו. חכו שתפגשו את "השומר המגניב" (רמז: הוא לא).

8.ערסים
הם תופסים את המקום הנוח על הברזלים, תוקפים בחבורות גדולות ובקושי מדברים עברית: הערסים הם קרוב לוודאי גרסת הארבה המודרנית. שימו לב לעובדה כי ברגע שאדם רואה ארבה, הוא בדרך כלל מסתכל עליו בחשש ועוקף אותו בזהירות פן יקפוץ עליו. כך בדיוק מתנהגים ליד ערסים. בעוד המודרניזציה הביאה לנו תרסיסים שונים ומשונים כנגד ארבה ודומיו, היא טרם דאגה לנו ולו לתרסיס אחד כנגד ערסים.

9.מבחנים
למשמע המילה "מבחן" מזנקים תלמידים לכול עבר בפאניקה משולחת רסן עד שהם נעצרים ליד מכונת צילום. הילד המנוזל מקדמת הכיתה הופך בשבוע שלפני המבחן לאח"מ, זוכה לצ'ופרים שלא היו מביישים רודן פשיסט והמחברת שלו נעשית יותר פופולארית מסדרת הספרים של הארי פוטר. מה זה הטירוף הזה? - במילה אחת: מבחנים.

10. טקס סיום תיכון
המכה האיומה ביותר, מכת בכורות. מעבר לזה שנאלצים לסבול נאומים מצחינים משביעות עצמית של הרכזת, המנהלת, ראש העיר ואיש המשק, מעבר לזה שאמא בוכה בקהל כאילו בא לכלותנו סוף העולם, מעבר לזה שמכריחים בוגרים תמימים לקפץ ולרקוד למען קלטת שאף אחד לא יצפה בה, מעבר לכול אלו טקס סיום התיכון מסמן עניין אחד מהותי במיוחד ועצוב, עצוב מאוד- זה נגמר.