אחידת היגיון
שנה הבאה רובנו נעבור לתלבושת אחידה. מסכימים? לא מסכימים? - עמיר גרד סבור שזה בכלל לא משנה. קודם תלמדו את ההבדל בין קובוץ לשורוק
בחודש ינואר האחרון הכריז שר החינוך גדעון סער, בחור נחמד וחביב לכל הדעות, כי באופן גורף וסופי בתחילת שנת הלימודים הבאה תונהג תלבושת אחידה בכל בתי הספר היסודיים ובחטיבות. באשר לבתי הספר התיכוניים – קברניטיהם יחליטו לבד אם לאכוף את החוק או לא.
עניין נחיצות התלבושת האחידה הוא נושא עתיק יומין שבדיקות בארכיון ודאי יצביעו על פולמוסים ציבוריים שנערכו בסוגיה עוד בתקופות קדמוניות. מצד אחד תמיד עמדו הסיבות הנדושות והחבוטות של "למה כן" (זול יותר/מקנה משמעת/שוויוני/צנוע) ומנגד, "למה לא" (לא נותנים דרור לאקספרסיוניזם/לא נוח/אין ייחודיות). זה נחרש בערך בכל מבחן בגרות בחיבור שמשרד החינוך הוציא (ועדיין מוציא היום), לצד מאמרים מרתקים על הכרחיות משלחות הנוער לפולין והצעדים בהם יש לנקוט בשמירה על הסביבה בכדי שסבתא יוכבד לא תחליק על בננה בפעם הבאה שהיא יוצאת לשפצירן* נעים של שעת צהריים מנומנמת.
אם להיות כן, עבדכם הנאמן מעולם לא התחבט יותר מדי בשאלה הרת גורל הזו. בתיכוני התחילו לאכוף תלבושת אחידה בדמות טישירט או סוויצ'שירט עם לוגו התיכון בהתאם לעונה, בלי מכנסיים (הערת העורכת: תלבושת נטולת מכנסיים היא דרך מעולה לחסל חוסר שוויוניות ומאידך להעלות את רמת ההורמונים). תוך שבועיים הכל התפוגג וכל אחד התלבש בהתאם לגרדרובתו.גם בשבועיים של האוטופיה בה בית הספר עמד בדרישתו, לא הייתה הרגשה כלשהי של שוויון כאשר תלמיד אחד לבש טרנינג בלוי מול תלמיד אחר שעטה את ג'ינס הקולקציה האחרונה של דיזל או שמיזל במאות שקלים.
עם זאת - יש בלבוש דיסטינקטיבי לכבוד מקום כמו בית-ספר תפקיד חשוב בחיי הנער או הנערה בגיל ההתבגרות, וכשכולם נראים אותו דבר בכל יום זה יכול להיהפך לקצת חדגוני, אפילו אם הם התכסו בג'ינס שאמא תשלם עליו עד דצמבר הבא בהמון תשלומים.
בואו נלמד קודם קרוא וכתוב
הבעיה האמיתית היא לא התלבושת האחידה, אלא הלגיטימיות להתעסק בה, לפני ההתעסקות בחשוב באמת. לפני כשנה וחצי נכחתי במסיבת עיתונאים במצודת זאב (מפקדת הליכוד, למי שלא יודע) בה ראש האופוזיציה דאז וראש הממשלה כיום, בנימין נתניהו, הציג במצגת פאוורפוינט יפה ומושקעת את תוכנית החינוך שלו, במידה וייבחר לראשות הממשלה. דובר, בין השאר, על שיפור שכר המורים (לא נראה לי), הקמת קבינט שיעסוק אך ורק בחינוך (לא, עדיין לא קרה), והענקת שוויון הזדמנויות לכל תלמיד ותלמיד בלי התחשבות ברקע סוציו-אקונומי (תשאלו לגבי זה את התלמידים האתיופים מפתח-תקווה). אחת ההתייחסויות הייתה גם ל"הדגשת ערכי המשמעת".
בשבוע שעבר תלמיד י"א באשדוד כמעט הרג במכות מורה לאזרחות. אני מניח שאפשר לסמן "איקס" גם על זה.
הרעה החולה היא לא בלבוש, כי אם בתרבות והתנהגות, או יותר נכון – היעדרה. תלמידי ישראל לא יודעים ניקוד. הם לא מבדילים בין קובוץ לשורוק. רובם לא יודעים מתי הוקמה המדינה, מה ההבדל בין מלחמת יום כיפור למלחמת המים המאורגנת האחרונה בכיכר רבין (רבין? היה טניסאי, לא?), ומי זה לעזאזל השמעון ויזנטל הזה. זו הכללה גסה, אך לדאבוננו, לא רחוקה בכלל מהמצב הקיים.
כשמסתכלים על היוזמות השונות ששר החינוך העלה בזמן כהונתו (הקצרה למדי), אי אפשר שלא לתהות מה באמת ניסה להשיג בהן: למשל, חיוב בתי-ספר בטיולי מורשת ציוניים וספוגי פטריוטיות בירושלים. אני האחרון שיתנגד לחיזוק הקשר בין האדם לאדמה, אבל מה זה יעזור אם התלמידים יעלו לירושלים (כחובה) כשהם לא יודעים מי היה טדי קולק ומה בדיוק קרה שם ביוני 1967? הרי סביר להניח שהם ישתמטו בכל-אופן. אם תרחיקו אותם מנגע הסמים, תלמדו אותם קרוא וכתוב שלא מסתכם בסלנג האחרון בפייסבוק ואולי גם היסטוריה צבאית עתיקה, ייתכן ויהיה לנו עוד חומר לעבוד איתו.
זה לא כזה חשוב הרי: אנחנו רק הדורות הבאים של המדינה הזו.
עם זאת, בדצמבר אשתקד הכריז שר החינוך כי שנת הלימודים הבאה תהא בסימן "שנת השפה העברית". אולי עוד לא אבדה תקוותנו: תקוות התלמידים והמורים, תקוות בני הטובים הנאורים מצפון תל-אביב שמתעסקים בשעות הפנאי במשחקי אקס-בוקס תחרותיים ואונס בסגנון חופשי של חברותיהן, ותקוות הילדים של העובדים הזרים שחיים תחת איום הגירוש יומם וליל, שגם הם, לצערם, נתיני מערכת החינוך. נעשה דיל – אם באמת חוזרים לתלבושת אחידה, אז בואו נפסיק להשמיע ליידי גאגא ברשמקולי בתי הספר בהפסקות ונעבור אך ורק לפול אנקה ואנגלברט האמפרדינק. הסיאוב מתחיל בקליפים הכי פופולריים היום באמ.טי.וי, ואם אתם לא מאמינים – תעיפו מבט בזוועתון האחרון של ליידי גאגא: "טלפון".
*שפצירן – "טיול קצר" ביידיש